מי שעקב אחר המתווה הפתלתל של חוק טל שהוארך ויושם רק בחלקו, ועדת פלסנר המקורית, הדרמה סביב הרצון של הליכוד וקדימה לקושש את ליבו של העם באשליית "השוויון בנטל", חייב להגיע למסקנה המתבקשת: חוק טל היה ועדיין חוק טוב. מאמץ יותר גדול ליישמו היה מונע את כל בזבוז האנרגיה והזילות של המערכת הפוליטית. ספק אם הוא היה מונע את הצורך של כל המפלגות כולן לאחוז בכותרת שתשווה להן מעמד הירואי.

זה כל הסיפור. הפרטים ממש לא חשובים. גם בג"ץ מבין היטב שכפיית גיוס לא תוביל לשום שוויון. חרדים היו ויהיו. מספריהם והדרך שבה הם יתבצרו בעמדותיהם תלויים במידה רבה בתיעוב וברדיפה של הציבור החילוני את דרכם. ככל שההתנגדות יותר מיליטנטית, כך אנחנו מוצאים חזית חרדית אחידה, שכאילו אין מקום לחדור אליה דרך הבקיעים הרבים שקיימים בה זה מכבר.

הציבור החילוני ממלא את פיו מים לנוכח השתמטות רבתי של מפונקים

"תן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", נהג לומר עקיבא בטרם גלה ללמוד תורה והפך רבי עקיבא המפורסם. הציבור החילוני ממלא את פיו מים לנוכח השתמטות רבתי של מפונקים, תל אביביים, יאפים, אמנים. אותם לא רודפים, לגביהם לא מבקשים סנקציות אישיות וכלכליות.

את הציבור החרדי אנחנו לא רוצים לגייס, אנחנו רוצים למגר. אותה תחושה קיימת, ובצדק, אצל ציבור המתיישבים ביש"ע. יותר משרצה הציבור בישראל להחזיר את עזה, הוא רצה לכופף את ידה של ההתיישבות. לראות אותה בסבלה. אכן, בזמן המחאה על ההתנתקות עוותו המספרים, מי שהצית את עצמו נדחק לשולי החדשות (מישהו זוכר את ילנה בוסינובה מקדומים שהציתה עצמה במחאה על ההתנתקות?), סולפו המספרים. כשהיו עשרות אלפים ברחובות התקשורת דיווחה על "אלפים". כשכל כבישי הארץ סומנו במכוניות ולפידים בצעד יצירתי, שקט ועוצמתי, רמזו הכותרות על כוחנות. כשבאו אנשים מכל המגזרים, התקשורת אפיינה את המוחים רק בצבעים של ימין קיצוני.

החרדים עוברים תהליך פרטי של חברה שמתאימה את עצמה לתמורות הזמן

כעת, לעם ישראל יש צרות הרבה יותר גדולות ממתווה יעלון או פלסנר. החרדים עוברים תהליך פרטי של חברה שמתאימה את עצמה לתמורות הזמן, הגם שהיא מצייתת להלכות רבותיה. נשים וגברים חרדיים פרושים כבר בכל תחומי התעסוקה, המקצועות החופשיים, חלקם באקדמיה, הרבה מהם רוצים ויוצאים לעבוד. בלי התגרות מצד הממסד אפילו השארת חוק טל על כנו והתגייסות של צה"ל להכשיר עבורם את היחידות המתאימות יביאו את התוצאה. ההצעות הרציניות לשוויון בנטל חייבות לשקול את קיצור השירות הצבאי ואת התגמול הכספי ההולם ללוחמים.

מה שמדהים הוא שהתקשורת בלי משים משתפת פעולה עם ההטיה של השיח הפוליטי לדיכוטומיה העלובה בין המתווה של פלסנר לזה של יעלון. תעזבו, בחייאת. המטרות של הציבור בישראל צריכות להיות מנותבות לצדק חברתי. אמיתי. לרשת ביטחון סוציאלי שאיננה קשורה לממשלה זו או אחרת. ההתעמרות של מוסדות המדינה בחלשים מתחילה בנפוטיזם, בשיטת 'חבר מביא חבר', במוסד ל"'קיפוח לאומי" שמשקיע יותר בבירור אודות מי שמרמים אותו מאשר ברווחתו של כל מבוטח.

מידות יהודיות מתעדפות ראשית את העני בביתך, אחר כך את הגרים

ההתמקדות צריכה להיות בבעיית הדיור בר ההשגה והסעד בדיור לנזקקים, בשינויי חקיקה מתחייבים כדי לבנות את הרשת הסוציאלית שנחוצה במדינה יהודית. יהודית במידותיה. מידות יהודיות מתעדפות ראשית את העני בביתך, אחר כך את הגרים, אחר כך את השכנים הרחוקים. ביטחון תעסוקתי, ביטחון תזונתי, חינוך לכול. כן, וגם ביטחון צבאי בלי בזבוז משווע על שכר מופרז שלא מבוקר על ידי אף אחד. המדיניות התאצ'ריסטית שנהוגה פה לא מצדיקה אנרכיה, וגם לא הפיכה, רק דרישה עקבית וממוקדת לתקן את  שטעון שיפור.