דוד טבק, מגדולי האתלטים בישראל בכל הזמנים, ואחת הדמויות המדהימות של הספורט הישראלי, נפטר אתמול (שבת) בגיל 85.

דוד היה הישראלי השני שירד מ-11 שנ' ב-100 מ', הוא עשה זאת ב-1947, מספר שבועות לאחר יהודה גבאי, ולמעשה היה בלתי מנוצח על ידי רצים ארצי-ישראליים מ-1944 עד 1955 ב-100 מטרים. ב-400 מ', מקצוע בו לא התמחה, הפסיד פעם לאריה גליק. טבק עלה לרבע הגמר האולימפי בהלסינקי 1952, הן ב-100 מ' לאחר שניצח את כל חמשת יריביו במוקדמות והגיע ראשון, והן ב-200 מ'. ברבע הגמר נשר, אבל קבע ב-200 מ' שיא ישראלי פנומנלי (21.8 שניות) שלאחר שנים ארוכות, עם סריקת צילומי הגמר, התגלה כבלתי תואם את הזמן החשמלי (22.34), אבל גם כך טוב משיא ישראל.

באותה שנה, רץ בתל-אביב 100 מ' באליפות ישראל בתוצאה מדהימה בקנה מידה ישראלי ומרשימה בקנה מידה אירופי – 10.6 שניות (במדידה ידנית על ידי שופטים) באצטדיון המכבייה על מסלול פחם פרימיטיבי ובנעליים שאיש לא היה מכניס לתוכן רגל כיום כדי לרוץ. נוסף על הכול, לא היה אז מד רוח בארץ ולא נדע מה מהירות הרוח, אבל מכל מקום הוא גם רץ מספר פעמים 10.7 שניות. שיא העולם באותה שנה היה 10.2 (נקבע לראשונה ב-1936). אם ננסה להקביל זאת לימינו אנו, ניתן לתאר זאת כישראלי שרץ 100 מ' בערך ב-10.00 עד 10.10 שניות. כרץ ברמה כזאת, הוא זכה במספר ניצחונות בינלאומיים.

בהתאספות החגיגית שאירגן איגוד האתלטיקה כדי לחגוג 50 אליפויות, בשנת 1986, נכח דוד שקרא לאוזני כל שיר שכתב. בין היתר, הוא גם כתב לפחות ספר ילדים אחד.

שני ילדים נולדו לאצן המצטיין, ושניהם הלכו בדרכו הספורטיבית: בני שהיה לאחד מטובי חלוצי הכדורגל בישראל, ואתי שהייתה בצעירותה, כמו אביה, אצנית מצטיינת.

הלווייתו של דוד טבק ז"ל תתקיים היום (ראשון, 22.7) בבית העלמין ברמת השרון.