בכלבוטק לא בחרו בבדיקה המקובלת לשחרור רעלים בתעשיית כלי הבישול, אלא מדדו ישירות את רמת העופרת והקדמיום בציפוי הכלים – והתברר שיש. דובר משרד התמ"ת: "מכון התקנים הישראלי עובד על הכנת התקן שיחול על כלים בעלי ציפוי קרמי שאינם עשויים חרס או חרסינה". 

מאת גדי שלסקי

השבוע צפיתי, באיחור, בתחקיר כלבוטק בנושא הכלים הקרמיים. נאופלם, הנפגעת העיקרית, שיווקה באגרסיביות את סדרת סירי האקולון שלה כסירים שאינם מכילים עופרת וקדמיום. בכלבוטק קפצו על הפרסום כמוצאים שלל רב. בדיקה עצמאית שביצעה כלבוטק העלתה, לטענתם, שמוצרי נאופלם וחברות נוספות מכילים כמויות ניכרות של עופרת וקדמיום, שתי מתכות שגופנו נוטה לאגור.

עופרת היא מתכת רעילה במיוחד, שאסורה אפילו במגע עם העור. היא גורמת בין השאר לנזק עצבי, פוגעת בלב ובכלי הדם, בפוריות ובהתפתחות, מסרטנת וגורמת לאנמיה. אחד הסימפטומים המובהקים להרעלת עופרת הוא קו כהה או כחלחל בתחתית החניכיים, במקביל לאזור המגע של החניכיים עם השן. אפשר לאבחן את המצאותה באמצעות בדיקת דם.

קדמיום פוגע בהתפתחות העוברית, מסכן את הכליות, גורם לבריחת סידן מהעצמות, נחשב למסרטן ומעלה את ההסתברות למחלות עורקים. נמצא שריכוזו בדם נוטה להיות גבוה במיוחד בקרב מעשנים ומטופלים הסובלים מאגירת ברזל נמוכה בגופם (feritin נמוך). חלק מהנזקים המיוחסים בדרך כלל לעישון קשורים כנראה גם לנוכחותו של הקדמיום בסיגריות. איבחון מתבצע באמצעות בדיקת שתן או דם, וברפואה הקונבנציונלית לא מוכר ריפוי יעיל של פגיעתו הכרונית.

הבחירה של כלבוטק מעניינת. הם לא בחרו בבדיקה המקובלת בתעשיית הכלים, כדי לבדוק שחרור רעלים. בכלבוטק מדדו ישירות את רמת העופרת והקדמיום בציפוי הכלים. הבדיקה השכיחה יותר בתעשיה מבוססת על  מילוי הכלי הנבדק בחומר חומצי ובדיקת כמות החומרים הרעילים שעברה מהכלי לנוזל, המדמה את המזון בו אנו משתמשים. השיטה מתבססת על ההנחה, שהימצאות חומרים רעילים או תרכובות שלהם בכלי מזון אינה כרוכה בהכרח במעבר שלהם למזון עצמו. חלק מכלי הנירוסטה, למשל, מכילים ניקל שהינה מתכת רעילה, אך בנוכחות כרום ויסודות נוספים רמת השחרור שלה למזון נמוכה מאוד. זה גם מסתמן כקו ההגנה של נאופלם בתביעה הייצוגית והבלתי נמנעת שהגישו נגדה לקוחות זועמים.

לא מחליפים מחבת בכל טיגון

תביעות יצוגיות הפכו כאן כבר כמעט לספורט לאומי, סוג של וסת לחצים. לזכותה של נאופלם יאמר, שאת בדיקות ההשריה הסטנדרטיות ביצעה, לפחות על פי עדותה, בדקדקנות ובהצלחה רבה. מכלי הבישול שאנשיה העבירו (מיוזמתם) לבדיקה לא נמצאה זליגה משמעותית של עופרת, קדמיום ושורת חומרים רעילים אחרים. אבל בסופו של דבר נראה שמדובר בבדיקה לא מאוד מציאותית עבור חלק מסוגי הכלים. לרוע מזלנו, רובנו לא מחליפים מחבת בכל טיגון. הכלים במטבח שלי יישטפו (מדי פעם), יחשפו לשריטות ומכות, לחומרי ניקוי שונים ומשונים, לטמפרטורות גבוהות בטיגון, ויזכו לעיתים לקילוח של מים קרים אפילו בעודם חמים. למרבה הצער, כל אלו מהווים גורמי סיכון לבלאי מצטבר, במיוחד בכלים בעלי ציפויים, גם על פי אזהרות רוב היצרנים. מהבחינה הזאת מגיע לכלבוטק צל"ש על הבחירה שלא לישר קו עם שיטות התקינה המקובלות והנוחות לתעשיית המזון.

 מהפן הציבורי של הפרשה, הטענה של נאופלם, שאין עופרת וקדמיום בסירים, סייעה למזלו של הציבור במקרה הזה למשפטני כלבוטק להציף את הנושא. התביעה היצוגית שבאה בעקבותיה היא כלי חשוב בכל הנוגע לפיצוי הכספי. אבל האם המשפטיזציה המשתלטת על חיינו אמורה לאפשר גם למערכת האמורה לפרוש מראש חומת מגן, להתנער ממחויבותה לשמירה על בריאותנו?

תקן בהכנה

מהי עמדתם של משרדי התמ"ת והבריאות בנושא? תקנה קיימת של משרד הבריאות, שעשויה להעיד על החשיבות שאנשיו מייחסים לנושא, אוסרת לחלוטין על שימוש בכלים או משטחים המכילים קדמיום, עופרת ונחושת במגע עם מזון. תקנה זאת מחייבת משום מה רק בתי הסעדה. ההיגיון הישר אומר, שכשמדובר בזיהום כימי, חשיפה יום יומית ומצטברת במטבח הביתי היא לא פחות מסוכנת. גם כלי הטפלון הנפוצים כל כך, נמכרו כאן במשך שנים ללא כל תקו. האם כלבוטק עלתה פה רק על קצה קרחון של מחדל בבקרת סיכונים בתחום המזון, בו נמצאת התקינה הנוכחית?

במשרד התמ"ת השיבו לשאלות שהעלינו כדלקמן:

בתשובה לתמיהה האם ניתן לשווק בישראל כל כלי כמתאים להכנת מזון, כל עוד לא קיים תקן שחל עליו: "כל עוד תקן, תקנה או רגולציה אחרת אינם מגבילים את יבוא / ייצור / שיווק / מכירת המוצר בהתאמה לדרישות של התקן, תקנה או רגולציה אחרת – יבואם / ייצורם / שיווקם של המוצרים חופשיים".

ובתשובה לנושא הכלים הקרמיים: "מכון התקנים הישראלי עובד על הכנת התקן שיחול על כלים בעלי ציפוי קרמי שאינם עשויים חרס או חרסינה". בעניין זה נותר רק לקוות, שהתקן החדש יקבע את הכמות המותרת המרבית של הכימיקלים המסוכנים בציפוי עצמו ובכך יעמוד ברף שהציבה כלבוטק  וישרת באמת את האינטרס הציבורי.