בית כנסת קטן בנווה צדק – מפגש בין אנשים ומקומות בנתיבי הזמן

ליטא, פלסטינה, לונדון, מדגסקר, דרום אפריקה וישראל, קורותיה של משפחה יהודית במשך ארבעה דורות, מסופרים דרך ביקור בבית הכנסת על שם ישראל שלוסברג

Print Friendly

בפינת רחוב חסיד מספר 8 וסמטת תחכמוני בשכונת נווה צדק בתל אביב עומד בניין ישן שאפשר לפסוח עליו בלא להרגיש את קיומו.

עובר אורח אשר יתעכב ויתהה על בניין זה יוכל לראות מתחת לחלון מסורג שלט קטן ועליו כתוב באותיות עבריות צנועות "בית כנסת ע"ש ישראל שלוסברג" ומתחתן "שלוסברג שול" באנגלית. אני לא הייתי עוברת אורח מקרית, אבל הנסיבות היו בהחלט מקריות, והכל התחיל בכך שאחייניתי הגיעה עם בעלה מיוהנסבורג לביקור קצר בארץ.

בהגיעם לתל אביב הוצאנו אותם לארוחת ערב במסעדה בנווה צדק והעברנו ערב נעים ונוסטלגי. כשסיימנו את הארוחה ועמדנו לצאת שאל רוני, בעלה של אחייניתי, אם שמענו על בית הכנסת ע"ש ישראל שלוסברג. הוא אינו יודע את מיקומו, אבל הוא זוכר  מסיפורי אימו ודודו שהוא כנראה נמצא בנווה צדק. ישראל שלוסברג היה אב סבו, והוא שייסד את בית הכנסת כשהגיע מעיירה קטנה בליטא לארץ ישראל.

נינו של שלוסברג ואשתו ליד ביה"כ (הצילומים באדיבות שיה מלכין)

בני, מיקי, שהתגורר תקופת מה בשכונה, החל לנבור בזכרונו ויעץ לנו לעשות טיול רגלי בסביבה. תוך הליכה קצרה הגענו לפינת חסיד ותחכמוני והנה בית הכנסת, חשוך למדי, שכן השעה הייתה 11 בלילה, אך השלט היה מואר בחלקו ע"י פנס רחוב עמום.

ההתרגשות של כולנו הייתה גדולה והתחלנו לצלם את הבניין ואת השלט, כשלפתע שמנו לב לגבר חובש כיפה יושב ליד מפתן ביתו הקטן מול בית הכנסת, לידו שתי נשים, מבוגרת וצעירה.

שלושתם ישבו בניחותא על כסאות פלסטיק על המדרכה ליד הכניסה לביתם, האופייני לאותם הבתים הקטנטנים בשכונה.

הם שתו קפה שחור  ונראה היה שניסו לברוח מן החום והלחות  שהגיעו לשיאם באותו יום.

הגבר הביט בנו בהשתאות מה ושאל מדוע אנחנו מצלמים את השלט והבניין. סיפרנו לו שסבא רבא של רוני הוא-הוא אותו ישראל שלוסברג שייסד את בית הכנסת. הגבר הביט בנו במבט חודר ולפתע שאל: "רוצים להיכנס ולראות אותו בפנים?"

הופתענו ושאלנו איך אפשרי הדבר בשעה כה מאוחרת. "אני הגבאי", ענה הגבר וחייך, "קוראים לי שמעון בן חיים".

בית כנסת לא גדול אבל יפהפה, מטופח, כל פינה מנוצלת בצורה מקסימלית

האיש נכנס לביתו לקחת את המפתח, עלה לסמטת תחכמוני וקרא לנו להיכנס מהדלת הצדדית.

המראה שנתקלנו בו היה מרהיב: בית כנסת לא גדול אבל יפהפה, מטופח, כל פינה מנוצלת בצורה מקסימלית. ארון התורה והקישוטים שמעטרים אותו, הבמה, התאורה, עזרת הנשים באותה קומה, מוגבהת קמעה. על הקיר בחדר ליד הכניסה תלויים  שני לוחות אבן שיש לבן ועל הגדול ביניהם חקוק באותיות זהב:

הלוחות בתוך בית הכנסת

בית המדרש בית ישראל - הבניין הזה נדב האיש הנכבד והיקר ישראל בר חיים הכהן שלוסברג  – שנת תרח"ץ - בתנאי מפורש שיתפללו בבהמ"ד הזה בנוסח אשכנז כל הימים לדורות עולם - דור לדור ישבח מעשיך

ליד אבן זו קבועה אבן שיש נוספת וגם עליה חקוק באותיות תכלת:

לזכרו של עורך דין דוד משה שלוסברג – נכדו של ר' ישראל שלוסברג - שתמך בבית הכנסת ושימר את הקשר עם משפחת שלוסברג ברחבי העולם - י"ח באדר א' תרע"ב-כ"ד באלול תשנ"ח

עו"ד דוד שלוסברג היה מוכר לי. הוא עלה ארצה מדרום אפריקה וכאן בנה את ביתו. הוא היה הנכד של ישראל שלוסברג ודודו של רוני סרקין, בעלה של אחייניתי. תחילת הסיפור, לדברי רוני, כאשר ישראל שלוסברג הגיע לארץ ישראל  מליטא, מחבל קובנו (קהילה יהודית גדולה בליטא), מהעיירה טרוקוציה. ישראל נולד בשנת 1848 ועסק בחקלאות. הוא נישא ונולדו לו חמישה ילדים.

ייבוש ביצות בפתח תקווה

חייהם השלווים הגיעו לקיצם כאשר הצאר אלכסנדר השני נרצח בשנת 1881. באותה תקופה הסתובבו במקום שני יהודים מישראל, סולומון (הלא הוא יואל משה סולומון הידוע, יליד הארץ) וקופלמן (אברהם קופלמן, עולה מאודסה), שמכרו חלקות אדמה בפתח תקווה. משפחת שלוסברג קנתה מספר חלקות. וכך, ישראל עלה ארצה עם משפחתו, ולאחר מסע מפרך ושיט סוער הגיעו לנמל יפו ומשם לפתח תקווה. שם הוא ייבש את החלקות-ביצות שרכשו בליטא, ע"י נטיעת עצי אקליפטוס, וזו למעשה הייתה התחלתה של אם המושבות.

ישראל שלוסברג היה הרפתקן לא קטן. ללא כל נקיפות מצפון החליט לעזוב "זמנית" את משפחתו  ולעבור ללונדון ומשם למדגסקר עם רעיון לפתיחת בית זיקוק. העסקה נכשלה, והוא החליט בשנת 1895 לעבור לדרום אפריקה. הוא התיישב בברונקוספרייט. לאחר כ-15 שנה בארץ ישראל, משפחתו הצטרפה אליו. בדרום אפריקה הוא חווה את מלחמת הבורים, בנה טחנת קמח, התאלמן – ובגיל 70 עלה שוב ארצה. הוא התחתן שנית והתיישב בנווה צדק, בבית שקנה ברחוב החסיד 8. לימים החליט לתרום את ביתו הפרטי למען הקמת בית הכנסת, והוא עצמו עבר לגור בבית אחר ברחוב שבזי. בנו יוסף נשאר בדרום אפריקה, התחתן ונולדו לו ארבעה ילדים, ביניהם את מטלה אמו של רוני סרקין ואת דיוויד שלוסברג דודו.

ישראל שלוסברג נפטר בשנת 1944 בגיל 96, והוא קבור בהר הזיתים. מטלה ומשפחתה נשארו ביוהנסבורג ושם גדל רוני בנם, ואילו דיוויד שלוסברג עלה ארצה בשנות החמישים והיה משפטן מפורסם,  שבתוקף תפקידיו הרבים היה גם העו"ד שחתם על החוזה של החזרת סיני למצרים. אחת ממשימותיו הייתה לטפח את בית הכנסת ע"ש סבו ישראל ולתמוך בו, ואכן הוא עשה זאת באהבה, תוך שימור המקום.

דיוויד שלוסברג נפטר, אבל הקשר המשפחתי עם המקום נשמר. סקרנותי הביאה אותי למפגש עם בנו של דיוויד, דן שלבר, שהוא, כמו רוני, נינו של ישראל. הסתבר לי שדן, אדריכל במקצועו, הוא היחיד שממשיך לשמור על קשר עם הגבאי שמעון בן חיים, מגיע מירושלים מידי חודש, מתפלל ערבית בבית הכנסת ומשאיר תרומה להמשך הפעילות שם. עיניו הנוצצות בעת שיחתנו שידרו את החשיבות הרבה שהוא מייחס לסאגה המשפחתית שעברה נדודים בארצות כה רבות ושאת סמלה המרגש ביותר מצאה דווקא בנווה צדק בבית הכנסת הקטן והמרשים.

גאווה רבה מצויה גם בעובדה שבזמנו התפלל במקום "הסנדלר", הרב משה יעקב הכהן רביקוב, שהיה צדיק ידוע וחשוב. המפגש בין  רוני, אחייני, לבית הכנסת הנושן שנוסד ע"י אבי סבו ונתמך שנים רבות ע"י דודו  דיוויד שלוסברג ז"ל, ריגש אותו ביותר. גם הוא החליט לשמור על קשר עם הגבאי ולנסות להמשיך את המסורת ולדאוג לתרומות ולביקורים תכופים יותר בעתיד.

פנים בית הכנסת ע"ס שלוסברג

המעגל נסגר: ליטא, פלסטינה, לונדון, מדגסקר, דרום אפריקה וישראל, קורותיה של משפחה יהודית במשך ארבעה דורות. באקראי הזדמן לי לחזות במפגש הקסום עם בית הכנסת הקטן המרשים,  פרי החלום של אבי המשפחה ישראל שלוסברג שהוגשם, וההגדה… עדיין נמשכת.

_______________________________________________________________________

שָיָה מלכין היא יו"ר בית הויס, מיסודה של ויצ"ו העולמית, המשמש אכסניה וסדנה למפגשים בנושאים בשרות הקהילה.היא חברת ההנהלה העולמית של ויצ"ו. היא סיימה לימודי המוזיקה והייתה נגני תזמורת וכן שחקנית תיאטרון.
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, מאמרי עמדה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על בית כנסת קטן בנווה צדק – מפגש בין אנשים ומקומות בנתיבי הזמן

  1. מאת שיה מלכין‏:

    ניליקו נכדתי היקרה

    איזה משוב מדהים, כל כך שמחתי. בהזדמנות בין לבין עיסוקייך הרבים אשמח שנבלה יום כייף בנווה צדק
    וגם נלך לראות את בית הכנסת ע"ש ישראל שלוסברג.
    אוהבת, סבתך

  2. מאת נילי הנכדה‏:

    סבתאל'ה,
    קיבלתי היום בבוקר למייל את הקישור לכתבה, וניסיתי לקרוא את תחילתה דרך הפלאפון, אני קוראת ומשום מה הקליטה לא היתה טובה, ולא הצלחתי לקרוא את המשך הכתבה,לכן ירדתי מהר למטה למחשב להמשיך לקרוא עד סוף הסיפור.
    כתבת בצורה מעניינת וסוחפת אשר מזמנת לקורא רצון להיות שם גם, במפגש הזה ולקחת חלק בחוויה המדהימה הזאת.
    מרתקים צירופי המקרים שקרו לכם באותו ערב, וזה תמיד כייף לעלות על קצה חוט לקשר נוסטלגי משפחתי.

    התמונות של בית הכנסת מבפנים ומבחוץ מרגשות- ואני בטוחה שיצרו אצלכם באותו רגע אפילו עוד יותר התרגשות.
    בנוסף, התמונה שלך ככותבת מאוד יפה!

    אוהבת,
    נילי.

  3. מאת שיה מלכין‏:

    לאלי, רינה ונורית היקרות, תודה, שמחה שנהניתם מהסיפור, לי הייתה חוויה קסומה.

  4. מאת נורית דובנוב שניר‏:

    איזה סיפור מרגש וחובק עולם.
    עוד סיפור של משפחה יהודית שלא יאמן.
    נורית

  5. מאת רנה קינר‏:

    שיה, בת דודתי היקרה, המאורע שספרת ממש מרגש, לא יאמנו טלטלות היהודים ,ויפה שפרסמת את הספור המדהים,
    גם אני אפיץ את הספור בין בני משפחתי.
    ממני רנה

  6. מאת אלישבע‏:

    כל הכבוד שיה על הכתבה המעניינת הזאת וכן על הצילומים. יישרי כוח והמשיכי. שלך, אלישבע