Skip to content

אנחנו מעזים לצפות מ"אלוהימים" לעבוד לפרנסתם כאברהם אבינו?

הם עסוקים מבוקר עד לילה בחתירה אל ההידבקות בשכל האלוהי ובניסיון להיות אלוהים. ואיך זה קשור לפולחן הפאלוס? איגרת למתיוונים על פי ההלכה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

איני רוצה לבזבז את זמנו של אף אחד בניסיון לענות על השאלה כמה הם יעלו לנו לאחר גיוסם, החבר'ה המכונים "חרדים". כל שאני מבקשת הוא לנסות ולענות על שתי שאלות חשובות בהרבה, שעד כה נראה שכולם מתחמקים מלהציג: (1) למה הם עולים לנו כל כך הרבה; (2) למה הם מאמינים שהם צריכים לעלות כסף לאחרים.

אז נתחיל מהסוגיה הראשונה: הם עולים לנו הרבה כי הם רבים. הם הרבה-הרבה  יותר רבים מששיערו אלה שקבעו עם קום המדינה שמגיע להם "מעשר", בדומה לכוהנים הראשונים מתקופת אהרון אחי משה (רבנו). הם מתרבים הרבה מעבר למצוות "פרו ורבו". בחשבונאות של 2 (היא והוא) בגיל 17-18, הם מייצרים במהלך 18 שנה, מדי כשנה וחצי, עוד 12 בעלי זכות בחירה (צאצאים). ואז, כשאותם 2 ראשונים עוברים את גיל 35-38, מתחיל הצאצא הראשון להביא, על סרט-נע, עוד מהדורה של בוחרים. וכך גם אחיו ואחיותיו, מתחילים עוד מחזור התרבות בהגיעם לגיל "שאפשר להתחיל" – והופה, יש להם רוב חוסם בבית המחוקקים. אותה אסטרטגיה כמו המוסלמים באירופה. כמו הברכה לאברהם אבינו: "כחול אשר על שפת הים". ואם תרצו (או לא תרצו) ומאחר שאין להם אויבים, הם מתרבים כמו הארנבות באוסטרליה.

מתפללים בבית כנסת - מאוריציו גוטליב (ויקיפדיה)
מתפללים בבית כנסת, יצירה מאת מאוריציו גוטליב, 1878 (ויקיפדיה)

הדימוי דורש הסבר מהסוג החברתי של המספרים. בתקופת אברהם אבינו המציאו ביטוח לאומי שתאם את הימים ההם: אמא-אבא (2 בלשון המספרים) עשו ילדים רבים ככל שיכלו, כדי שיעבדו בשדה או עם המיקנה ויעזרו בפרנסת המשפחה. לעת זיקנה, המציאו עשרת הדיברות את הכבוד לאמא-אבא, כך שמרגע שהללו הזדקנו ולא יכלו יותר לעבוד, חלה חובת "הכבוד" על הצאצאים, והיא כללה את פרנסת ההורים. כאמור: ביטוח לאומי של הימים ההם.

אלא מאי? אותו ביטוח לאומי היה בנוי על האקטואריה לפיה כולם עובדים כל עוד הם יכולים. משהו איכותי לעילא, מהרמה שעליה הוקמה התנועה הקיבוצית – וגם האחווה של המוסקטרים: אחד בעד כולם וכולם בעד אחד. אלא שבמקרה של היהדות, ההומניטרית ביסודה, כולם היו בעד אמא-אבא גם יחד. ושלא יגידו שאין יופי ביהדות. יש – ובגדול!

מה לעשות, דת על פי הפירוש המילונאי משמעה חוק

אבל מה לעשות שהיהודים התרבו והלכו, ומה שהתאים למשפחה אחת מוגדלת לא טוב למספרים הגדולים של ימינו. תשאלו למה? אתן דוגמה: כשבנו מטוסים למהירות שמעל למאך-1 (מהירות הקול), אבל שמרו על אותן תבניות הנדסיות שהיו טובות למהירויות נמוכות מזה, התחילו כנפיים לנשור וגופי מטוס להתפוצץ. חוק! זעקו השמרנים, וחיפשו את האשם בכל מיני מקומות. אבל אלה שחשבו "מחוץ לקופסה" הסבירו, שמה שחשבו שזה חוק, כלומר כלל אוניברסלי שאינו בר שינוי, איננו בדיוק חוק, ואחת דתו להשתנות כאשר מדובר במספרים גדולים של מהירות. ומה לעשות, דת על פי הפירוש המילונאי משמעה חוק. אז יש להבין שמדובר בחוק שיתאים למספרים גדולים, או שיש להאט את המהירות.

טוב, החרדים לא רוצים להאט את מהירות ההתרבות. זה כבר לא עניין של מצוות אלוקים, וגם לא של אקטואריה מעולם הביטוח-לאומי של ימים עתיקים. זה עניין של אינטרסים שלגביהם אסור להשתמש במלים של חולין, לא כל שכן במלים גסות שנודף מהן ריח של אמת, גם אם היא אמת פשוטה. אז, מתוך כבוד עמוק לאינטרסים באשר הם, המכונים "להיהרג באוהלה של תורה", הבאים לתת תשובה לשאלה השנייה, שאלת ה-למה, אשתמש במילותיו של גדול הרבנים מאז ומעולם: הרמב"ם (רבנו משה בן-מימון), שחי ופעל במצרים בשנים 1204-1138. הרמב"ם היה רופא גדול, כפי שהיה גדול בתורה, ובקיא גדול לא פחות בפילוסופיה העתיקה של "הגויים", קרי אפלטון, אריסטו, הפיתגוראים והסופיסטים, כלומר: גדולי המחשבה מקרב הפגאנים, עובדי האלילים, רחמנא ליצלן. הוא חי בתקופת הפריחה של האיסלאם, ורבים מהללים אותו גם בשל פתיחותו לדת זו. איש אשכולות של ממש, שהיהדות ההלכתית-רבנית של היום מאמצת את ספריו ומצוותיו אל לבה כאמץ יהלום רב ערך.

מאחר שכך, אביא ציטטה קטנטנה מכתביו, דברים כלשונם, כפי שנאמר "המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". והנה מה אומר הרמב"ם בסוגיית ההתמכרות של הזכר היהודי ללימוד תורה, סיבותיה ומניעיה. בעקבות אפלטון, קובע הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ח', ע. 442) כי "בני האדם נחלקים לדרגות. יש מי ששואפים אל הנכבד ביותר וחותרים לקיום נצחי. אדם כזה לא יחשוב אלא על תפישת מושכל והשגת דעה נכונה לגבי כל דבר, והידבקות בשכל האלוהי השופע עליו". בכך הוא קובע כי הגבר הוא ה־נשאי של השכל האלוהי ויש בו – מהיותו גבר ומסיבה זו בלבד – גם "כוח ריבוני" המבקש "להשתלט על הכול". כוח ההשתלטות הזה, לדעת הרמב"ם, הוא כה חיובי, עד כי הוא עושה אותו לראוי לחיות כמו אל. כלומר: לא רק שכלו של הגבר נושא בחוכמתו את האלוהי, אלא הגבר עצמו ראוי לחיות כאל. הרמב"ם לא נכנס לקטנות כמו הבחנה בין גבר מטומטם לחכם; בין גבר מרושע לתמים; בין גבר המפרנס את משפחתו וצאצאיו לבין מי שמתמרן את סביבתו כדי שהוא ומשפחתו וצאצאיו יתעלקו על האחרים. די לנבור בקטנות. גבר זה גבר זה גבר, ועל פי הרמב"ם הוא ורק הוא בעל "הכוח הריבוני המבקש להשתלט על הכל". לא אני אמרתי, הרמב"ם אמר.

טוב, אז בואו נבהיר משהו: לומדי התורה מכונים "קדושים". הם עסוקים מבוקר עד לילה בחתירה אל ההידבקות בשכל האלוהי ובניסיון להיות אלוהים. ואם זה לא "ערכים" כי אז מי יודע "ערכים" מהם? ואנחנו מעזים לצפות מ"אלוהימים" שכאלה שיעבדו לפרנסתם כמו אברהם אבינו וצאצאיו? נו, באמת!

אתה מתרבה כי לוחשים על אוזנך שהפאלוס הוא המקפצה אל האלוהים

פסל פאלי במקדש דיוניסוס בדלוס, יוון
פסל פאלי במקדש דיוניסוס בדלוס, יוון

הבה נשוב לנושא העיקרי: פרו ורבו. לא למען פרנס את צאצאיך כחול אשר על שפת הים, לא למען פרנס את אמא-אבא לעת זיקנה, כי כבר ארגנת לעצמך את החמור-גרם שיפרנס אותך ואותם, לא למען כל אלה אתה מתרבה. אתה מתרבה כי בחדרי-חדרים לוחשים על אוזנך שהפאלוס – אותו איבר זכרי מוזקף ומוכן להתרבות – הוא המקפצה אל האלוהים. ומאחר שלא כאברהם אבינו ועל פי ערכיו אתה מתרבה, אלא מפי הרמב"ם אתה למד, והוא את הלכות הגויים אימץ, אז הבה נבדוק מה עשו ועושים אותם גויים.

במערה בקרואטיה, בקרבת הכפר הנטוש נאקובאנה, נמצאו ב-1999 עדויות מוחשיות לפולחן הפאלוס, הלא הוא האיבר הזכרי במצב זיקפה. הפולחן מיוחס לאמונות הדתיות של האיליריים, לוחמים שראו עצמם קרובים לתרבות היוונית, שחיו באזור במאות האחרונות שלפני הולדתו של ישו. "הממצאים הארכיאולוגיים מצביעים על פעילות פולחנית שהייתה נהוגה על ידי האיליריים", אומר הארכיאולוג שעמד בראש צוות החפירות. מערת נאקובאנה והפאלוס במרכזה מהווה כיום אנדרטה תרבותית מוגנת, נכתב  במאמר.

פולחן הפאלוס אצל היוונים היה מזמן. אבל מה לנכס תרבותי בקרואטיה ולמה שקורה היום אצל היוונים? Spigel Online מספר, כי היוונים בימינו מקיימים את פסטיבל הפריון אחת לשנה ב"יום שני הנקי" בעיירה טיראנאבוס שבקרבת העיר הגדולה לאריסה במרכז יוון. ביום הזה כל העיירה חוגגת סביב הפאלוס. יש שם ספלים המעוצבים כפאלוס ומהם שותים, וככרות לחם בצורת פאלוס שאוכלים, והתיירים המזדמנים למקום נתבעים על ידי החוגגים לנשק פאלוסים מחימר ומבצק. הם מעורבים, מרצונם או שלא מרצונם, בעוד תעלולים שבני העיירה מקיימים סביב הפאלוס מזה דורות. האתר של השפיגל מציין עוד, כי הסגידה לפאלוס הייתה פופולרית בימים העתיקים של רומא, מצרים, הודו ויפן.

אם כך, מותר לנו להניח, שהסגידה לפאלוס במקומותינו מסתמכת, בקרב מי שסוגדים ל"פרו ורבו" על פי ההלכה, על אותה תרבות עתיקה ביוון ובמצרים, בחיקה גדל הרמב"ם וממנה התבשם. אשר על כן, מותר לקרוא להם המתיוונים על פי ההלכה.

לשאלת ה-למה הם עולים לנו כל כך הרבה יש הרבה תשובות: כי הם הרבה-הרבה; כי אנחנו פראיירים (חמור גרם, בלשונם) ומוכנים לשלם; כי אנחנו "לא משלהם". אנחנו יודעים שאנחנו יהודים, הם רק "על פי ההלכה", מתיוונים שכאלה. למה הם מאמינים שהם צריכים לעלות כסף לאחרים? כי אברהם "אבינו" הוא אבינו, לא אביהם. אילו היה אביהם, ו"כבד את אביך ואת אמך" היו חלים עליהם, כי אז הם היו הולכים לעבוד.

2 Comments

  1. אורי קרמר
    18 ביולי 2012 @ 19:44

    קל לכתוב נגד הדתיים הבטלנים המשתמטים. אפילו כיף. אבל, רגע…
    מי קבע שהחרדים פטורים משירות בצה"ל? מי קבע את הסובסידיות, ההקצבות, הכספים והמתנות שניתנים לחרדים?
    אם תעצרו לחשוב, תראו שאלה החילוניים. תמיד החילוניים היו רוב בכנסת ובממשלה ותמיד החילוניים קבעו את ההטבות לחרדים.
    תשיבו מיד: אבל הם סוחטים. יש סיבות פוליטיות, קואליציוניות.
    תשובה קלה, שבאה בחוסר מחשבה. קל להאשים את הזולת ולהסיר את המראה מפניך-פנינו.
    החילוניים קבעו את התנאים שהחרדים נהנים מהם. לא מוכרחים.
    היתה ממשלה שבה לא היו שרים חרדים. הם לא היו בקואליציה ואז קוצצות ההטבות של החרדים.
    אם תתאמצו קצת, תראו שהיתה ממשלה כזאת. היא נהנתה מאמון הכנסת וזה לא היה לפני הרבה שנים.
    רק צריך לחשוב לפני שממהרים אל המקלדת.

  2. עינת
    17 ביולי 2012 @ 15:07

    כתבה אשר כתובה בבהירות ומנומקת היטב.
    תודה, כן ירבו. (אבל לא יתרבו)

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן