Skip to content

נוכלים בחסות הממסד כנגד החוק

ענף ההיי-טק עומד מול שוקת שבורה. הוא נשלט בידי חברות ענק שעברו על כל חוק אפשרי כדי לעשות את הונן, בלי שאף אחד יצייץ. הן עושות בשוק, בשותפיהן ובלקוחותיהן ככל העולה על רוחן, בסיוע מסיבי של הממסד המשפטי והכלכלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מפיה דיגיטלית

בימים אלה, כשכולנו מדברים על קפיטליזם חזירי ומגנים בפה מלא את הליברליזם הכלכלי, זה הזמן לבחון את הבלוף של ענף המחשבים, שבאופן תאורטי לפחות, אמור היה לייצג את הליברליזם במיטבו. ענף שאפילו ליברליזם אין בו רק חמדנות גרידא והונאת הציבור.

הסיפור מתחיל מ-איי.בי.אם (IBM) שנלחמה בכל מאודה במה שנקרא בזמנו תואמי האיי.בי. אם. באותה התקופה היתה IBM שליטה בלעדית בענף המחשבים, עד כדי כך שמתחריהם (דיגיטל) יצאו בפרסומות "אנחנו מספר 2". אי בי אם ייצרו את המחשבים השולחניים הראשונים לשוק הרחב. כבדים ומאוד מאוד יקרים. לא עבר זמן רב ומתחרים צצו מכל עבר "תואמי IBM". היום הם מכונים מחשבים אישיים. IBM יצאה לקרב כדי למנוע את התחרות. בהצלחה מוגבלת, כפי שברור היום.


ביל גייטס – מוכר מוצרים פגומים

למיקרוסופט זה כבר הצליח. מאבק אגרסיבי למניעת מכירת מחשבים אישיים ללא מערכות ההפעלה שלה, תוכנות איומות, הצמדה של יישומים בלתי ניתנים להסרה כמו האקספלורר על מערכת ההפעלה החלונות ועוד. אבל החשוב מכל: זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שחברה מוציאה לשוק באופן קבוע מוצרים פגומים ומבקשת להתאמן בגילוח על הזקן של הציבור. מספר הבאגים שבמערכות ההפעלה של מיקרוסופט מעורר תהיות: כיצד יתכן שמוצר כל כך פגום ישוחרר לשוק? אף אגודה להגנת הצרכן לא יצאה בזעקות, כי לא היתה אלטרנטיבה אחרת ובמילא את ביל גייטס זה לא ממש עניין וממשיכי דרכו ממשיכים לייצר מוצרים פגומים. ולציבור לא היתה ברירה. נושא האקספלורר, לעומת זאת, כן הגיע לבית המשפט לא פעם, מיקרוסופט נקנסה במיליונים אבל הרוויחה מיליארדים. עסק לא רע.

סטיב ג'ובס: היה גאון או עוד נוכל?

אחרי שמיקרוסופט רמסה ברגל גסה את כל חוקי הגנת הצרכן, באה אפל ולקחה אותם לרמה אחרת לחלוטין. אפל כבר מוכרת ללקוחותיה הנלהבים מוצר, שפשוט אינו שלהם. בין אם זה מחשב, טלפון (iPhone) נגן מוזיקה (iPod) או מחשב לוח (iPad). אפל תחליט מה יהיה על המכשירים, ומהיכן יירכש (מחנות החברה כמובן); אפל תוודא שהמכשיר לא יתקשר עם שום מכשיר רלוונטי בשום סטנדרד מוכר כדי שחס וחלילה לא יתקין הלקוח למכשירו משהו שלא נרכש בכסף טוב בחנות של אפל. בטענה של שיקולים טכניים וטובת הצרכן, מחליטה חברת אפל מה יוצב בחנות שלה עצמה, וכופה בכך על לקוחותיה מה ירכשו, ומה ירכשו פירושו גם בכמה ירכשו. אני כבר לא מדבר על פקיעת האחריות במקרה של פריצת מערכת ההפעלה. אפל בעצם מודיעה ללקוחותיה שהיא איננה מתירה להם לעשות במוצר אותו רכשו ככל העולה על רוחם.

פטנטים

נושא הפטנטים וזכויות היוצרים הוא נושא כאוב במיוחד. אפל היא נושאת הדגל של המאבק המלוכלך ביותר בשוק, המאבק כנגד הקידמה, ובעד עוד כסף. היא רשמה פטנטים על כל בורג זניח במכשירים המצועצעים שלה וכל יישום קטנטן. ואם חס וחלילה חברה אחרת יוצאת עם יישום דומה מיד מתפתח קרב אימתנים, עו"ד בעו"ד, בשביל עוד כסף. לא פלא שמחירם של מכשירי אפל, שלא עושים שום דבר יותר טוב משום מכשיר אחר, גבוה במיוחד.

אישית אני חושב שיש כאן גזילה כפולה. יושב מהנדס שמקבל שכר חודשי לא רע מחברת אפל ומפתח רעיון שמגדיל את מכירות מוצרי החברה. הוא את שלו עשה, החברה את כספה הרוויחה. אבל לא זה לא מספיק לה – היא חייבת עוד 75 שנה להרוויח כסף ולמנוע מכל אחד אחר התקדמות טכנולוגית.
אישית, אני מאמין שקידמה טכנולוגית היא משאב טבע. ולאף אחד לא אדם ולא חברה יש את הזכות למנוע מהציבור משאבים טבעיים. לא רוצים אל תפתחו.

אינטל: איומים וסחיטה

יצרנית המעבדים הגדולה בעולם נחשבה במשך שנים הביריון השכונתי וכפתה על יצרני מחשבים אישיים באלימות עסקית ובאיומים שימוש במעבדיה בלבד, למרות שבשוק היו לה מתחרים. אינטל לא הסתפקה באיכות מוצריה, ונגררה לא פעם לבית המשפט על פרקטיקה עסקית בנוסח המאפיה, וגם היא נקנסה בכמה מיליונים, הרוויחה כמה מיליארדים והציבור אמר וואו דפקו את אינטל. מנהלי החשבונות של אינטל לא חשבו כך. את התחרות האכזרית ופרקטיקה ראש הסוס של אינטל שרדה רק חברת מעבדים אחת, AMD וזה לא היה פשוט. מעבדי חברת AMD היו תמיד ועדיין זולים בהרבה מאלו של אינטל ונפלו אך במעט אם בכלל מהללו.

גוגל: מונופול מוחלט בתחום הפרסום הדיגיטלי

מי שחשב שהגוגל צדיקים תמימים – שיחשוב שוב. הכיבוש המזדחל שלהם דומה מאוד לזה של מיקרוסופט. הרצון להשתלט על כל חלקה טובה באינטרנט לצאת לכיוון מערכות ההפעלה ומשם לסלולרי. וכן הלאה, אולי גוגל לא גובה מכם כסף אבל אתם משלמים ביוקר.

גוגל היום היא מונופול הלכה למעשה בתחום מנועי החיפוש, נכון יש מתחרים אבל, מישהו מכם באמת משתמש במנועי החיפוש האחרים? כתוצאה מכך גוגל היא גם מונופול בתחום הפרסום על האינטרנט, כל סוכנויות המדיה בעולם יחד הם בגודל של זבוב על ישבן של פיל אפריקני (גוגל). הכרום של הגוגל הוא אולי הדפדפן הטוב ביותר, לא שהוא נקי מבאגים, וגם אין לו תמיכה בכלל, אבל כאן משתמשת החברה באותם תרגילים בדיוק בהם השתמשה מיקרוסופט כדי להנחית את האקספלורר שלה. חיבור הכרום על כל יישומי החברה, מנוע החיפוש, תאי הדואר של הג'ימייל ועוד.

בתחום הפרסום לגוגל יש פרקטיקה מלוכלכת במיוחד: כמוכר מודעות הגוגל היא מונופול, ואין לה שום דרך למלא את הביקוש. לכן היא הקימה את ה-ADSENSE – תכנית השיתוף עם בעלי האתרים. הללו מכניסים את הקודים באתר שלהם הפרסומום צצות על-פי התוכן (פלוס מינוס) והלקוח מקבל תשלום פר קליק (לא שהוא יודע כמה איך ולמה, אבל שותפות עם גוגל זה לא ממש עניין שקוף). עד שיום אחד מגלה גוגל שאתר כלשהו מרוויח כסף באופן קבוע. או אז בלי שום התרעה ובלי הוכחות היא מקפיאה את החשבון שלו, בטענה של עבירה על כללי ההסכם עימה, בדרך-כלל הקלקה של בעל האתר על פרסומות שמופיעות באתרו הוא. אבל זה לא ממש רלוונטי, כי תירוצים וסיבות שהיא יכולה להמציא. אחרי הכל, רק עורכי הדין שלה קראו את ההסכם בינה לבין בעלי האתרים. מעבר לכך, איזה בעל אתר יסתכסך עם מי שאחראי ישירות על הסיכוי שהאתר שלו יחשף לציבור? הרי לחיצה אחת על הכפתור והאתר שלו נעלם לנצח ממנוע החיפוש הרלוונטי היחיד. אז הם מקבלים בשקט את הגזירה גם אם פירושה הרבה כסף הפסדים.


פייסבוק: – עוד מספר לסטטיסטיקה

פייסבוק הוא שחקן חדש במשחק המלוכלך והוא למד מהטובים ביותר. מרק צוקרברג אחראי על פרטיהם האישיים של מאות מיליוני בני אדם. והוא לא ממש טורח לוודא שישמרו בסוד. הוא סוחר בהם באופן קבוע הוא מתחמן הוא מתמרן הוא קובע מדיניות ומתנצל וחוזר על העוול  ושוב מתנצל. הוא אחראי ישיר על הזרם ההולך וגובר של ההונאות על האינטרנט אבל כספו של הציבור לא מזיז לא כהוא זה, עוד נוכל זה עוד מספר בבסיס הנתונים המעוות של החברה וככל המספר הזה גדל מנהל הבנק של צוקרברג שמח יותר. פייסבוק יוצאת לחלוטין מכלל שליטה מבחינת זליגת מידע, פריצה לחשבונות, ופרטיות המשתמשים.
לתשקיף שהגיש צוקרברג לבורסה בניו-יורק לצורך ההנפקה צורפו  כללי השימוש של פייסבוק חלקם עברו התאמה נבזית במטרה להרוויח עוד כמה דולרים. למרות שהם מהווים הפרה של תנאי השירות המקוריים שעליהם הסכימו רוב המשתמשים הוותיקים יותר, אבל מי יעז להלחם בצוקרברג ? צוקרברג wont LIKE it

אז האם באמת מדובר בהיצע וביקוש? כללי השוק הליברלי? לא ממש. פרקטיקה מלוכלכת, מונופוליזם חסר שליטה, רגולציה שאיננה קיימת ובעיקר כניעה מוחלטת לענקים השולטים בענף שמקנה להם עוד ועוד שליטה וסיוע בחיסול תחרות. והלקוחות… הם מעריצים וקונים.

 

4 Comments

  1. עמית מנדלזון
    28 ביולי 2012 @ 12:21

    אני מגיע מהענף הזה והיתה לי חברת סטארט אפ ועבדתי בכמה כאלו. כשברית המועצות נפלה גם בישראל לא היתה תעשיית הי טק ולמען האמת גם היום כל התעשיה מתבססת על כמה כסף נשרוף בכמה זמן. רק פרומיל אחד מהסטארט אפים הופכים להיות חברות, רוב ה"פטנטים" לכאורה כאלו שכל סטארט אפיסט יגיד בטאאאאאח יש לנו IP. מתים אחרי ששרפו הון תועפות. מי ששורד הן רק הגדולות ביותר והן מרוויחות מעצם העובדה שהן מפתחות ומוכרות. הן לא צריכות זכויות יוצרים. הסיבה שהן מפתחות היא לעשות כסף ממכירה פרופר.

    • גל
      29 ביולי 2012 @ 10:04

      לא מבין מה אתה רוצה. יש איזה תחום בו לא מקימים עסק, ומקווים שיהיה רווחי מספיק לפני שישרפו את כל הכסף, בין אם עצמי (מה שהיה אצלי) או של משקיעים?
      מצב הפטנטים נהיה הזוי ומוגזם, אבל גם אם יבוטל, יידרש משהו שמאפשר למפתח פטנט ליהנות מההמצאה שלו. זה לא אמנות, בה, לפי המיתוס, האמן הרעב חייב ליצור כי זה בנשמה שלו..

      • עמית מנדלזון
        29 ביולי 2012 @ 17:48

        פטנט זה רעיון לא רע אבל לקחו אותו רחוק מדי. רווחי מספיק זה דבר אחד חמדנות זה דבר שני. כשאפל מיצרת מוצר עם פטנט משלה על כל פיפס היא מרוויחה שלוש פעמים: פעם אחת במכירת המוצר עם הפטנט, פעם שניה 75 שנה ואולי יותר קדימה למרות שכל דבר כמעט ניתן לבצע ביותר מדרך אחת כך שאין מקום לפטנט על בסיס התוצר. תאר לך שמישהו ירשום פטנט על פתרון משוואה…. הרי אפשר לפתור כל משוואה ביותר מדרך אחת. והפעם השלישית שהם מרוויחים זה בבית המשפט. מי שמשלם על הכל הוא הצרכן… בעלות המכשיר, שכוללת עלות עו"ד, או במניעת תחרות, דהיינו הוא חייב לרכוש מוצר ספציפי רק בגלל שלחברה מסויימת יש פטנט על הזזת עכבר מימין לשמאל למשל. תתפלא על מה רושמים פטנטים היום. למעשה זה מחסל המון סטארט אפים.

  2. גל
    28 ביולי 2012 @ 12:08

    אישית, אני מאמין שקידמה טכנולוגית היא משאב טבע.
    זה דורש הסבר..
    "לא רוצים, אל תפתחו"? לא עניין של רצון, עניין של השקעה. תשאל כל מי שממש הלך לנסות להקים חברת סטארטאפ, השאלה הראשונה ששואלים אותו המשקיעים היא אם יש לו IP .
    אולי במדינות קומוניסטיות, שהן אתה מקבל כסף מהממשלה (כלומר, מהמיסים שכולם משלמים), אתה יכול לדרוש שאף אחד לא יקבל כסף על ההמצאות שלו, וכולן יהיו שייכות לממשלה (כלומר, לכולם). אבל אז, למה שמישהו יחליט שהוא רוצה להתאמץ ולפתח משהו? העניין נבדק בכל קנה מידה שאתה רוצה, יש סיבה שבברית המועצות לא קמה תעשייה טכנולוגית מפותחת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן