המוסף הפוליטי של עיתון הארץ, השבוע, ייצא לאור בפעם האחרונה ביום שישי הקרוב. כך הוחלט במערכת עיתון הארץ. מהלך זה הוא חלק מתהליך צמצומים מתמשך בעיתון, שכלל סגירת מוסף השבת של דה מרקר (מרקר וויק) ואיחודו עם עמודי דה מרקר של יום שישי, שינויים בתמהיל מוסף הארץ, שכלל בעבר יותר כתבות עומק, וההחלטה להפסיק להוציא לאור את מוסף השבוע.

זהו בוודאי אינו יום שמח לעיתונות המודפסת, כשמוסף פוליטי עם כותבים בכירים יחדל לראות אור. למגפון נודע כי עורך המוסף, ספי הנדלר, עומד לעזוב את העיתון, וסגנו, שגיא אור, כבר עזב. כך גם כנראה יתר עובדי המוסף שמנסים למצוא עבורם פתרונות. כשבעה מתוך כשבעים עיתונאים בעיתון שהמשך עבודתם בו מוטל בספק גדול.

אחד מעובדי הארץ אמר כי סגירת המוסף הייתה צפויה לאור התבטאותו של עורך העיתון, אלוף בן, שאמר כי העיתון הוא בעצם אתר אינטרנט עם פרינט: בדברים אלה הבהיר בן לאן מועדות פני הארץ. הדברים הללו רק מתחזקים על רקע השמועה העיקשת כי הכסף בקופת העיתון אזל – ומרגע זה, עובד שעון החול.

ובמחשבה נוספת, אפשר לתהות האם מהלך זה מסמל גם ניסיון למתן את רעשי המשנה שיוצרות העמדות הפוליטיות שמייצג העיתון?

עבור מו"ל הארץ, עמוס שוקן, שנאלץ לסגור בעבר את העיתון "חדשות", זהו בוודאי רגע קשה. הברנז'ה הוותיקה תזכור תמיד לטובה את "חדשות" שהזרים לעיתונות הישראלית דם חדש, שהמציא את "ציפורה" והביא טורים מחודדים של כותבים מהשורה הראשונה, אבל כל זה לא הספיק כדי להחזיק עיתון במציאות שבה עיתון מתחרה אחד נהנה משליטה ללא עוררין בשוק העיתונות. עתה, כמו הארץ, גם העיתונות המודפסת המתחרה נושאת פניה לעבר העתיד הווירטואלי שייראה, כנראה, לגמרי אחרת.

לעיתונאים זוהי שעה עצובה וקשה. עתידם של רבים לוט בערפל. גם למנויים הוותיקים של העיתונים, האוהבים להריח את ריח הדפוס עם קפה השחרית, זוהי אינה שעה של נחת. הקוראים הנאמנים של העיתונים עדים לתהליך מתמשך של שינוי בד.נ.א של העיתון שאהבו, שינוי שבמקרים רבים אינו לטובה.

עתה נרשמת אחת השעות הקשות של העיתונות. סגירת מוסף השבוע היא איתות מכאיב לתופעה. אחת השמועות שנפוצות בעיתון בימים האחרונים מדברת על מעבר המערכת מרחוב שוקן בתל אביב – הרחוב שנקרא על שם  גרשום שוקן ומזוהה יותר מכל עם עיתון הארץ – לראשון לציון. זאת, במגמה לממש נכסים ולהציל את המשך קיומו של העיתון, שנוסד בשנת 1918 ונמצא בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935. מעבר כזה, אם יתחולל, יסמן מפנה דרמטי נוסף בחיי העיתון הוותיק, שלא ישכון עוד במשכנו ההיסטורי. וזה, איך לומר, מחניק קצת בגרון.

רק בחודש יוני נעשו בעיתון הארץ שינויים מהותיים, שנועדו לשקם את מצבו הכלכלי. ספי הנדלר, שערך את מוסף השבוע מינואר 2010, כתב אז ל'העין השביעית", בעקבות פרסום על השינויים בעיתון, כי שינוי הפורמט של "השבוע" לטבלואיד לא גרע מתכניו לעומת המתחרים וכי המוסף ממוקם "במקום טוב באמצע". עוד אמר, כי "אין כל ביסוס להנחה המופרכת ביסוד הקביעה כי יש מספר מלים אופטימלי שכותבי המוסף 'מסוגלים' לו. וכמובן שאין 'סד' שמגביל אותם.. במעבר מפורמט הברודשיט לטבלואיד לא רק שכמות הנייר הכוללת נותרה זהה (היינו 12 עמודי ברודשיט בפורמט הישן קופלו והפכו ל-24 עמודים טבלואיד בפורמט החדש), אלא שמספר המלים שכל כותב וכותבת מפרסמים הוא זהה או אף גדול יותר. טורו הפוליטי של יוסי ורטר מחזיק 1,800 מלים, בדיוק כפי שהיה בפורמט הישן ולעתים אף מעט יותר. 'אזור הדמדומים' של גדעון לוי היה ונשאר בן 1,300 עד 1,500 מלים וכן הלאה".

בניסיון לשוחח עם ראשי העיתון התקבלו התגובות הבאות:

מו"ל הארץ, עמוס שוקן: "אני לא מתראיין על זה".

עורך הארץ, אלוף בן: "לא רוצה לדבר כרגע".

עורך מוסף השבוע, ספי הנדלר, סירב גם הוא להתראיין.