התעוררתי ב-04:00 לפנות בוקר בתחושה לא ברורה. חשתי במשהו. בחוץ שרר שקט. אני שרוע על מיטת שדה. מנסה לגבש החלטה האם אקום למקלחת מבקבוקי מים או שאחכה לבוקר. רוח נעימה מקררת את העור המיוזע והדביק. ג'קי אדרי יורד ממגדל צדק ומגיע אלי. ברבע לחמש בבוקר עלי להסיעו לתחנת הרכבת. הוא אמור לנסוע לדימונה. ג'קי משתרע לידי על המחצלת ושואל: "אם אעצום עיניים לכמה דקות, תעיר אותי, שלא אפספס את הרכבת?". אני כבר ער לגמרי.  "כן" אני עונה לו ומציץ לשעון שבצג הסלולארי. 04:18.

אדרי עוצם עיניים. הוא עייף. רעש מקפיץ אותי ממיטתי. אני מזדקף. עשרות לובשי שחורים מסתערים פנימה. על החולצות מוטבע הכיתוב: BTS. בני טל סקיוריטי. אני אומד אותם, כמאה וחמישים בריונים. הם מסתערים על שני האוהלים. אנו חמישה פעילים בכל המאחז. חלקם מגיע למגדל צדק למנוע אפשרות שנעלה למגדל ונתבצר. עשרה עוטפים אותי מסביב. "תעוף מהאוהל", הם אומרים לי. אני תובע לראות צו. "אני דורש לראות מהו מקור הסמכות שלכם?", "אני מהקיבוץ עונה לי אחד מהם. "אתם בשטח שלו. אני מעיף אתכם". אני שומע את טלי גרופית זועקת בדמעות: "מה אתם עושים. אתם פוגעים בעצם בעצמכם. תפסיקו". את הבריונים זה לא מעניין. כולם דוברי רוסית. השיח באוויר הוא ברוסית. אני דוחף לכיס המכנסיים את מה שאפשר. מפתחות הרכב שהושאר לאחריותי למקרה הצורך, נעלמו. כל מסמכיי האישיים, כספי וציוד אישי נוסף נעלמו. המפתחות  נעלמים מעל הכיסא שהיה ליד מיטתי. אני קורא לטלי שתעזור לי לגשש באפילה אחר המפתחות. מעגל מאבטחים מסביבנו. הם נותנים לי חצי דקה לנסות לחפש.

מאחז המחאה מגדל צדק נהרס הלילה

על הקרקע אני מבחין  בכוס חרסינה ממנה לגמתי קפה, שבורה, ולידה סכין מטבח פשוטה מהסט שרכשנו בעשרה שקלים למטבח. אני מרים את הסכין מהקרקע ואומר: "טלי, הסכין כאן, אז המפתחות יהיו בטח ליד". אני מניח את הסכין בין ברכי על מנת שאוכל להמשיך לחפש בשתי ידיי ולגשש. המאבטחים צועקים "תוציאו ממנו את הסכין" והיא נשלפת מבין ברכי. מאוחר יותר מספרים לי, שמזכיר הקיבוץ מסר בתגובה לתקשורת כי מישהו איים על מאבטחים עם סכין.

ג'קי אדרי בוכה, "היום נותץ האתוס של מדינת ישראל". אני מבחין בפחד, זעם וכאב כיצד המגדל, שעליו מתנופפים בגאון ארבעה דגלי מדינת ישראל, מנותץ על ידי טרקטור והדגלים מוטחים לעפר ונרמסים. "אני תובע לראות צו", אני חוזר ותובע ממפקד הפינוי. "אני מטעם קיבוץ יקום", אני נענה ותו לו. לא רחוק ממני אני מבחין באריאל, פעיל מחאה, האוחז לידו 2 כלבי פיטבול. השניים הופקדו בידיו לאחר שבעליהם, אנדרי, שותפו לדירת חדר על גג בתל אביב, גם הוא פעיל מחאה, התאבד. הכלבים מכונסים לידו ומפוחדים. אבל מראם מרתיע את  המפנים. אחד מהם, אוחז בידו פטיש הריסה במשקל 5 קילוגרם, ניגש אליו ואומר בקצרה: "תעיף מכאן את הכלבים, או שאני גומר עליהם עם הפטיש". אריאל מפנה את הכלבים.

בחוץ הכול מנותץ ונהרס. אני מנסה למנוע פינוי קרוואן. חוטף אגרוף בחזה וחש כאילו נשברה לי צלע. ידיי מכוסות שטפי דם כתוצאה מהאחיזה של המפנים.

ג'קי אדרי מבין שהמשטרה לא תגיע. מישהו מנתץ את חלון "אלונית", חנות הסופר השייכת לקיבוץ. בתקווה שבעקבות כך תגיע המשטרה. המשטרה לא מגיעה. חלון נוסף של תחנת הדלק השייכת לקיבוץ מנותץ. המשטרה לא מגיעה. אני המום. ברינות בחסות החוק. אין דין ואין דיין. אחר כך יוסבר לנו בחצי פה, כי מנהל מקרקעי ישראל הודיע לקיבוץ כי אם לא יפעל. המנהל ייקח ממנו קרקעות. מבינים? חיי אדם, מוסר, ערכי ציונות. הכול נמדד בכסף. הקיבוץ לא מוכן לאבד קרקע נדלנית למען אף אחד. גם לא למען הרעיון הציוני הערכי והמוסרי שעליו הוא הוקם. כשזה מגיע לכסף? אין ערכים. אין משטרה. אין דין ואין דיין.

09:00 אני יושב לכתוב שורות אלו. מסביבי מאבטחים. כל עוד אני כאן. הם לא ילכו. חמישה פעילים מול 150 בריונים בשכר. כמאה מטרים מאיתנו ב"קפה בונו" בצומת יקום אנשים שותים קפה. בוקר טוב ישראל. לא תם ולא נשלם.

סרטון שצילם ג'קי אדרי במהלך הפינוי:

מאחז חומה ומגדל, עיר הבעדים, מגדל צדק, שמחה על מצוקת הדיור, פונה הבוקר על ידי חברת אבטחה פרטית. המאבטחים הגיעו ללא צווי פינוי וללא ליווי משטרתי. מפקד משטרת נתניה שהוזעק ממיטתו על ידי אחד הפעילים, נענה: אתם העבריינים. טרקטור של  קיבוץ יקום  עלה מייד על הקרקע ושידד אותה על מנת למחוק כל סימן למאחז ופועלים מטעם הקיבוץ החלו בשעות אלו לגדר את שטח המשולש הקטן עליו עמד המאחז.