"גזענות" היא עמדה והתנהגות המפלה בין בני אדם על רקע צבעם או על רקע השתייכותם האתנית, הלאומית או הדתית. הדוגמה האיומה ביותר של הגזענות היא תורת הגזע, שפותחה בגרמניה על ידי התנועה הנאצית. הנאצים העמידו את עצמם בראש המדרג האנושי (הגזע הארי/הצפון אירופי), וכל האחרים נחשבו לנחותים מהם. במקום הנמוך ביותר דורגו היהודים.

היום נחשבת הגזענות לאחד הפשעים המרכזיים נגד האנושות (נוסח האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול אפליה גזעית על כל צורותיה אושרר על ידי מדינת ישראל). במשמעותה הרווחת, מגדירה הגזענות התייחסות שלילית (שנאה, אפליה) לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. גזענות כזו מהווה סתירה לזכויות האדם (בדומה לאפליה מטעמי מין, נטייה מינית, זהות מינית, גיל ומראה חיצוני), והיא אינה מקובלת במדינות רבות. בעבר, מדינות שונות נשאו את דגל הגזענות, אך כיום הפך המונח למציין תופעה שלילית ולמילת גנאי בכל העולם.

על אף שההגדרה של גזענות מתייחסת אך ורק לאפליה על בסיס מוצא גזעי או לאומי, יש המשתמשים במושג "גזענות" גם לתיאור תופעות אחרות של הפליה, כגון: שוביניזם, הומופוביה וכדומה. האיסור על הגזענות מעוגן באמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית שנוסחה ב-1966. סעיף 1 לאמנה מגדיר גזענות באופן הבא: " כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדת על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור".

בישראל נחקקו חוקים שונים המהווים ניסיון ליתן מענה נגד אפליה על רקע גזע, דת, אמונות פוליטיות, וכנגד גזענות הסתה לגזענות, הן מצד הממשל והן מצד פרטים וגופים אחרים. ממשלת ישראל וקבוצות וארגונים שונים בישראל נאבקים בגזענות, וישראל היא מדינה שותפה לאמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית וחתומה על האמנה נגד אפליה בחינוך. עם זאת, כמו בכל העולם, גם בישראל ישנם גילויי גזענות, החל מהתבטאויות גזעניות ועד למקרים אלימים של פגיעה ברכוש ובנפש. אירועים אלו משקפים את המתחים הקיימים בחברה הישראלית.

אפנה לעניין החקיקה למניעת גזענות בישראל:

• סימן א'1 לחוק העונשין, שנוסף לחוק באוגוסט 1986‏[5] עוסק בגזענות, המוגדרת בסעיף 144א: "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". סעיף 144ב קובע: "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים". בדברי ההסבר להצעת החוק‏ נומק הצורך בסימן זה: "בעת הבחירות לכנסת האחת-עשרה ובעקבותיהן, הלכו ורבו תופעות של התבטאויות פומביות, בכתב ובעל-פה, של דברים הקוראים לרדיפה, השפלה, ביזוי, איבה ומעשי עוינות ואלימות כלפי ציבור מתושבי המדינה, או הגורמים מדנים בין חלקים של האוכלוסייה, בשל השתייכות לגזע, ללאום או לדת."

• בנובמבר 2004 נוסף לחוק סעיף 144ו‏[7] הקובע: "העובר עבירה מתוך מניע של גזענות …, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר." החוק מגדיר כהתאגדות אסורה גם "חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבאופן מאורגן, בחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לגזענות", ומטיל עונשי מאסר על פעילות הכרוכה בהתאגדות אסורה.
• · סעיף 15 לחוק איסור אלימות בספורט, אוסר על "התבטאות גזענית במהלך אירוע ספורט" המוגדרת כ"קריאה של מילים, צלילים או נהמות, וכן התבטאות חזותית, על ידי אדם, לבדו, יחד עם אחר או במקהלה, שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני."
• · חוק יסוד: הכנסת מאפשר לפסול רשימה מהתמודדות לבחירות לכנסת על סמך הסתה לגזענות. בהתאם לסעיף זה נפסלה רשימת כ"ך מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-13.
• · חוק המפלגות מאפשר לרשם המפלגות למנוע רישום מפלגה על סמך הסתה לגזענות.
• · הנחת הצעת חוק פרטית לפני הכנסת טעונה אישור של יושב ראש הכנסת וסגניו, והם רשאים למנוע העלאת הצעה גזענית.

עצימת עיניים לגילויי הגזענות ואי אכיפת החוקים

למרות האמור לעיל קיימת בעייתיות בחקיקה הנ"ל וממספר היבטים: היבט האכיפה; בל נכחיש קיום התנהגות המתעלמת, ולמעשה ע"י עצימת עיניים לגילויי הגזענות, אינה גודעת אותה ואינה אוכפת את החוקים שמניתי לעיל. היבט נוסף, בעייתי לא פחות – באין חוקה למדינת ישראל ותחתיה נחקקו חוקי יסוד (הנעקפים חדשות לבקרים ע"י בעלי עניין) וחוקים נוספים כמצוין לעיל כנגד תופעת הגזענות, שאין בהם את 'הליבה' המהותית והעקרונית של 'איסור גילויי גזענות'.

מדינת ישראל עוד במגילת העצמאות הניחה את אבן הפינה לצורך בחוקה לישראל; ובאין חוקה על בית המחוקקים להעביר במהרה "חוק יסוד: איסור גילויי גזענות ואפליה" כשבצדו סנקציות פליליות וסנקציות מתחום המשפט האזרחי. כל עוד המצב לא ישתנה או אז תהיינה אוכלוסיות פגיעות לגילויי הגזענות בישראל; ביניהן אמנה את הערבים אזרחי המדינה; יהודים מזרחיים; עולי אתיופיה; עולים מברית המועצות לשעבר; חרדים; מהגרי עבודה ומסתננים, וחברי הקהילה ההומולסבית.

דווקא אנו, בני העם היהודי, אשר נרדף ובחלקו אף נרצח עקב גילויי הגזענות למיניהן מזה אלפי שנות; באופן בלתי-סביר וכנגד כל היגיון בריא – אצלנו טרם חוקק חוק יסוד והתקנת מנגנון אכיפה ללא פשרות.

אזכיר מספר גילויי גזענות ודברי נאצה נגד מגזרים שונים, המצביעים עובדתית שהגזענות חיה ונושמת בישראל ואף אין אכיפה דיה של הסנקציות:

• גזענות נגד הקהילה ההומולסבית – ב-1 ביולי 2005 דקר ישי שליסל, חרדי בן 30, באמצעות סכין שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים ופצע אותם באופן בינוני. התקיפה שביצע שליסל הייתה ביטוי קיצוני של העוינות והטינה שהופגנו כלפי הצועדים במצעד, שהתקבלו לאורך מסלולו בחרפות ובגידופים ובהשלכת שקיות שתן. בשנת 2011 הוגשה תלונה למשטרת ישראל בדבר הסתה לרצח נגד אתר "תנועת הימין האמתי" שפרסם את סרטון הדקירה תחת הכותרת "הרב ישי שליסל שליט"א דוקר הומואים במצעד המחלה". בין התגובות נכתב באתר "חובה לרסן אותם בכל דרך, גם בדקירות וגם ביריות" ו"הם ימותו, וכל ההורג אותם מקדש שם שמים".‏ בנובמבר 2006 התגלה ביישוב עלי מטען חבלה, שאליו הוצמד שלט ובו נכתב: "סדומאים החוצה". המשטרה העריכה כי הוא הוכן על רקע מצעד הגאווה בירושלים.‏ באותה שנה חולקו בשכונות החרדיות בירושלים מנשרים הקוראים לרצח הומוסקסואלים תמורת פרס כספי‏, ומנשרים הכוללים הסברים ליצירת אמצעי חבלה לפגיעה בצועדים‏, ובו הסבר כיצד להכין אמצעי חבלה על מנת לפגוע במשתתפים במצעד הגאווה בעיר.‏ בינואר 2008 דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעת תיקון לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שלפיה לא יתקיימו יותר מצעדים של הקהילה ההומו-לסבית בעיר. במהלך הדיון אמר חבר הכנסת נסים זאב מש"ס כי "יש לטפל בהומואים כמו שוועדת החוקה טיפלה במחלת שפעת העופות", ודבריו עוררו סערה בקרב משתתפי הדיון וביקורת ציבורית קשה. שנה לאחר מכן, בהפגנה שהתקיימה בתל אביב, סמוך למקום הרצח בבר-נוער, הניפו המפגינים שלטים בגנותו בהם נכתב: "נסים זאב – יש לך דם על הידיים" בעקבות אמירתו זו.‏ במצעד הגאווה באילת שנערך ב-15 במאי 2009 אירעו מספר תקריות הומופוביות על רקע נטייתם המינית של הצועדים,‏ כאשר במהלך המצעד נקראו קריאות גנאי והושלכו על הצועדים ביצים. כמו כן אדם אחד הותקף על רקע נטייתו המינית ופונה לבית חולים. במצעד הגאווה בירושלים שנערך ב-2010 תקפו נערים שני צעירים וגרמו להם לחבלות. התוקפים נמלטו תוך שהם צועקים "מוות להומואים, להרוג את כולכם".‏

• גזענות נגד ערבים אזרחי המדינה: "מוות לערבים" חילול קברים הוא לרוב פשע שנאה על רקע גזעני. הקריאה נשמעת לעתים במסגרת אירועים לאומניים, בתגרות בין יהודים לערבים, הפרות סדר והתפרעויות המוניות. לעתים מלווה גם במעשי אלימות, כגון רגימה באבנים ‏ותקיפה.‏ הקריאה נפוצה במיוחד במגרשי הכדורגל ומופנית כלפי קבוצות מן המגזר הערבי, או שחקנים ערבים בקבוצות אחרות. פעמים מספר הקריאה רוססה בגרפיטי, באופן ונדליסטי, בישראל‏ וגם ברצועת עזה בעת מבצע עופרת יצוקה.‏ במספר מקרים הועמדו לדין אנשים שקראו "מוות לערבים" בהקשרים שונים, לרבות כאוהדים במשחקי כדורגל, או שריססו אותה על הקירות. עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי הקריאה מהווה הסתה לגזענות ולכן היא אסורה על פי החוק.‏ השופט אדמונד לוי פסק: "הקריאה "מוות לערבים", שלמגינת הלב הפכה חזיון נפרץ במקומותינו, ובכלל זה במשחקי כדורגל בהם דומה, לעתים, כי הותר כל רסן מצדם של מי שמתיימרים להיות חובבי ספורט, היא ביטוי לרוח גזענית רעה ומסוכנת, אשר יש לגנותה בכל פה ולעוקרה מן השורש. יש להצר על כי צעדים ממשיים למניעתה של תופעה פסולה זו טרם ננקטו במידה המאפשרת את מיגורה".‏ קריאת שנאה בעלת אופי דומה היא הקריאה "ערבים החוצה". קריאה זו שימשה את תנועת "כהנא חי", והשימוש בה נמנה עם הנימוקים לפסילת התנועה בבחירות לכנסת ה-13.‏ בפסק דין העוסק בשימוש בקריאה זו נאמר: "בזיכרונו הקולקטיבי של העם היהודי ושל כל בן תרבות מהדהדת, ותהדהד לעד, בקול רם ומעורר צמרמורת, האמירה "JUDEN RAUS", ובתרגומה לעברית: "יהודים החוצה". דומה כי אין להכביר מילים בדבר הגזענות הנוטפת מצירוף המילים "ערבים החוצה" לכשעצמו, קל וחומר כשהוא בא בהמשך לדיוקנו של הרב כהנא ולדברים שהשמיע בעבר לגבי פתרון "הבעיה הערבית".

• גזענות נגד מהגרי עבודה ומסתננים: ב-23 במאי 2012 נערכה בשכונת התקווה הפגנה, בהשתתפות כאלף איש, במחאה על טיפולה של הממשלה במסתננים מאפריקה. בהפגנה נאמו, בין השאר, חברי הכנסת מירי רגב, שאמרה "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" ודני דנון, שאמר "קמה לה מדינת אויב של מסתננים בתוך מדינת ישראל". בסיומה של ההפגנה תקפו חלק ממשתתפיה עוברי-אורח, ניפצו זגוגיות של חנויות ששייכות לאפריקאים, הבעירו פחי אשפה והתעמתו עם שוטרים. כנגד חלק מן הנאומים בהפגנה נמתחה ביקורת ציבורית, בין היתר בטענה שנשאו אופי גזעני ומסית.‏

קיימות תופעות נוספות של גילויי גזענות כנגד מגזרים מסוימים ואין לראות ברשימה שהבאתי לעיל רשימה סגורה. אשר על כן, תופעת גילויי הגזענות ההולכת ומתרחבת בחברה הישראלית, מחלחלת לנשמתה של המדינה ולדורות הבאים, כמוה כפשע נגד האנושות. קביעתי זו מתבססת על האירועים ההיסטוריים בם נרדפו אף נטבחו יהודים על שום היותם יהודים, תופעה שהגיעה לממדים מפלצתיים עם פעולותיהם הרצחניות של השמדת עם ע"י הנאצים ומשתפי הפעולה עימם.

נדרשתי בעבר לנושא "הצורך בחוקה למדינת ישראל". אולם באין חוקה כמתבקש, על המחוקקים ליזום הצעת "חוק יסוד: איסור גילויי גזענות" כשבצדו מנגנון יעיל של הטלת סנקציות הן במישור הפלילי (יחד עם החמרת הענישה) והן במישור המשפט האזרחי.

________________________________________________________________________

פרופ' חיים בר הוא רופא חיפאי ותיק, שהקו החברתי היה תמיד נר לרגליו, עוד לפני שזה הפך להיות הדגל העיקרי של המחאה שהתחילה בקיץ 2011. בר החל בחודשים האחרונים לגבש סביבו קבוצת פעילים חברתיים מכל הארץ, שבנוסף לפעילות הנרחבת של סיוע לנזקקים וניצולי שואה משמשים גם קבוצה רעיונית המגבשת מדיניות כלכלית חברתית שתשמש אלטרנטיבה למדיניות הממשלתית הקיימת היום.  בר הוא חבר במפלגת העבודה וממצה כל הזדמנות לפגישות עם ח"כים, אנשי ציבור ופעילים חברתיים. דף הפייסבוק של חיים בר