"בזמנו, ההחלטה הנחרצת שלי כמרצה צעיר ואידאליסט, היתה ללמד עד שיהיה מחובתי לפרוש. אף שהחלומות היהירים שלי לא התגשמו, ואני לפעמים שואל את עצמי האם הירידה ממגדל השן היתה שווה את המאמץ, בכל זאת תמיד אהיה אסיר תודה לאלוהים וכן לאנשים הטובים של גאנה, עבור ההזדמנות הנדירה שניתנה לי לשרת את האומה היקרה שלי. באשר לשאלה האם עשיתי את השימוש הטוב ביותר בהזדמנות הזאת, לא אנסה לענות על כך: אותיר את השיפוט להיסטוריונים ולדורות הבאים".

ב-24 ביולי הלך לעולמו נשיאה של גאנה, הפרופסור ג’ון אוואנס פיפי אטה מילס, זמן קצר לפני הבחירות הכלליות במדינה. הציטוט שלעיל, באמצעותו מבקשים רבים להנציח אותו ואת אישיותו, מופיע באתר שמוקדש לזכרו, ובו חולקים ההמונים כבוד לנשיא המנוח, שנהנה מפופולריות רבה בארצו. מילס נולד במערב גאנה ב-21 ביולי 1944, והיה בן לקבוצת הפאנטי. ימים ספורים לפני מותו הוא חגג את יום הולדתו ה-68.

מילס היה בראש ובראשונה איש אקדמיה, ולעתים זכה לכינוי "The Prof" ("הפרופסור"). את ראשית דרכו האקדמית עשה במהלך שנות השישים בגאנה, ובסוף העשור החל ללמוד ב-London School of Economics and Political Science. הוא קיבל את הפרופסורה שלו ב-SOAS, בית הספר ללימודים אוריינטליים בלונדון, כשהיה בן 27. בין היתר הוא התמחה במשפטים ובפיתוח כלכלי. במשך שנים לימד מילס באוניברסיטת גאנה, וכיהן כנשיא המדינה החל משנת 2009.

גאנה, הממוקמת במערב היבשת וגובלת בחוף השנהב ממערב, היתה מושבה בריטית עד שנת 1957, עת היתה הראשונה במדינות אפריקה שזכתה לעצמאות כ"רפובליקה של גאנה". נשיאה הראשון היה ד”ר קוואמה נקרומה, מנהיג אנטי-קולוניאלי, שדגל בפאן-אפריקניזם – איחוד חברתי, כלכלי ומדיני בין עמי היבשת. נקרומה הודח מהשלטון בהפיכה צבאית בשנת 1966 – יש הטוענים שבחסות הסי.אי.איי.

מאז ועד 1992, היתה גאנה תחת שלטון צבאי ואזרחי לסירוגין. השליט הצבאי האחרון, ג’רי רולינגס, הוא גם זה שנבחר לכהן כנשיא הראשון של ה"רפובליקה הרביעית של גאנה" בבחירות בשנת 1992, ונשאר בשלטון שתי קדנציות נוספות עד שנת 2000, שבה נבחר ג’ון קופואור. קופואור כיהן בתפקיד עד לבחירתו של מילס כנשיאה השלישי של הרפובליקה הרביעית, בשנת 2009. זו היתה מערכת הבחירות השלישית שבה התמודד מטעם מפלגת הקונגרס הלאומי הדמוקרטי (NDC). הוא זכה בסיבוב השני לאחר מאבק צמוד, בהפרש קולות זעום, למרות ביקורת על חיבתו לנשיא לשעבר רולינגס, והצהרתו כי ייוועץ בו אם ייבחר.

לתפיסתו של מילס, אף שגאנה נחשבה מודל לחיקוי כלכלי עבור מדינות מתפתחות, העובדה שאזרחי המדינה לא נהנו באופן אישי מהצמיחה הכלכלית, היוותה בעיה חשובה שאותה ביקש לפתור במהלך שנות כהונתו הקצרות. עם השבעתו לנשיאות המדינה, החל מילס לנקוט במדיניות צנע, וכן בקיצוץ חד בהוצאות הממשלה. כמו כן, הוא החל בתהליך של הקטנת הממשלה, אשר נתפסה כמנופחת מדי, על ידי ביצוע רפורמה שהובילה לסגירת ארבעה משרדים, שאותם תפס כמכבידים כלכלית.

בהישגים הכלכליים החשובים של כהונתו אפשר למנות את תהליך הפקת הנפט, שהתגלה בגאנה בשנות השבעים, על ידי המדינה עצמה – מהלך שצפוי היה להכניס לקופתה קרוב ל-400 מיליון דולר בשנה הראשונה. כמו כן, הוא יזם תוכנית מפורטת לחלוקת ההכנסות העתידיות, בדגש על שקיפות ציבורית.

עבור המדינה, אשר כלכלתה התבססה בעיקר על מחצבי זהב וגידולי קקאו, הנפט הוא פוטנציאל עצום לצמיחה כלכלית. מילס הבטיח לנהוג ברווחים שיופקו ממנו באופן מחושב, במטרה לשמור על היציבות והצמיחה ולהימנע מכאוס כלכלי. הוא הצליח לחזק את הקשרים הטובים של גאנה עם סין, שנרקמו עוד בימי נקרומה. בשנה שעברה פתחה סין סניף נוסף לקרן הפיתוח סין-אפריקה בעיר הבירה של גאנה, אקרה. מהלך זה יכול לתרום לאינטרסים הסיניים במערב היבשת.

בנוסף לחיזוק הקשרים הכלכליים עם סין, הצליח מילס לשמור על יחסים טובים גם עם ארצות הברית, ואף זכה לשבחים מפיו של הנשיא אובמה, בדבר הפיכתה של גאנה לסיפור הצלחה. במהלך כהונתו של מילס, הצליחה המדינה לספק קצב צמיחה מעורר התפעלות ותקווה, של 13.5% לשנת 2011 – אחד מהגבוהים בעולם.

עליות ומורדות – יחסי גאנה וישראל

עם הקמתה של גאנה, היו יחסיה עם ישראל מפותחים מאוד. בסוף שנות החמישים, פיתחה ישראל בגאנה את תשתיות המים, סייעה להקים את חברת התשתיות הלאומית של גאנה וכן סיפקה לה סיוע בהכשרה צבאית. הבירה אקרה הפכה להיות מוקד משיכה לחברות ישראליות. כמו כן, שימשה אקרה מרכז דיפלומטי ישראלי שכיוון גם למדינות נוספות במערב היבשת. בתחילת שנות השישים חלה הידרדרות ביחסי המדינות. בוועידת קזבלנקה ב-1961, עמדה גאנה לצדה של מצרים בגינויה של ישראל, והגדרתה כ”עמוד התווך של האימפריאליזם”. התקררות היחסים הדיפלומטיים הורגשה, עד שאלו נותקו לגמרי בעקבות מלחמת יום הכיפורים. אף על פי כן, יחסים עסקיים המשיכו להתקיים.

במהלך כהונתו של מילס חלה התחממות ביחסים בין המדינות, בעיקר בשל הפיכתה של גאנה למוקד עסקי בזכות גילוי הנפט במדינה, והשגרירות הישראלית חזרה לפעול בה בשנת 2011. היחסים בין המדינות ממשיכים להתחמם, ובשבוע שעבר הגיע לביקור ממלכתי בישראל מלך האשאנטי, אוטומפו אוסיי טוטו – הוא מנהיגה של אחת הקבוצות האתניות הגדולות בגאנה.

מה הלאה?

לאחר מותו של מילס בבית חולים בבירה, אשר קדמו לו שמועות על מצבו הבריאותי הירוד ועל מאבקו בסרטן הגרון, ממלא את מקומו סגנו, ג’ון דרמאני מהאמה, עד לבחירות שייערכו בדצמבר. השאלה המתבקשת היא מה עתיד להתרחש במדינה היציבה יחסית מבחינה פוליטית וכלכלית, והאם הדמוקרטיה הצעירה שלה תצליח להתמודד עם מותו הפתאומי של נשיאה השלישי.

בינתיים הודיעה "מפלגת הפטריוטיות הלאומית", היריבה העיקרית של מפלגת השלטון, על עצירת קמפיין הבחירות שלה, ובמפלגתו של מילס עתידות להתקיים בחירות חדשות לבחירת המועמד החדש. כפי הנראה כרגע, סגנו של מילס, האהוד במפלגתו ומחוצה לה, צפוי לזכות במרבית הקולות ולהתמודד בבחירות הבאות. נראה כי המתחרה העיקרית מבית של מהאמה היא אשתו של הנשיא לשעבר רולינגס, אשר נחשבת לדמות אהודה במדינה, בת לאחת המשפחות המיוחסות בה, ומלאת ביקורת לגבי דרכו ופעולתו של מילס, אשר היה סגנו של רולינגס עצמו.

בעתיד הקרוב ניווכח אם הפוליטיקה הגנאית תתגבר על סכסוכים מקומיים ותצליח להגשים את חזונו של מילס – קידום כלכלת אזרחי המדינה באמצעות הנפט – או שאולי הפיתוי לרווח מהיר ואישי מגילויו של אוצר הטבע החדש יוביל לערעור מסוים במדינה. אין לדעת מי ייבחר (או תיבחר) לנשיאות בגאנה, אולם על הנשיא או הנשיאה יהיה להתמודד עם מציאות שבה שלושים אחוז מאוכלוסיית המדינה – קרוב לשמונה מיליון בני אדם – חיים משכר ממוצע של פחות מדולר וחצי ביום, ושיעור האבטלה הגבוה עומד על 25 אחוז. למרות המצב הרגיש מבחינה זו, המבנה הדמוקרטי במדינה יציב ואמין יחסית, ומאפשר לאזרחים ליצור שינוי באמצעות הקלפי.

ההכנות להלוויה של מילס, שנערכה ב-10 באוגוסט:

הפוסט פורסם לראשונה ב"אפריכאן".