ח"כ שלי יחימוביץ': "היי, זאת שלי. משה סילמן נפטר כעת. שבוע חלף מאז הצית עצמו בהפגנה, ומאז פירפר בין חיים ומוות. התאבדות היא תשובה חריגה ומזעזעת לקושי ולסבל, אבל אסור לבטל את ההקשר: הקשחה לא אנושית בתנאי הזכאות לדיור ציבורי (שנעשתה ב – 2003 כשנתניהו היה שר אוצר), פרימת רשת הבטחון הסוציאלי עד שיש בה חורי-ענק שרבים נופלים דרכם לתהום; הקושי העצום של להיות בעל עסק קטן – בלי מאגרי השומן והאשראי שיש לתאגידים גדולים ובלי זכויות סוציאליות שיש לעובדים.
לא 'כולנו משה סילמן', אבל גורלו הוא במדה רבה תוצאה של קריסתה של מדינת הרווחה, ועלייתה של כלכלת ג'ונגל דרוויניסטית.
אנחנו נגייס את הכוח לכונן כאן מדינה מתוקנת. יהי זכרו ברוך".

דפני ליף: "היום הלך לעולמו משה סילמן. היום אבלים משפחתו וחבריו לא על סמל אלא על אדם. אדם שהכירו, שאהבו על מי שהוא, שהכירו אותו היכרות מעמיקה. לבי עם הקרובים אל משה, יהיה זכרו ברוך. ובקשה לי אל הפעילים במחאה אל תמהרו להחפיץ את האדם הזה בשעת האבל של משפחתו וחבריו. לצערי השיטה הזו יש לה קרבנות רבים, אנשים רבים ואמיצים מהשכבות המוחלשות קמים בכל בוקר וממשיכים לשרוד ולא מרימים ידיים. לבי שבור כשלכם, אני כועסת כמוכם- אבל בבקשה, המטרה לא מקדשת הכל ואבל הוא זמן רגיש עבור האנשים הקרובים ביותר. היו רגישים".

יובל אלבשן: "משה סילמן זכרו לברכה נפטר היום מפצעי האש שהאו הצית את עצמו כאקט פוליטי מובהק . אסור לשכוח אותו, גם אם אסור בתכלית האיסור לחקותו. דני גוטווין עבד במשך ימים מספר כדי לאסוף ציטוטים של האיש היקר הזה מאסיפות המחאה מהדיונים הסוערים ולהציג את דמותו האמיתית כאיש אידיאליסט עם השקפת עולם שלמה ולא כמו שכתב שרת השיטה דן מרגלית אדם חולה שאחריותו האישית הביאה אותו לשלוח יד בנפשו. זו השיטה. לקרוא ולא לשכוח. תנצב"ה".

ח"כ דב חנין: "משה סילמן זכרו לברכה. טרגדיה אמיתית. לגמרי לא רק 'טרגדיה אישית'. כך נראות במציאות תוצאות ריסוק רשתות הביטחון החברתי.
זו לא טעות. זו מדיניות. את המדיניות הזאת אנחנו חייבים לשנות -לזכרו של משה, למען אלה שמרגישים שכל הדלתות נסגרו בפניהם, למען כולנו".

 גורי אלפי: "עצוב. על האיש. על הדרך. עלינו. על אנשים בלי מזל. על כישלונות פרטיים ולאומיים. על אטימות. על בדידות. על אדישות. סתם עצוב".

ספי שפר: "חכו. חכו יום, יומיים. עם העצומות ועם הקריאות להתפטרות ועם הזעם. איש כואב נפטר בייסורים ועדיין לא הובא למנוחת עולמים".

אורי משגב: "מרכין ראש לזכרו של איש אמיץ ורגיש שהוכרע בידי אימפריית הביזה. יש עוד המונים כמותו, שעלינו להציל מבעירה – איטית או מהירה, סבילה או יזומה. במותו ציווה לנו מחאה נוקבת, אמיתית, פוליטית. לא עוד בומבלה עם שלמה ארצי ואייל גולן. אנחנו דורשים מדינה טובה וצודקת יותר. לא יכול להיות שזה ככה. משהו התקלקל בדרך".

רגב קונטס: "על פי רבותנו, כשאדם נפטר בערב שבת, הנשמה נכנסת ישר למנוחה. ואני מקווה מאוד שרבותנו צודקים, משה סילמן היקר, כי אין דבר שמגיע לך עכשיו יותר, אחרי כל תלאות האימים שעברת – מאשר מנוחה. אך אנחנו לא ננוח. אנחנו עוד נבנה מהמדינה העצובה והאדישה, עד כדי רוע לב, מקום שהיה ראוי לך. # משה סילמן 26.11.54 – 20.7.12"

שיר נוסצקי: "בפעם האחרונה שישבתי על המדרכה והדלקתי נר נשמה עם אנשים אחרים, היה זה בכיכר רבין, אז עוד כיכר מלכי ישראל. אני לא זוכרת הרבה מאותו יום בנובמבר 95', אבל אני זוכרת תמימות, תמימות שחשבה שמבוגר אחראי יבוא ויציל אותנו מהאסון הזה. רק שב-17 שנה שעברו לאט לאט, נשחקה התמימות ואיתה התקווה, שמשהו, מישהו, איפשהו תבוא הגאולה. היום, רק עשרות אנשים ישבנו, בלי טקסים מפוארים ובלי כיכרות, והדלקנו נר לזכרו של משה סילמן. לא ראש ממשלה, לא רמטכ"ל מלא עיטורים, בעל חברות הובלה לשעבר, מחוסר דיור, חיפאי, אזרח. ראיתי אנשים מסביבי כואבים, בוכים, שותקים, מחייכים, מדברים, מאיימים שהם הבאים בתור. ומעל הכל ריחפה תחושה נוראית של חוסר אונים. אין מבוגר אחראי. אף אחד לא יציל אותנו. אולי, בעצם, זה התפקיד שלנו".

נולי עומר: "המקום הזה. אוי המקום הזה. לא יכולה להפסיק לחשוב על משה והסנה הבוער".

דפנה טלמון: "כל השבוע האחרון אני לא מפסיקה לחשוב על זוג העיניים של סילמן, המתחננות כל כך. אין לי מספיק מילים, הצער אינסופי".

סתיו שפיר: "בקפלן, במקום בו משה סילמן, זכרונו לברכה, בחר לסיים את חייו. מהאש הנוראה של השבוע שעבר נותרו רק נרות קטנטנים ונהרות שעווה שגולשים לכביש, והרבה אנשים טובים ועצובים, שבאו להיפרד. אני יושבת כאן ובוהה בלהבה מהבהבת, חושבת על כל מי שפנו אלי השבוע עם מצוקות גדולות ואיומים לעשות 'משהו קיצוני', ומתפללת לשלומם. מי ייתן וכולנו נבין שבמדינה כמו שלנו, קשה ומאתגרת ומורכבת, המעשה הקיצוני ביותר הוא להמשיך. לקוות, לחלום, לפעול, לעשות, להאמין".

אורן פסטרנק: "שיהיה ברור, ואני סוגר את הפינה הזו עכשיו ביום הקשה הזה: אף אחד מאיתנו לא מעודד מעשים כמו שעשה משה סילמן ז"ל. אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות אדם שורף את עצמו למוות ברחובות העיר. אבל אנחנו גם לא יכולים לטפל באותם אלפי מקרים של אנשים שנמצאים במצוקה ועל סף ייאוש – זהו תפקידה של המדינה. צריך גם להבין מה הוביל אותו למצב הזה, ואסור לנתק את האחראים לכך, גם ביום הלא-קל הזה. אנחנו נתמוך, נחבק ונעזור למי שנוכל, אבל את תפקיד הממשלה אנחנו לא יכולים למלא. עדיין לא.
קורא לכל מי שנמצא בייאוש ליצור איתנו קשר, עם כל אחד מהפעילים – לא ניתן למקרה משה סילמן לחזור על עצמו".

_________________________________________________________________________

קריאה נוספת: 

אחרי מאבק של שישה ימים, משה סילמן הלך לעולמו

 הרשויות הפנו לו עורף, ומשה סילמן לא היה מוכן להפוך לחסר בית

משה סילמן נפל בין הכיסאות של הביורוקרטיה

דווקא כן להראות את פניו של משה סילמן, את העיניים מלאות הסבל

כולנו משה סילמן, כולנו מאשימים. העם נגד מדינת ישראל