מי שהיה חבר ועדת וינוגרד, פרופ' יחזקאל דרור, חושב שישראל מוכנה היום הרבה יותר לאפשרות של תקיפה באיראן: "הפעם יש שר ביטחון בעל ידע רב בנושאים ביטחוניים, יש שר לעניינים אסטרטגיים שגם לו יש ידע רב בנושא זה ובצוות השרים המצומצם יש עוד שרים שמבינים ומנוסים ... גם ראש הממשלה רכש ידע רב בנושאים האלה […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"יש הבדל אדיר בין מוכנות ישראל למלחמת לבנון השנייה לבין מוכנותה לקראת תקיפה אפשרית באיראן". כך אומר ל"מגפון" פרופ' יחזקאל דרור, מהאוניברסיטה העברית בירושלים – שהיה חבר ועדת וינוגרד שחקרה את כשלי מלחמת לבנון השניה.
"יש הבדל אדיר, משום שגם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, בתקופת מלחמת לבנון השניה, היו חסרי ידע וניסיון בנושאים ביטחוניים", אומר פרופ' דרור. "הפעם יש שר ביטחון בעל ידע רב בנושאים ביטחוניים, יש שר לעניינים אסטרטגיים, שגם לו יש ידע רב בנושא זה ובצוות השרים המצומצם שבו נערכים הדיונים יש עוד שרים שמבינים ומנוסים בנושאי ביטחון. גם ראש הממשלה רכש ידע רב בנושאים האלה. אני הפעם סומך הרבה יותר. אני חושב ומקווה, שזה לא ילך כמו במלחמת לבנון השנייה. בטח לא. הפעם מקבלי ההחלטות יודעים הרבה יותר בנושא. גם המטה לביטחון לאומי מתפקד הרבה יותר טוב ונעשו שיפורים בתפקודו".
"אני, כמובן, לא יושב בפנים, אבל אני חושב שבעניין הזה שוקלים ממש", אומר פרופ' דרור. "אני לא יושב ליד ראש הממשלה ושר הביטחון, אבל ההנחה שלי היא שיש להם יותר הבנה ובנושא כל כך עקרוני וחשוב, אני חושב שהם עושים שיקול מלא. ואני רוצה להדגיש: החלטה לא לעשות דבר ולא לתקוף באיראן – מחייבת שיקול דעת רציני לא פחות. מי שאינו סומך על מנהיגים שיחליטו לתקוף – לא יכול לסמוך על אותם מנהיגים, גם אם יחליטו לא לתקוף".
פרופ' דרור אינו מייחס חשיבות לוויכוח הציבורי המתנהל בנושא התקיפה באיראן. "אני לא חושב שהמחלוקת הציבורית משנה הרבה. הדיון הציבורי מוצדק דמוקרטית, אבל חסר כל משמעות עניינית, לנושא התקיפה באיראן. הציבור לא יודע את העובדות החיוניות שדרושות להחלטה בנושא. אני מתייחס לכל הדיבורים בתקשורת כמו אל שום דבר".
– השאלה היא אם האיראנים לא לומדים פרטים מבצעיים חשובים מהדיון הפתוח הזה.
"אין לי שום מושג", אומר פרופ' דרור. "יש צנזורה. אני חושב שלו היו דברים שאסור לפרסם, היא הייתה מונעת את זה – אבל אני לא יודע. אני עצמי לא לומד מהדברים שמתפרסמים בתקשורת כלום, כי אני לא סומך על הפרסומים האלה".
– ומה עם ראשי מערכת הביטחון שמתנגדים לתקיפה?
פרופ' דרור: "במידה שיש ויכוח עקרוני ואם ממלא תפקיד בכיר מאוד מרגיש מצפונית, שהוא לא יכול לבצע פעולה מסוימת, הוא צריך להתפטר – ומישהו אחר יבצע את הפקודות".
פרופ' יחזקאל דרור, כתב במסגרת מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים (בס"א) מסמך רחב היקף, שכותרתו: "הצו המשולב: להתקיף את איראן ויוזמת שלום אזורי". במסמך כותב פרופ' דרור, כי קיום נשק גרעיני בידי איראן מציב סכנות חמורות לישראל, זאת בשל האפשרות הריאלית שבנסיבות מסוימות שליטי איראן יפעילו, במישרין או בעקיפין, את הנשק נגד ישראל. "עצם קיומו של נשק גרעיני בידי איראן כרוך בסכנות מגוונות לישראל. התחזית שנשק גרעיני איראני ידרבן תפוצה של נשק זה במזרח התיכון עוד מוסיפה לסכנות", כותב פרופ' דרור.
פרופ' דרור מביע תקווה, כי סנקציות ימנעו נשק גרעיני מאיראן, או שארצות הברית תתקיף את איראן, אך קובע: "ישראל אינה יכולה להשאיר את עתיד ביטחונה הלאומי להחלטות בלתי-ודאיות של אחרים. לכן, בהעדר פתרון אחר, אין לישראל ברירה אלא להתקיף את המתקנים האיראניים כל עוד הם פגיעים". לדבריו, "אם ישראל תתקוף, יש לצפות לתגובה אלימה מצד איראן, אך אין להגזים במשמעותה. גם בהנחות פסימיות, הנזק הצפוי לישראל קטן בשיעורי גודל מפוטנציאל ההרס הצפון בהתקפה גרעינית. צפויה פגיעה ביחסים עם ארצות הברית ועם מעצמות נוספות, וכן צפויה החרפה של חלק מהסכסוך הערבי-ישראלי. חמורה מכל היא האפשרות, שאיראן תחדש את מאמציה הגרעיניים תוך נחישות לנקוםבישראל", כתב פרופ' דרור.
פרופ' דרור ממליץ לישראל, בד בבד עם התקיפה באיראן, לקדם יוזמת שלום: "כדי למנוע את הנזקים ולגרום לצעדים שיש בהם כדי לעצור חידוש של מאמצי איראן לפתח נשק גרעיני, הכרחי שישראל תשלב התקפה על איראן עם יוזמה לקידום שלום מזרח תיכוני, תוך הסמכות חלקית של יוזמת השלום הערבית. שילוב בין התקפה לבין יוזמת שלום אמינה, מקיפה ורב-ממדית יפעל סינרגטית עם מכפלה של תועלת, בין שמדינות ערב יענו בחיוב בהקדם או בין שהדבר ייקח זמן. ההמלצה להתקיף את המתקנים הגרעיניים, אם אין דרך אחרת למנוע נשק גרעיני מאיראן, אינה מותנית בהכרח ביוזמת שלום. אולם המלצת ההתקפה בעייתית פחות ובעלת תוקף רב יותר אם ההתקפה תשולב ביוזמת שלום ישראלית".