התרחיש של השתלטות קבוצות המורדים בסוריה, על ארסנל הנשק הכימי בסוריה, הוא התרחיש שסבירותו היא הגבוהה ביותר יחסית. כך קובע החוקר שלמה ברום, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, במאמר שפרסם אתמול.

ברום קובע במאמרו, כי שימוש בנשק כימי כנגד המורדים על ידי משטרו של אסד לא יהיה אפקטיבי במיוחד, משום שהמורדים פועלים ככוחות גרילה והלחימה היא בעיקרה בשטח בנוי ומאוכלס. הנשק הכימי יגרום בעיקר לאבדות כבדות באוכלוסיה הלא מוגנת. "סביר גם כי ראשי המשטר מבינים שבצד אי האפקטיביות של הנשק הזה, הם מקטינים את סיכויי הישרדותם האישית, אם ינקטו בצעד כזה", קובע ברום.

גם הסתברות תרחיש שבו יועבר נשק כימי לידי חזבאללה נראית נמוכה, לדעת כותב המאמר. המשטר הסורי מודע לרגישות של נשק כזה. "אין תקדים להעברת נשק כימי ממדינה לארגון, שמשמעותה היא ויתור על השליטה בנשק. לא ברור איזו תועלת יפיקו אנשי המשטר – שאינו משטר אידיאולוגי והיה אף מוכן אפילו להגיע להסכם שלום עם ישראל, שישרת את האינטרסים שלהם – מהעברת הנשק לחזבאללה. ספק רב אם חזבאללה יהיה מעוניין להסתבך בהחזקת נשק כימי, ששימושיותו מול אויב מוגן ובעל יכולת תגובה כמו ישראל, מפוקפקת".

התרחיש שסבירותו הרבה יותר גבוהה, בהנחה שהמשטר אכן ייפול, הוא שלאחר נפילת המשטר של אסד תהיה תקופה של כאוס, שבה קבוצות חמושות שונות ישתלטו על המתקנים הצבאיים השונים ועל מפעלים לייצור נשק כפי שקרה בלוב. "בחלק מהנשק הם עלולים להשתמש בעצמם ובחלק אחר – ינסו לסחור. בתוך זה הם עלולים להשתלט גם על רכיבים של מערכות הנשק הכימי", קובע שלמה ברום.

הארסנל הסורי מורכב משלושה סוגי חומרים, שניים נמנים על הסוג המכונה גז עצבים, מסוג סארין ומסוג VX, ובנוסף חומר הפוגע בעור מסוג חרדל. אמצעי השיגור והפיזור של החומרים הם בעיקר פצצות הנישאות על ידי מטוסים וראשי טילים בליסטיים ממשפחת הסקאד. כותב המאמר מדגיש, כי הסורים, המודעים לרגישות של השימוש בנשק הכימי ולבעיות הכרוכות באחסנתו, נקטו בשני אמצעים עיקריים. ראשית, קיימת הפרדה גיאוגרפית בין הנשק הכימי ואמצעי השיגור: הנשק הכימי עצמו מאוחסן במתקנים רחוקים ממרכזי אוכלוסייה, ושנית, נשק זה הוא בעיקרו נשק בינארי, כלומר בהחסנה מצויים שני סוגי חומרים, שכל אחד מהם אינו מזיק במיוחד. רק איחודם באמצעות מנגנון שמערבב אותם יוצר את החומר הכימי הקטלני.

"לפי כל מה שפורסם גם ממקורות מודיעין ישראליים, הצבא הסורי הידק את אמצעי הפיקוח והזהירות במה שנוגע לנשק הכימי. יש היגיון רב בצעדים האלה, משום שהמשטר צריך לקחת בחשבון את הסיכון, שהמורדים ישתלטו על מתקנים ובהם רכיבי נשק כימי גם תוך כדי הלחימה וירצה להשתמש בהם נגד המשטר עצמו. לפיכך, נראה, כי הסיכון הנובע מנפילת רכיבים כאלה בידי הקבוצות החמושות אינו גדול.

"כדי שקבוצה מסוימת תוכל לעשות שימוש בנשק הזה, היא צריכה להשתלט על כל המרכיבים של המערכות, הנמצאים במקומות שונים, לרבות השתלטות על מערכות שיגור מסובכות הדורשות יכולת הפעלה ויכולת לוגיסטית כמו סוללות טילי קרקע-קרקע ומטוסים. אם רכיבים של הנשק יהפכו לסחורות בשוק הנשק השחור, קיימת סכנה לטווח הארוך שקבוצות טרור נחושות כמו אל-קאעדה ינסו לרכוש את כל הרכיבים, כדי ליצור יכולת עצמאית לעשות שימוש בחומרים כאלו".

החוקר שלמה ברום ממליץ, כי למרות הסבירות הנמוכה של שני התרחישים – שימוש בנשק כימי נגד ישראל או העברה לחזבאללה – ישראל צריכה להעביר מסרים הרתעתיים ברורים גם למשטר הסורי וגם לחזבאללה באשר למחיר הבלתי נסבל שהם ישלמו על מעשים מסוג זה. "ישראל יכולה לשקול, בתרחישים שבהם המידע יאפשר זאת, תקיפה נקודתית של נשק שיועבר לחזבאללה. במקרה כזה עדיף שהתקיפה תיעשה בשטח סוריה, כדי להקטין את ההסתברות של התלקחות עימות רחב יותר עם חזבאללה".

ברום קובע, כי אין טעם רב בתקיפת המתקנים בהם מאוכסן הנשק הכימי לפני קריסת המשטר. "לסוריה כמות גדולה של נשק כימי. ספק אם אפשר יהיה לתקוף את כל הבונקרים המצויים במתקנים בהם מאוחסן הנשק ובוודאי שכך לגבי אמצעי השיגור, ולהשמיד את כולם. הישג חלקי עלול להביא לתוצאה ההפוכה. המשטר יכול להעריך שעדיף לו להשתמש בנשק לפני שחלקו הגדול מושמד, ובוודאי אם התקיפות גרמו לנזק סביבתי".

הכותב מעריך, כי ארצות הברית ובעלות בריתה צריכות להיערך לאפשרות שיהיה צורך להשתלט לפחות על המתקנים העיקריים בהם מאוחסן הנשק הכימי, כאשר המשטר יקרוס. "בניגוד להערכות שהושמעו במדיה נראה, כי מספר המתקנים העיקריים אינו גדול, והם ברובם מצויים במקומות מרוחקים ומבודדים ולכן הבטחתם לא תהיה משימה מסובכת במתאר בו הצבא הסורי קורס. ייתכן גם שגורמים אחראים בצבא הסורי אף ישתפו פעולה עם הכוחות שיגיעו על מנת לאבטח את הנשק".