מידי פעם בפעם, כל אימת שגורם כלשהו, פוליטי או ציבורי, מבקש להכניס קצת היגיון וסדר לאורחות החיים שלנו, שחלקם מאובנים  מחמת "סטטוס קוו" קדוש וחלקם באים לשמור על שליטה פוליטית – קמים עלינו גורמים  ציבוריים תקשורתיים ואינטרסנטיים ומאיימים בפילוג בעם, זאת בשעה שהעם מפולג מזה זמן רב. הפילוג הדתי שקיים מאז קום המדינה הלך והתרחב, ואילו הפילוג הלאומי נוצר מאז מלחמת ששת הימים. שניהם מסכנים את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית. 

דו"ח ועדת אדמונד לוי לבחינת מעמד המאחזים ביהודה ושומרון שהתפרסם לאחרונה ממליץ להכשיר את שרץ הכיבוש, שכן לדעת הוועדה, ישראל אינה "כוח כובש" מבחינה משפטית. אינני חושב שעד כה היינו עדים למסמך הזוי כל כך שבראשו עומד שופט, השופט אדמונד לוי חובש כיפה, וכבודו במקומו. אילו קבע, כפי שרבים מחסידי ארץ ישראל השלמה מאמינים, שאנחנו שם מכוח היסטורי, כלומר בתוקף "כיבוש" ארץ כנען, לכך  אפשר להסכים או לחלוק, כפי שאפשר להסכים או לא להסכים לגבי הכורח של החיים במדינה יהודית לפי ההלכה או לפי חוקים של מדינה מודרנית וחופשית.

אלא שהדו"ח המלומד ממליץ לשנות מהיסוד את המשטר המשפטי בשטחים ולבטל שורה ארוכה של חוקים, החלטות בג"ץ ופרקליטות המדינה, כדי לאפשר את מימוש "הזכות של יהודים להתיישב בכל רחבי יהודה ושומרון".  חלק נכבד מדו"ח ועדת לוי עוסק בהפרכת מסקנות דו"ח ששון (עו"ד טליה ששון)  הדן בבנייה, החל משנות ה-90 ואילך, של שכונות ומאחזים על אדמות מדינה בגדה, בעידוד גורמים  בממשלה, אך ללא אישורי בנייה או אישורים ממשלתיים.

גם אם מסתמכים על מציאות שלפיה ירדן הייתה מדינת כיבוש של הגדה, הרי היא ישבה שם מכוח הסכמה של התושבים. והגדה הייתה מיושבת ובהחלט אפשר להגדירה כארץ נושבת. יתרה מזאת, מכוח החלטת האומות המאוחדות זכו תושבי הגדה, הפלסטינים, להכרה על חלק מארץ ישראל בגדה המערבית. זאת ועוד. גם לאחר מלחמת ששת הימים, עצרת האו"ם ומועצת הביטחון קבעו בהחלטת 242 כי על ישראל לפנות "השטחים הכבושים" כולם, לפי הגירסה הפלסטינית וזו של רוב מדינות העולם, או "שטחים כבושים" לפי הגירסה שלנו בלבד. הפעם ברור שמדובר בשטחים ללא ה' הידיעה, שכן גם הפלסטינים מוכנים להסכים לגושים יהודים גדולים תמורת שטחים אחרים.

ניתוק  מן המנדט  של מדינת ישראל על השטחים

לאחר מלחמת ששת הימים החליטה המדינה לנהוג בגדה כבשטח כבוש, כפיקדון לחוזה שלום. מעולם, בשום ממשלה ישראלית, ימנית או שמאלית, לא הוחלט על סיפוח הגדה כפי שהוחלט על סיפוח רמת הגולן. במרוצת הזמן מדינת ישראל נהגה בשטחים כמו במנדט, בהבדל אחד: שום גורם בינלאומי לא נתן לכך גושפנקה כפי שנתן חבר הלאומים לבריטניה על המנדט בארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה. במנדט הזה שלנו אנחנו הבאנו מתיישבים, קולוניאליסטים בלעז, הכפפנו את האוכלוסייה  המקומית לכללי המנהל שלנו, צבאי או אזרחי, וגם אפשרנו לגופים מקומיים לשמור על עצמם כפי שבשעתו הסכימה בריטניה לקיום  כוח הגפירים או הנוטרים הארץ ישראליים כדי לשמור על ישובים יהודיים.

האו"ם ששם קץ למשטר הקולוניאלי הבריטי מבקש לשים קץ למשטר הקולוניאלי הישראלי, שנמצא שם מכוח כיבוש ולא בגדר מנדט בינלאומי. אבל גם באותם המקרים שממשלה בארץ הייתה מוכנה להסדר של שלום, הישות הישראלית של יהודה ושומרון מנעה, ואף בכוח, כל ניסיון לסיום הכיבוש, בדיוק כמו שהקולוניאליסטים הצרפתים בשעתם באלג'יריה, בגיבוי מפקדים צבאיים, מנעו את הסתלקות צרפת מאותה מדינה שנחשבה לפרובינציה צרפתית. היה זה דה גול ששם קץ לכיבוש, ואלמלא הוא, הכיבוש היה בא אל קצו אבל בצורה הרבה יותר אלימה, עם שפיכות דמים.

באין לנו גנרל דה גול, השטחים הם בפועל מדינה בפני עצמה, שבדומה  למדינות ננסיות רבות בעולם, נתמכת  מדינית ובטחונית על ידי מדינות גדולות, במקרה זה על ידי ישראל האימפריאלית. העולם לא ייתן יד, במוקדם או במאוחר, למצב עניינים זה, כפי שהוא שם קץ לשלטון הלבן בדרום אפריקה. שם טענו האפריקנרים, המתיישבים הלבנים, כי בבואם ל"קייפ" היו במקום מעט מאוד ילידים "בושמנים". הלבנים היו הרוב. לעומת צפון המדינה, שם השבטים המקומיים היוו את  הרוב המוחלט, אך השלטון הבריטי  הלבן ייבא למקום עבדים שחורים למכרות הזהב והיהלומים. אנחנו לא מצאנו קומץ "בושמנים", או אינדיאנים בגדה. מצאנו פלסטינים, שהם, אבותיהם, סביהם וסבי סביהם נולדו וחיו שם.

אגב, אם הדרום אפריקנים הלבנים היו מאמצים את מדיניות החלוקה של בן גוריון בשעתו, יכולה היתה להיות להם מדינה משלהם עם ים פתוח בדרום, בשעה שבצפון היו שולטים השחורים. מכרות הזהב שבשטחם היו מבטיחים את מצבם הכלכלי הטוב תוך הסתייעות במומחים הלבנים ולא תוך השתלטות הלבן עליהם, כמו בקונגו ובמדינות אפריקה אחרות. לבסוף הלחץ בחוץ ובפנים הביאו בשנת 1988 למינויו של וילם דה קלרק לראש ממשלת דרום אפריקה, והוא שהודיע על כשלון מדיניות האפרטהייד ובכך שם לה קץ, והשלטון עבר לידי התושבים השחורים שהם הרוב במדינה.

אדמה היא אלמנט חשוב, אבל התושבים שחיים בה בימינו חשובים יותר

גם מה שבעבר נחשב כמדיניות מגונה של בלקניזציה, לאמור פיצול הבלקן למדינות קטנות לאחר מלחמת  העולם הראשונה, הוכח כשגוי: יוגוסלביה התפרקה למדינות קטנות, וזאת לאחר מות טיטו  וההתקוממויות נגד שלטון הסרבים. מן הצד השני המדיניות הקולוניאלית באפריקה, שפיצלה שבטים ואילצה אותם לחיות בישויות מדיניות שונות, הביאה ומביאה לשפיכות דמים ללא הרף וגם לרצח עם. אדמה היא אלמנט חשוב, אבל התושבים שחיים בה בימינו הם חלק חשוב יותר. ראו מה שקורה בבלגיה השלווה בין הפלמים לבין הוואלונים.

מכאן שההיפרדות מן השטחים בוא תבוא. אין שום פרדיגמה היסטורית אחרת בזמן החדש שתשנה מהלך זה. האפשרות בנסיבות הקיימות היא היפרדות חד צדדית תוך השארת האופציות לרשות הפלסטינית לנהל מו"מ על השאר, ולמתנחלים, שחלקם מן הסתם ירצו  להמשיך ולחיות על אדמת א"י וחלקם יתפנו אל הקו הירוק. צעד כזה יהפוך את המו"מ הן עם הפלסטינים והן עם המתנחלים לכורח המציאות. אבל זאת לאחר שבפועל נתנתק ממדינת יהודה ושומרון, תוך שמירה על כמה גושים יהודיים, בתמורה לחלקים אחרים, גם אם לא יענו על המאזן.

ניתוק ממדינת ההלכה

מה שנחשב היום "בכי לדורות", כאשר בן גוריון הסכים לשחרר קומץ אברכים מן השירות בצה"ל בנימוק ש"תורתם אמנותם", הייתה לא רק איוולת פוליטית אלא משגה קולוסאלי קונסטיטוציוני. בן גוריון התייסר בדיעבד על מהלך זה. אבל יחד עם זאת, הוא לא צפה התפתחות נסיבתית בכל הקשור בארץ  לתנועות הדתיות. זאת הסיבה ואין בלתה מדוע למדינת ישראל אין חוקה. מי שהתנגד ומתנגד לחוקה הן התנועות הדתיות, שכן החוקה במדינה דמוקרטית  יכולה להכיר באמונה הדתית כחלק מאורחות החיים של תושביה, ולא בהלכה, העומדת בסתירה לחוקים ואשר מתחרה בשלטון  של המדינה.

בן גוריון לא צפה את שידוד המערכות במבנה הדתי במדינה. מצד אחד התנועות הדתיות החרדיות, הקיצוניות והמתונות גם יחד, אמנם לא הכירו במדינת ישראל כישות חוקית. הם היו אוניברסליסטים. כלומר, ראו בקהילה היהודית במדינת ישראל כחלק מן  הפזורה היהודית, ויש להכיר בשלטון בבחינת "דינא דמלכותא דינא" (יש לכבד את השלטון ואת חוקיו בכל מקום) עד בוא משיח צדקנו. הפרגמטיות הזאת לא הפריעה לרב יצחק (איצ'ה) מאיר לווין לשבת בממשלת הכופרים בראשות בן גוריון. וזה גמל לו.

מצד שני, התנועות הדתיות הציוניות בשעתן, כמו המזרחי והפועל המזרחי, היו גם ציוניות וגם לאומיות בכל הקשור לישות המדינית, כולל גיוס חובה. חניכי בני עקיבא היו חלק מן הפלמ"ח. הם  לחמו בבריה והגנו על צפת. הפלמ"ח נחשב גוף שמייצג את תנועות השמאל. לכן בן גוריון פירק אותו, כשם שפרק את אצ"ל. גם קיבוצי הפועל המזרחי היו סוציאל-דמוקרטים.

מה שקרה בינתיים הוא שהתנועות החרדיות האוניברסליות נעשו לאומניות, ואילו התנועות הציוניות הלאומיות, כולל הדור הצעיר של "בני עקיבא"  נעשו חרדיות לאומניות. התוצאה היא שהחזית החרדית התרחבה, הן מחמת צרוף גורמים שנמנו פעם עם הגורמים הליברליים, והן בשל הילודה הגבוהה בקרב הקהילה הדתית. התפתחות זאת – שמצד אחד בשל שיקולים קואליציוניים הממסד נכנע לאורחי החיים החרדיים שנכפה על הרוב, ומצד שני המגמה הזאת של כימות הציבור החרדי – עלולה להביא לשינוי דרמטי של המשטר והחברה בישראל.

תזכורת קבלנו בהפגנה ההמונית שנערכה לפני כמה ימים בכיכר השבת בירושלים נגד הצעת החוק לגיוס חובה, כאשר אלפים, קשישים וילדים, הפגינו  והודיעו שלא יכבדו את החוק. כבר מינקותם מלמדים את אותם תינוקות של בית רבן שהחוק במדינת ישראל לא חל עליהם, והם יפרו אותו. כל מדינה מתוקנת לא הייתה יכולה לסבול התרסה כזאת כנגד מערכת הנורמות הבסיסיות שלה.

אימוץ החוקה וכל הקשור בה הוא אשר יקנה לאזרח את כל זכויותיו

לפיכך, אין מנוס מאשר להביא בפני הציבור הרחב את הצורך לשנות מעין סדרי בראשית ולנסח חוקה כמקובל בארץ דמוקרטית, תוך הקניית זכויות וחובות לזרמים השונים. שירותי הדת יינתנו במסגרת מוניציפלית, וחסל סדר "רבנות ראשית" פיקטיבית, שבפועל רוב החוגים הדתיים לא מכירים בה  ומי שנכפה עליו להכיר בה, הוא הציבור החילוני. אימוץ החוקה וכל הקשור בה הוא אשר יקנה לאזרח את כל זכויותיו. והיה אם לא יאמץ את הכללים, יוכל להמשיך לשבת בישראל, אבל כתושב ולא כאזרח, בלא שתהיה לו זכות בחירה וייצוג בכנסת.

זה אפשרי, וזאת סוגיה שיש להביא אותה למשאל עם, שאין לי ספק בתוצאותיו. מפלגה שאינה בוחרת או נבחרת לא יכולה לשבת בבית הנבחרים, ובכך יושם קץ למעגל הקסמים שמצד אחד אי אפשר להקים קואליציה בלי החרדים, ומצד שני קואליציה עם החרדים אינה מאפשרת ניסוח חוקה הראויה  למדינה מודרנית.

* * *

ביום ד' השבוע העלה תיאטרון חאן הירושלמי בתל אביב, את מחזהו של דייויד אייבס "ירושלים החדשה". תוכנה של ההצגה היא החקירה של ברוך דה שפינוזה בקהילת תלמוד תורה באמסטרדם ב-27 ביולי 1656. לקראת סיום החקירה, ולפני החרם שהוטל עליו, נשאל שפינוזה (שמשוחק נפלא על ידי השחקן הצעיר ויטלי פרידלנד) מה לדעתו צריך לעשות. "להפריד את הדת מן המדינה"-  ענה החלטית הפילוסוף היהודי הצעיר, וזאת 250 שנה לפני שאמר זאת חוזה המדינה הרצל. מאז רוב המדינות הנאורות הנוצריות עשו זאת.

לישראל הייתה השבוע הזדמנות נדירה (ממשלה גדולה ובלתי תלויה בחרדים)  לעשות צעד ראשון לקטיעת  הקשר הגורדי בין דת למדינה. אבל ההנהגה, יותר נכון ראש הממשלה, החמיץ אותה. מה שאבא אבן אמר על  הערבים ש"מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ",  ניתן ליישום מושלם על ראש ממשלתנו.

ואנחנו הולכים לקראת בחירות, לא על הנושא האירני אלא על נושא ההלכה, מדינת ההלכה אשר משעבדת את רוב העם לאורחות חיים שאבד עליהם הכלח. ונראה מה יאמר העם. האם גם הפעם תמומש האמירה של אנטוניוס על קברו של קיסר (בפיו של שייקספיר)  "זה לא שקיסר הוא אריה, זה שהרומאים הם עדר".

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל