Skip to content

על כשלונה של תקופת היובש

תכונותיו הייחודיות של הכוהל משכו את תשומת הלב האנושית במשך דורות רבים, לטוב ולרע. בשנות ה-20 של המאה ה-20, ניסתה ארצות הברית להוציא את המשקאות הכהילים מהתרבות ומשטחה בעזרת חוק היובש המפורסם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כוחות השוק ניצחו את "החוק הנאצל" (כפי שכונה דאז), ותקופת היובש הסתיימה בשנות ה-20 של המאה ה-20, כשהיא מותירה אחריה מציאות חדשה ואינספור רעיונות ועלילות לסרטי קולנוע, לסדרות טלוויזיה ולספרות.

פקחים אוכפים את חוק היובש על ידי השחתת חביות אלכוהול -1921, ללא זכויות יוצרים
פקחים אוכפים את חוק היובש על ידי השחתת חביות אלכוהול -1921, ללא זכויות יוצרים

משקאות כהילים, מיין ועד בירה, מלווים את התרבות האנושית כבר אלפי שנים: הוקדשו להם אלים מיוחדים (כדיוניסוס ובכחוס), נקשרו להם תכונות רפואיות, הם היוו חלק חשוב בפולחנים רבים ושונים ובדת (טקסי המיסה הנוצריים והקידוש היהודי בערב שבת, למשל), וחוברו אודותיהם שירי הלל ומזמור. עם זאת, השפעתה של צריכת כוהל מוגזמת על גוף האדם והתנהגותו לא נעלמה מהעין, וכבר במסופוטמיה העתיקה נחקקו חוקים בניסיון לשלוט בהתנהגות הצרכנים.

בשנת 1919 החליט הקונגרס האמריקאי ללכת צעד אחד גדול קדימה במלחמה בהשפעות הכוהל, ואישר את הצעת הסנאט לתיקון חדש לחוקה האמריקאית: איסור מלא על ייצור, מכירה והובלה של משקאות כהילים מכל סוג, בכל רחבי ארצות הברית. בינואר 1920 נכנס התיקון לתוקפו, וכך החלה התקופה המכונה "תקופת היובש".

כשהכוהל ירד למחתרת

כבר בתקופה הקולוניאלית של אמריקה נשמעו קולות נגד צריכת כוהל מוגזמת, ובסוף המאה ה-19, זו כבר היתה צעקה מרובת קולות. עוד ועוד תנועות וארגונים חברתיים מחו נגד תוצאות השתייה, עד לקבלת החוק המיוחל לעצירתה המוחלטת של צריכת הכוהל. האומנם?

איור פוליטי המקשר בין איסור מכירת כוהל לתנועות המחאה של הנשים, 1919 - ללא זכויות יוצרים
איור פוליטי המקשר בין איסור מכירת כוהל לתנועות המחאה של הנשים, 1919 - ללא זכויות יוצרים

לניסוי החברתי של תקופת היובש היו השלכות מדהימות ומאוד לא צפויות: קודם כל, האכיפה הקשה והאיסורים הנחרצים נגדו לא העלימו את הכוהל. כלל וכלל ולא: הוא פשוט ירד למחתרת. למעשה, צריכת המשקאות העשירים בכוהל אך ורק גברה במהלך תקופת היובש, על 13 שנותיה. כך למשל, השינוי התרבותי באופן הצריכה של המשקאות גרם לכך שהמין הנשי החל להצטרף ביתר שאת לקהל צרכני הכוהל, שכן הברים החדשים היו פחות אלימים ורועשים ויותר תרבותיים ומזמינים.

אז איך השיגו את המשקה הנחשק למרות הכל? בהברחות דרך הים ודרך היבשה, בייצור ביתי מאולתר ומתחת לשולחן. האפיק החדש של פעילות בלתי חוקית ומכניסה משך את עיניהם של כנופיות פשע, ועד מהרה הפך הכוהל לענף הכלכלי המשגשג ביותר של גורמי הפשע האמריקאי – חגיגה גדולה לפשע המאורגן, שצמח והתבסס להפליא באותן שנים. כדי לאפשר את ההברחה, המכירה והאספקה תוך התגברות על בעיות החוק והמתחרים, החלו חיסולים, מתן שוחד לאנשי חוק ושלטון, גביית דמי חסות ועוד.

המציאות טפחה על פני המחוקקים: במקום ירידה בתחלואות השתייה וכינונו של סדר ציבורי, כוחות השוק הצמיחו מולם עליה בהתמכרות לכוהל ומנגנון מפותח של מאפיה ופשע מאורגן. ב-1933 שם הנשיא פרנקלין רוזוולט קץ לחוקי היובש. תיקון חדש, 21 במספר, הוסף לחוקה האמריקאית וביטל למעשה את תיקון מספר 18. חובבי היין והמשקאות הכהילים יכלו שוב לצאת לאור ולשתות ללא חשש מהחוק.

.
הרווח התרבותי

כפי שאפשר להבין, בשורת הרווח וההפסד, נראה שתקופת היובש נחלה כישלון מוחץ מבחינת העם האמריקאי ורשויותיו. אולם מבחינה תרבותית, תקופה זו ועולם הפשע המאורגן שבצדה היוו השראה רבה לסרטי קולנוע, לספרים וליצירות תרבותיות רבות – החל מ"הבלתי משוחדים" של בריאן דה פאלמה, המבוסס על האוטוביוגרפיה של אליוט נס, מי שהצליח ללכוד את גדול פושעי התקופה: אל קאפונה; וכלה במצטרפת האחרונה לשורת היצירות, סדרת הטלוויזיה המצויינת "אימפריית הפשע", בכיכובו של סטיב בושמי. מומלץ לצפות בלוויית בירה קרירה וטובה ביד.

באדיבות שר המשקאות
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן