אתמול הפגינו מאות מתושבי הגליל המערבי וילדיהם נגד כוונת הולנת"ע (ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים – אחת הועדות המסונפות למועצה הארצית לתכנון ולבניה) להמליץ על הקמת מפעל התפלה עם תחנת כוח, בשדות החקלאיים שצמודים לבתים של  שבי ציון, בשדות שבין שבי ציון לבין קיבוץ לוחמי הגטאות.

ההחלטה שהיתה עלולה להתקבל היא הקמת מפעל התפלה ענק, 100 דונם בשלב ראשון ואופציה ל-200 דונם בהמשך, עם תחנת כוח צמודה וכל זאת על אדמה חקלאית, במרחק 350 מטר משכונות כפריות וכפצע בלב איזור כפרי יפהפה.

המפגינים הביאו עמם מכתב של פרופ' רפי סמיט מהטכניון.  סמיט – מומחה בעל שם עולמי לתחום המים – מתייחס במכתבו לטענות משרד הבריאות, אשר פוסלות קטגורית את מי מפרץ חיפה כולם (מסטלה מאריס עד מיגדלור עכו), משאיבה לטובת התפלה. זאת למרות שמפעל התפלה ענק אחד שואב ממים שפולט השפדן ומתקן התפלה שני שואב ממים שכוללים את הביוב הלא מעובד של כל עזה. זאת, למרות שבמשך שנים לא נערכו בדיקות מעמיקות של כל חלקי המפרץ וזאת למרות, שיש קטעים במפרץ, שנחשבים נקיים מאוד ואף משמשים לרחצה מורשית.

תושבי הגליל המערבי לא טובים יותר מאלו של חיפה. חלילה. הדרישה היתה ונשארה – להתייחס לחוקי התכנון הבניה ולעקרונות התב"ע והתמ"א לדורותיהם, שקובעות חד משמעית, כי מפעל במדינת ישראל ייבנה כצמוד דופן למפעל אחר או לאזור תעשיה.

הפתרון לפיכך הוא בניית מפעל ההתפלה באזור תעשיה קיים בצמוד למפעלים קיימים. כאלו יש בשפע באזור ולכן גם היתה חשיבות להודעת ראש עיריית עכו, שהוא מוכן לקלוט את מפעל ההתפלה בתחומו, בשטח שהוא איזור תעשיה ממילא, ולעולם לא יוכל לשמש אזור מגורים או חקלאות.

המכתב תוקף את הטענות על זיהום במי מפרץ חיפה, וקובע בין היתר: "המכתבים (שהופנו לולנת"ע) שופכים 'ים' של טיעונים לגבי זיהום מי הים במפרץ חיפה ועכו. ראשית, יש לציין כי בשעה שהמפרץ הנדון נמצא בין חיפה לעכו, הרי הוא די ארוך ופתוח ברובו לים. בעיות זיהום קיימות בנקודות ספציפיות כמו ליד נמל חיפה ובתוכו, בסביבה הקרובה לשפכי הקישון והנעמן וכן בסביבת החוף של עכו. באופן די מוזר, מתייחסים המכתבים לבדיקות שנעשו בנקודות הספציפיות הללו, ומנסים להשליך את הממצאים הללו אל כלל המרחב שרובו פתוח באזורים שבין הקריות ואזור התעשיה של נעמן.

"באזורים אלו אפשר למצוא אזורים פתוחים במרחק של קילומטר וחצי מהחוף או יותר שאין להם שום קשר עם התופעות המזעזעות הרשומות במכתבים אלו. אם אכן המים כל כך מזוהמים, כיצד מרשה משרד הבריאות לקיים כל כך הרבה חופי רחצה ציבוריים באזורים אלו? יש לדרוש מכותבת המכתבים לציין במדויק את מיקומם המדויק של האזורים המזוהמים, את רדיוס הזיהום ולהפסיק לדווח דיווחים שכל מטרתם להלך אימה על הציבור שאינו מבין. בנוסף, צריך כי יבואו ויגדירו, על סמך בדיקות מהימנות, היכן האיזורים האסורים והיכן האיזורים המותרים, לרחצה, לשיט, לדייג ולמקור מים נקיים, על פי הגדרת יצרני המים, להתפלה.

"בנוסף, מצוין שם, שסביבת המוצא הימי של מפעלי המפרץ מזוהם בכל מיני מרעין בישין. אף אחד לא יעלה על דעתו לשאוב מים מסביבת המוצא של צינור זה, אלא במרחק של כמה קילומטרים ממנו. למרות שטיפולי הקדם מסלקים את המרחפים במים והממברנות מונעות את מעבר המלחים ובעיקר המתכות הכבדות ורוב המרכיבים שהוזכרו שם. אי אפשר לזרוק כל כך הרבה "בוץ" בלי לתאר את רדיוס הקיימות של המרכיבים מסביבת הצינור.

"טיעון אחר אשר עולה במכתבים בצורה בלתי אחראית הוא טיעון כלפי רמת ההפרדה של הממברנות. במי הים התיכון יש כ-38,000 חלקים למיליון של מלחים שונים שעיקרם מלח בישול (המלח הקטן יותר מרוב המלחים במים). במי התוצר – מי השתיה, יש כ- 100 חלקים למיליון. המשמעות היא דחיה, לא של 70-90 אחוזים אלא הרבה מעל 99.99%. זאת בגלל השימוש במערכת כפולה של ממברנות, על בסיס דרישות המדינה. אכן חומרים נדיפים נדחים קצת פחות, אבל לא כפי שכתוב במכתב. חומרים אלו כאמור נדיפים ובמרחק סביר ממוצא הצינור, במקום שייבחר, לא יזוהו במים.

"אני מציע לדחות את המכתבים על הסף ולחייב את כותביהם לציין את הנתונים הנכונים, את המקומות בהם נלקחו הדגימות, את הזמנים, את רדיוסי ההשפעה ואת רמות הזיהום במקומות אלו, כנהוג במסמכים מקצועיים, תוך ציטוט המקורות.

"ברצוני לציין כי איני מקבל כל תמורה על כתיבת מסמך זה. בנוסף, איני מקבל שום טובת הנאה משום חברה או איגוד הקשורים לתהליכי התפלה וטיהור מים, או שום גורם בעל ענין בנושאי ההתפלה במדינת ישראל."