Skip to content

מדוע שינוי שיטת הבחירות והממשל בעת הזו איננו הדבר הנכון

64 שנים איננו מצליחים להשית חוקה עלינו וגם לא לשנות את השיטה, אז נראה שגלומים כאן חסמים מאוד גדולים, המחייבים אותנו לחשיבה אחרת
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אני מסתייג מן המאמץ המתקיים כיום בתוכנו לשנות את שיטת הבחירות והממשל בישראל. אינני פוסל קטיגוריאלית את הנושא, אך אני סבור שאין זה הזמן המתאים לכך וגם לא הדרך לעשות את הדברים.

אפתח בשאלה: האם נראה לכם נכון שאנחנו, כאנשים בוגרים, צריכים להשית על עצמנו חוק שיכפה עלינו להסתדר בשתי שורות על פי שתי מפלגות גדולות? מה מונע מאיתנו לקום כבר מחר בבוקר ולעשות מעשה בעניין זה, ללא צורך בחקיקה ובקלות רבה יותר? אני בהחלט מזהה כאן סוג של אינפנטיליות. אגב, ייעודה האמתי של 'קדימה' היה לעשות כן, ומאחר שלא ענתה לצו הדורי הזה – היא כשלה.

64 שנים איננו מצליחים להשית חוקה עלינו וגם לא לשנות את השיטה, אז נראה שגלומים כאן חסמים מאוד גדולים, המחייבים אותנו לחשיבה אחרת.

יותר מכך, עוד בטרם קיימנו בתוכנו שיח מושכל על הדברים, כאילו הכל כבר מסכימים שעלינו לשנות את השיטה, וכל הוויכוח עתה הוא סביב הפרטים השונים שלה. אני מסרב לקבל תהליך שכזה.

על פי הממצאים שאספתי על המערכת הפוליטית והתובנות המושכלות שרכשתי עליה במשך כשש שנים – בהם הייתי פעיל מן השורה במפלגת קדימה, אשר שימשה לי כמעבדה ומשל וסמל לפוליטיקה כולה בישראל – וכפי שהדברים קיבלו ביטוי בספר שכתבתי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה", אומר כאן באופן נחרץ, כי הגורמים העומדים ביסוד 'חולשת המערכת הפוליטית' הפוקדת את דורנו נושאים יותר אופי חברתי-תרבותי-התנהלותי ולא הסדרי-מוסדי-חוקתי קרי, שינוי השיטה.

הפתרון חייב לעבור דרך התמודדות עם חולשת המערכת הפוליטית בישראל

לשיטתי, חולשת המערכת הפוליטית היא הדבר. היא זו שמייצרת היום למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים, שפגיעה ביציבות הממשל ובטיב פעולתו היא רק אחת מהם. ככך, אני סבור שהפתרון חייב לעבור דרך התמודדות עם חולשת המערכת הפוליטית בישראל. שיפור מהותי בעניין זה יגרום לשיפור ניכר במגוון רחב של דברים הנוגעים לחיינו הציבוריים. זו הדרך הנכונה לעשות את הדברים.

אני טוען, שהמהלך לשינוי השיטה בישראל הוא מהלך עוקף-פוליטיקה בעיקרו, הוא מתעלם מחולשותיה של זו, ורב החשש שהוא יחמיר עוד יותר את מצבה. הוא בחזקת תרופה לסימפטום ולא למחלה עצמה. זהו מהלך המובל על ידי חברי הקבוצה השלטת כיום במדינה (פוליטיקאים, תקשורת ואליטות תומכות ממסד), שבמעשיהם ובמחדליהם הביאו עלינו את הצרה הזו. הם הנושאים באחריות למצב הרע שנוצר בכל האמור להתנהלות חיינו הציבוריים במדינה. הם האחראים לסדר הקיים במדינה וליצירת מגמות שקיעה והתדרדרות בתוכנו בגינו. היוזמה לשינוי השיטה נועדה להבטיח את המשך שליטתה של קבוצה זו בחברה הישראלית ובמדינת ישראל. זה כל הסיפור – להבטיח את הכוח והתגמולים מהם נהנית קבוצה זו.

לפוליטיקה יש תפקיד מאוד חשוב ומרכזי בקונספט הדמוקרטי

ככך, לא מקובלת עלי האמרה, הנישאת תדיר בפי הפוליטיקאים, שטובת המדינה קודמת לטובת הפוליטיקה. לדידי, זו הצגה לא נכונה של הדברים. זה סוג של מלל תפל מסית ומדיח. טובת המדינה היא טובת הפוליטיקה, כך צריך לנסח זאת, והיא לא יכולה לבוא על חורבותיה של זו. לפוליטיקה יש תפקיד מאוד חשוב ומרכזי בקונספט הדמוקרטי. היא ישות אוטונומית שיש לה חיים משלה, ואיש לא יכול להקריבה.

יאיר לפיד. ציור: יונתן שתיל
הפוליטיקה היא ישות אוטונומית עם חיים משלה (ציור: יונתן שתיל)

יותר מכך, מי מבטיח לנו שהפוליטיקאים שלנו, שאינם יודעים אפילו להתמודד עם שאלות היסוד והאמת של הפוליטיקה שלנו ומרכיביה האסטרטגיים, ומתנהלים באופן כל כך כושל וירוד בזירה חשובה זו של חיינו, ישכילו לפתע להשיט את הספינה הזו הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. מי תוקע לידינו שכך יהיה? אז זהו חברים, אין סיכוי שזה יקרה. אין אפס. וככך, מדוע שנפקיד בידיהם את המדינה לארבע שנים, בהם ימשיכו לגרום לה נזקים הולכים ומצטברים? מדוע שנבטיח להם יציבות וחסינות שכזו?

התיקון חייב לעבור דרך המערכת הפוליטית – היא הפרוזדור להצלחה דרכו עלינו לעבור. והיא גם הדבר שאמור לשנות את הסדר הקיים כיום במדינה, המבטיח לקבוצה קטנה של אנשי שלומנו ומחוברים למיניהם שליטה על השיח הציבורי במדינה ועל משאביה על חשבון טובת הכלל.

שלוש עמותות עומדות כיום במרכז המאמץ לשינוי השיטה:

–          המרכז להעצמת האזרח בראשותו של המליארדר יצחק נזריאן.

–          עמותה שהקים המכון הישראלי לדמוקרטיה, היושבת בהרצליה פיתוח במשרדו של איש העסקים המצליח שלמה דוברת, ומנכ"לה הוא עורך עיתון הארץ לשעבר, חנוך מרמרי.

–          עמותה שהוקמה לאחרונה ביוזמה שיצאה מבית מדרשו של המרכז הבין תחומי בהרצליה והעומד בראשו פרופסור אוריאל רייכמן. בראש העמותה עומד ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן.

חשוב מאוד להדגיש שמאמץ הזה לשינוי השיטה מובל על ידי פרופסורים ממדעי המדינה וממשפטים, ואין בו כמעט דריסת רגל לגורמים מתחומי חשיבה, ידע וניסיון ועשייה אחרים, כמו  ניהול ואסטרטגיה, סוציולוגיה ותרבות. כמו כן, מאחוריו עומד כסף מאוד גדול, מנהלים בכירים במשק המייצגים אותו, פוליטיקאים שכשלו וקבוצות נוספות של מחוברים ומקושרים למיניהם. בקיצור, שמנהּ וסלתהּ של החברה הישראלית, בית הלורדים שלה. זו הקבוצה הנושאת באחריות להיווצרותו של הסדר הקיים, אותו סדר שמתעדף את חבריה על פני טובת הכלל ואחראי להיווצרותן של מגמות שקיעה והתדרדרות בתוכנו.

בהצעות השונות המונפקות על ידי גורמים אלה ניתן להרגיש שמתקיים בהן ריחוק רב מן המציאות והחיים האמיתיים בשטח, ואני אף סבור שגלומות בהן מספר הנחות יסוד שלא נבדקו והוכחו כנכונות. מרוב שאנו רוחשים כבוד ויוקרה לפרופסורים ולאקדמיה, מתקיים בתוכנו עקרון ההכבדה. הכבודה הרבה מכבידה עלינו לפרוץ דרך חדשה. אנו מוותרים מראש על זכותנו הראשונית לחשיבה עצמאית וליצירתיות, ומעניקים אותה שלא לצורך לאקדמיה, שאמנם זכויות רבות לה והיא ממלאת תפקיד חשוב בחיינו, אך היא בשום פנים ואופן איננה מופקדת על הידע והיכולות האנושיות בכללותם.

לסיכום עמדתי אומר כך: תחילה עלינו לתת פתרונות לחולשת המערכת הפוליטית בישראל, פתרונות הנושאים אופי חברתי-תרבותי-התנהלותי, כפי שנתתי לכך ביטוי בספרי "לקראת פרדיגמה חדשה", ורק אחר כך ובבוא העת לעגן את המציאות החדשה שתיווצר בחקיקה מתאימה. אגב, בתקופת האבות המייסדים, בראשותו של דוד בן גוריון, העסק עבד ועבד טוב, אף שלא היה כל הבדל בין המערכת הפוליטית של אז לזו של ימינו. כמו כן חשוב לציין שקיימת כיום ביקורת קשה על השיטה הפוליטית בארצות כמו אנגליה וארה"ב.

חולשת הדור, חולשת הציבור הנאור וחולשת האליטות

במיוחד חשוב לי להעביר את המסר הזה אל דור הצעירים בקרבנו. אותו דור שבקיץ שעבר יצא לרחובות והביע את מחאתו נגד הסדר הקיים במדינה. על כך שעתידו הכלכלי רעוע, על כך שהוא איננו שותף לדברים, על כך שמעל לראשו פועלת מערכת פוליטית שאיננה מייצגת אותו עוד. חשוב לי להציג בפניהם אתגר דורי עצום ורב. דבר המחייב עשייה מכוננת וסוג של תיקון עולם. משהו שהוא הרבה יותר משמעותי מן האקט הראשוני של המחאה תחת הדגל של צדק חברתי. אם ברצוננו להשיג תוצאות ולתפוס את השור בקרניו, עלינו להתמודד עם חולשת המערכת הפוליטית בישראל. עד כמה הדבר הוא מורכב ובעל משמעויות מרחיקות לכת רק אומר כאן, כי חולשת המערכת הפוליטית איננה גזירה משמיים. יש לה אבות ואמהות, והם: חולשת הדור, חולשת הציבור הנאור וחולשת האליטות. יהיה עלינו לחזור ולבנות כאן נוסח חדש של חברה פותרת בעיות, כפי שהשכילו לבסס כאן בעבר האבות המייסדים שלנו, וברבות השנים הפכנו אותה לחברה המייצרת בעיות.

בקיצור, מחכה לנו עוד עבודה רבה.

______________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול, ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל, והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר "לקראת פרדיגמה חדשה" מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.
הדברים הוכנו לקראת פגישה שהתקיימה בבית העם בשדרות רוטשילד בנושא שינוי שיטת הבחירות.

1 Comment

  1. יובל א
    5 ביולי 2012 @ 10:14

    תודה
    הקריאות לשינוי שיטת הבחירות אכן מבטאות בד"כ גישה הסולדת מהפלורליזם הבסיסי של החברה, וכן מפוליטיקה ומדמוקרטיה בין אם היא מובנת כמו"מ בין קבוצות שונות, ובין אם כתהליך משותף של דליברציה ציבורית. אה, וממפלגות או "מבנים" גם – תוך ניסיון לדלג עליהם לטובת דמוקרטיה יותר ישירה. הניסיון מלמדנו שהחלשות המפלגות מייצרת פער דמוקרטי, ודומני שדווקא בדמוקרטיות יותר "ישירות" (שיטה אזורית) הפער גדול יותר. אבל זה לא תחום מומחיותי..

    אינני בטוח לגבי ביקורתך כלפי האקדמיה – זה אך מקרי שכמה אישים התוכים בשינוי זוכים לבולטותל משום שהם תומכים בתנועות הללו, אבל ספק בעיני אם רוב האנשים העוסקים בתחומים קשורים תומכים בשינוי, ובוודאי בשינוי מהותי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן