שוק התקשורת צולע. שוק העיתונות מקרטע. שוק העיתונים שוקע. סליחה על החרוז בגרוש, אבל ככה יצא. בעולם מוטרף ותזזיתי, יש דבר אחד שנשאר יציב: הצורך במידע. אנשים, בהיותם יצורים תבוניים (כן, אני יודע, ובכל זאת), הם צרכני מידע. כל סוגי המידע: חדשות, כלכלה, כסף, בידור, פנאי, חינוך, בריאות, אופנה, ספורט, טכנולוגיה. מה לא. ועיתון באשר הוא עיתון – גם אם הוא נייר, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, סלולרי, טאבלטי – הוא הסוכן שתפקידו להעביר את המידע.

היסטורית, כמעט כל כלי תקשורת מוקם, מנוהל, ממומן ושורד באמצעות מוציא לאור. המו"ל הוא המממן, המתווה, הממנה, המפטר. זו המציאות. האם היא חיונית? האם אי אפשר אחרת? בכל העולם בודקים האם התיאוריה הזאת היא אכן אקסיומה.

עיתון, בהגדרתו הבסיסית, לא אמור לשרת אף אחד ספציפי, אלא את ציבור צרכניו. את קוראיו. עיתון הוא שירות ציבורי. שירות למען הציבור. ולא, זה לא אומר שעיתון צריך להיות מאוזן, צדקן, טהרן, גם לא לתת מענה לכל גחמה. גם לא לאזן ידיעות או דעות. אבל כל עצם קיומו היא שליחות ציבורית. מו"ל שמקים עיתון, שרוכש עיתון, שהוא בעל שליטה על עיתון – חייב לקיים ולנהל אותו כשעיניו מכוסות. יש לו עמדה? יש לו דעה? יש לו אג'נדה? יש דבר אחד בסיסי שעליו לעשות , ומשם להניח לאנשי המקצוע לעשות את שלהם. הוא צריך לבחור את האנשים שיעשו את העיתון. לא פחות ולא יותר.

המו"ל, בעל ההון, המשקיע, צריך לבחור ולהחליט על זהות העורך הראשי וקבוצת העורכים והכתבים הבכירים שיעשו את העיתון שהוא בעליו. לגיטימי לחלוטין שמו"ל בעל השקפת עולמו סוציאליסטית, שדוגל במדיניות חמלה ורווחה, שיתכבד וימצא וימנה לעורך ראשי אדם מנוסה, איש מקצוע, שגישתו תואמת את השקפת עולמו של המו"ל. הוא מאמין בקפיטליזם טוטאלי? שימנה לשם כך עורך כלבבו. אבל מרגע שמינה אותו – ההגה מופקד בידיו של העורך. לטוב ולרע. המו"ל גם יכול לכתוב מאמרים בעצמו, לקיים פעילויות חוץ-עיתונאיות שמקדמות את מטרותיו והשקפותיו, לקדם פעילויות שיווק וקידום מכירות; אבל העיתון חייב להישאר עיתון. ועיתון הוא מוצר תקשורתי שמי שמוביל אותו הוא העורך והמערכת. לא אף אחד אחר.

האג'נדה של העיתון היא הסך הכל המשוקלל של השקפות העולם של עורכיו וכותביו

כי עיתון הוא לא עסק – הוא סוכן להעברת מידע. וגם דעה. מגוון של דעות. עיתון הוא לא כלי תעמולה וגם לא פלטפורמה מסחרית: עיתון הוא עיתון. נכון, בשביל להביא הכנסות, בשביל לפרנס את עובדיו וגם להביא מעט נחת ורווח לבעליו, הוא צריך למכור פרסום. אבל הפרסום הוא אמצעי הכרחי לקיום העיתון ולא להיפך; העיתון הוא לא אמצעי, הוא לא פלטפורמת הרווחים של בעל ההון. ושיהיה ברור: מותר ולגיטימי שלעיתון תהיה אג'נדה: כלכלית, חברתית, הומאנית, פוליטית, מדינית. כי במקום שבו יש אנשים, אין אובייקטיביות. כי לכל אדם יש דעה, ולכל דעה יש ביטוי בכתיבה, בדיבור ובמעשה. אבל האג'נדה אסור שתהיה הסיבה והבסיס להקמת העיתון, שכן אז הוא עיתון מטעם. ביטאון. וביטאון הוא לא עיתון, אבל עצם עשיית העיתון, בידי קבוצה של אנשים שעושים אותו, היא לכשעצמה יוצרת אג'נדה. והאג'נדה היא סכום חלקיהם של האנשים שעושים את העיתון.

סדר הדברים הוא הקובע: כסף שדרוש לקיום עיתון – מול עיתונות שמטרה צבירת הון

וכאן ראוי גם לציין את ההבדל המהותי שבין מדיה בידורית-מסחרית לבין עיתונות. טלוויזיה מסחרית, בניגוד לזו הציבורית, אין בינה ובין עיתונות דבר וחצי דבר. טלוויזיה מסחרית כשמה כן היא: מסחרית. כלי בידור המוני, שפועל בדרך-כלל כל בסיס המכנה המשותף הרחב ביותר, שהוא במרבית המקרים גם הנמוך ביותר. טלוויזיה מסחרית לא עושה עיתונות – היא מוכרת זמן מסך. כמו כל אמצעי בידור אחר. כמו מופע סטנד-אפ, כמו קונצרט רוק. כאן אין שליחות – יש ביזנס. אבל ערוץ חדשות, חברת חדשות, תוכנית חדשות או תוכנית תחקירים, הם עיתון.

הבידול הפשוט ויעיל ביותר בין עשייה "עיתונאית" לעשייה "תקשורתית-בידורית" הוא סדר הדברים:  בעיתונות, המידע והתוכן הם המטרה והכסף הוא האמצעי. במדיה המסחרית – בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים מטעם, באתרים מסחריים ועוד – התוכן והמידע הם האמצעי, בעוד שהמטרה היא הרווח.

מגפון – עיתון ישראלי עצמאי. חברי הקואופרטיב הם המו"ל שלו

את מגפון – עיתון ישראלי עצמאי – הקמנו, קבוצה גדולה של אנשי מקצוע, עיתונאים עם ניסיון מצטבר של מאות שנים, ללא מו"ל. בעצם, אנחנו המו"ל של עצמנו. הקבוצה מינתה לעצמה עורך ומערכת ובעלי תפקידים; הניהול השוטף מתבצע על-ידי הנהלה שנבחרה על-ידי החברים באגודה השיתופית (הקואופרטיב), שבחרו ואישרו גם את בעלי התפקידים העיתונאיים.

מגפון הוקם על-ידי אנשים נטולי הון. יש בינינו כאלה שיש להם פרנסה, יש רבים שממש לא. יש בינינו אנשי מקצוע בכל תחומי הכיסוי, כאלה עם ניסיון של שלושים ואפילו ארבעים שנות עבודה עיתונאית, אבל גם לא מעט צעירים שזה לא מכבר סיימו את החוג לתקשורת וצמאים לעבודה בתחום.

אין לנו מו"ל – אנחנו המו"ל של עצמנו.

אנחנו לא עיתון שפועל למען שום אדם, מטרה או אג'נדה. זה לא אומר שאין לנו דעות – יש ועוד איך. זה אומר שאנחנו לא מקבלים הכתבה לשום דעה ועמדה. לא פיננסיות, לא חברתיות, לא פוליטיות וגם לא מדיניות.

וזה לא אומר שאנחנו לא מביעים עמדה. אנחנו מביעים ועוד איך. כי את מגפון עושים אנשים, יש לו אופי. יש לו קו. אנחנו עיתון שעוסק רבות בנושאי חברה ומדינה – אבל אנחנו ממש לא עיתון מחאה. לא עיתון מחאה ולא אתר מחאה. אלא עיתון. פשוט עיתון.

השקפותיו הפוליטיות, המדיניות, החברתיות, הכלכליות של כותב שורות אלה – העורך הראשי של מגפון – הן סוד גלוי. אבל האם זה הקו של העיתון? לפעמים כן, בדרך-כלל לא ממש. לעיתון אין קו, אבל יש לו אישיות. הכיסוי השוטף מתבצע על-פי מה שאנחנו יכולים לעשות, ולא תמיד על-פי מה שהיינו רוצים לעשות. בהיעדר הכנסות מהותיות, שמביא לכך שלפי שעה כולנו עובדים ללא שכר,  אנחנו תלויים בהתגייסות, בהתנדבות, בעבודה סביב השעון של כל אחד ואחת מאיתנו. אז האם יש לנו הכל? אפילו לא קרוב. ומכיוון שאין לנו הכל, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, עם מה שיש לנו.

אנחנו לא מבקשים תרומה – אנחנו זכאים לתמורה

בהיותו שליח-ציבור, מגפון אמור היה להיות ממומן בידי הציבור שאותו הוא משרת. והאמת היא שלא צריך הרבה. אנחנו עובדים על עלויות אפס, כל אחד מביתו, מהמחשב הפרטי שלו, מהטלפון שלו, על חשבון זמנו הלא חופשי, בלי משרדים, בלי מזכירות, בלי חשבון הוצאות – בלי חשבון וללא הוצאות. מגפון הוא הסטארט-אפ שלנו. אין לנו כסף להשקיע בסטארט-אפ הזה, אנחנו משקיעים בו את עצמנו. את כל כולנו. כמעט כל קוראי המאמר הזה משלמים משהו על המידע שהם צורכים. אם זו האגרה שמממנת את השידור הציבורי, דמי המנוי לעיתון יומי, אחד או יותר; כבלים או לוויין, מחירו של העיתון בדוכן. ואנחנו מה? אנחנו צריכים אתכם שתהיו השותפים שלנו. בקטנה.

אין לאגודה שום מניעה להקים חברות משותפות, לעשות עסקים עם גופי מדיה ומסחר

מגפון פתוח לקריאה ללא תשלום לכל מי שמעוניין לגלוש ולקרוא בו. הכניסה אינה כרוכה בתשלום. ועם זאת, כולנו ראויים לשכר על עבודתנו. אנחנו מתקרבים ליום שבו נהיה מסחריים, אבל זקוקים גם לעזרתכם. אפשר לסייע לנו בתשלום חד-פעמי וגם בתשלום חודשי קבוע, ברמות שונות, ללא שום התחייבות. ויותר מזה: למרות ועל אף היותנו קואופרטיב שהתקנון שלו לא מאפשר השגת שליטה באמצעות הון, אין לאגודה שום מניעה להקים חברות משותפות, לעשות עסקים עם גופי מדיה ומסחר, גם על בסיס מסחרי מלא. המגבלה היחידה שלקחנו על עצמנו היא עצמאות המערכת. אבל זה המובן מאליו, לא?

לעמוד התרומות והתמיכות במגפון

הצטרפות לעמוד האוהדים של מגפון בפייסבוק

הצטרפות לעמוד האוהדים של הקואופרטיב העיתונאי בפייסבוק