בלי להכנס לשאלת התרבות – תרבות הרייטינג, הריאליטי ושאר הפורמטים שבעצם מאיימים על המונח 'תרבות' – בתור קוסם ותיק, שהיה מאסטר הרבה לפני שזה הפך לתוכנית ריאליטי, חשוב לי להאיר נקודה אחת בוערת: התכנית "מי יפיל את המאסטר" היא בעצם חינוך לאלימות. האורות דלקו הקהל מחא כפיים והשתאה מאוד, מאיפה לעזאזל שלף הקוסם הזה 12 יונים? ממש יש מאין! על זה מדובר, על אקט אלים במסווה של בידור להמונים.

בסרט הקולנוע יוקרה רואים בבירור איך הקוסם זורק לפח את הכנרית שלו בסיום מופע הקסמים שלו. זה אמנם סרט בלבד, אבל בפועל ככה נהגו קוסמים להעלים כלוב ציפורים עם ציפור: הכלוב פשוט מתקפל ונכנס לשרוול, כלוב סורגים מברזל שמועך את הכנרית המסכנה, ממש כמו שום בכותש שום. אני מניח שהכנרית לא שרה ברגע ההוא. נכון, עברו יותר מ-100 שנה מאז הפעם האחרונה שמעכו ככה כנריות, בינתיים המציאו את הפוחלצים מגומי, הקוסמים עידנו את מעשיהם, אבל עדיין הם משתמשים בחיות שלהם.

המילה "משתמש" היא הנכונה ביותר לתיאור הפעולה של הקוסמים האלה עם החיות המסכנות: הם צובעים אותן, מקצצים את כנפיהן, קושרים אותן במיתרי ניילון מתחת לכנפיים, אורזים אותן ותוחבים אותן לכל מקום אפשרי ומקום בלתי אפשרי. אפשר היה להמשיך ולעצום עיניים, אלמלא העובדה שרוב הצופים בקוסמים האלה הם ילדינו, שנחשפים בעצם לאלימות לשמה במסווה של מופע בידור.

הן לא צורחות או צווחות גם כשכואב להן

היונה היא קלת משקל, ניתנת ל"כיווץ" לשטח קטן יחסית לגודלה כשהיא פורשת כנפיים – אז היא יפה ומרגשת. היונים שקטות, הן לא משמיעות קולות של אימה או כאב, הן לא צורחות או צווחות גם כשכואב להן. רק מטפחות משי צבעוניות מתנהגות יותר נוח מיונים. קוסמים רבים אף צובעים את היונים שלהם בשלל צבעים, כדי שיתאימו למטפחות משי.

הן מתרבות בקלות, זול להחזיק אותן, ולאף אחד לא באמת אכפת מהן. גם לא לקוסם שאומר שהוא אוהב אותן תוך כדי שהוא קוצץ את נוצותיהן ודוחף אותן לבקבוק.

על מנת לשלוף את היונים – מבקבוק, מלפיד, או משרוול הקוסם – יש לרתום אותן ברתמות סודיות ומיוחדות, חלקן מאוד מכאיבות, העשויות מחוט דיג ויושבות מתחת לכנפיהן. אפשר גם לתחוב את היונים לחפצים חלולים, קופסאות ושקים מסוגים שונים.

אין ספק שילדים נהנים לראות קוסם שולף יונה. מאוד מרגש לראות פתאום יונה צחורה ומרפרפת. כשהילדים נהנים – ההורים נהנים, ומוכנים לשלם לקוסמים על מנת שיביאו את גן החיות אליהם הביתה. האומנם זה מעשה אחראי מצד הורה לשמח את ילדו וחבריו תוך כדי גרימת סבל לאחר, גם אם הוא "רק" חיה?

רוב הקהל אינו מודע לסבל הרב שהיונים, הארנבים, התוכים, הנחשים ובעלי-חיים נוספים, עוברים במופעי הקוסמות. הקוסמים נהנים מ"הילת המסתורין המקצועית" השמורה למקצוע על מנת להסתיר את האמת הלא נעימה: מדובר בגרימת סבל. מדובר באלימות כלפי יצור חסר אונים. גם כשהיא מלווה בצחוק ילדים.

בתי ספר ושאר מוסדות חינוך כבר הפנימו את הרעיון ולא משתמשים בחיות במופעי בידור וקסמים. קוסמים שמשתמשים בחיות אינם מוזמנים לאירועים של מערכת החינוך, וטוב שכך. ממש כמו בקרקסים, שם הלחץ הציבורי גרם להפסקת העינוי עבור אותן חיות כלואות ומסכנות, ולאט לאט יותר ויותר מקומות על הכדור הזה מונעים מקרקסים עם חיות להופיע בתחומן.

לפני כשנה, בעקבות מאמר שפרסמתי על טכניקות שונות ומשונות של קוסמים לשימוש בחיות, הקוסמים הקימו  קול זעקה: הסוד עומד להתגלות!

היונים סובלות בסתר, הארנבות נחנקות בשקט, התוכים מבוהלים, אפרוחים נמעכים

כן זה נכון, הסוד מתגלה. למרות המחויבות הקולגיאלית לשמירה על סודיות הקסמים, אין לי ברירה אלא לחשוף חלק מהסוד, את החלק הנורא: היונים סובלות בסתר, הארנבות נחנקות בשקט, התוכים מבוהלים לגמרי, אפרוחים נמעכים בטעות. והקהל? הקהל ממשיך ליהנות ולמחוא כפיים.

שלפו את המצפון שלכם קוסמים, ממש כמו שאתם שולפים יונה מהאוויר, בקסם.

אני שמח לבשר שחל שינוי גדול בעקבות המאבק נגד שימוש בחיות, הרוב המוחלט של הקוסמים הפסיק להשתמש בחיות לצרכי בידור. בהערכה גסה, 95% מהקוסמים בישראל כבר אינם משתמשים בחיות. אבל לצערי, ישנם 5% שסורחים בפרהסיה, ועליהם יוצא הקצף, אותם צריך לגנות. חלק מהקוסמים הפנים סופית את מה שהתחיל לפני חמש שנים, נחשב בטעות לגחמה שלי והופך להיות אבן בוחן להתנהלות המוסרית של קוסמי ישראל. השימוש בחיות חסרות ישע לצרכי בידור פסול ובעייתי גם בעיני הציבור השפוי במדינה. מי שפוי וכמה – זה כבר עניין למשא ומתן פוליטי.

צילום: FreeDigitalPhotos.net