פרשנות | שחיקת מעמדם של אנשי הדת ברפובליקה האסלאמית – מבט מבפנים

אחד השינויים הבולטים ביותר בזירה הפוליטית באיראן של השנים האחרונות הוא השחיקה במעמדם של אנשי הדת, שבחרו בחיי הנוחות והרווחה הכלכלית על חשבון הקשר הבלתי-אמצעי עם העם. לתופעה זו יוכלו להתגלות השלכות מרחיקות לכת בטווח הארוך

Print Friendly

רזא תאראן הוא תלמיד דת בן 22 הלומד במכללה הדתית בעיר קום משנת 1997. בסוף אוקטובר 2011 החל תאראן לכתוב בלוג אישי בשם: "מכתבים מהמכללה הדתית". בבלוג שלו, פותח תאראן צוהר מרתק לחיי היומיום של אנשי הדת באיראן ומאפשר הצצה ייחודית לממסד הדתי השיעי וליחסים המורכבים שבין אנשי הדת האיראנים לאזרחי הרפובליקה האסלאמית.

אחת התופעות המרתקות הבאות לידי ביטוי בבלוג האישי של תאראן היא התרחבות הניכור בין אנשי הדת לאזרחים. באחד הפוסטים שלו מנסה הבלוגר האיראני להשיב לשאלה, מדוע רבים מאזרחי איראן אינם מעוניינים עוד להאזין לדרשותיהם של אנשי הדת בטלוויזיה הממלכתית. תאראן תולה תופעה זו בשחיקה במעמדם של אנשי הדת הנמשכת מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. הוא מציין, כי לפני המהפכה היו אנשי הדת מזוהים עם מאבקם של אזרחי איראן למען צדק ונגד דיכוי ועושק מצד השלטונות והדבר תרם מאוד לאהדה כלפיהם בקרב האזרחים. כיום, מזוהים אנשי הדת עם המשטר האסלאמי ובמקום לבקר את הממשלה ולפקח על פעילותה הם הפכו למוציאים לפועל של מדיניותה. גם מעמדם הכלכלי הטוב יחסית, מרחיק, לדבריו, את אנשי הדת מהאזרחים הפשוטים. רבים מאנשי הדת כבר אינם מקפידים לנהל אורח חיים צנוע ופשוט, שאיפיין אותם בעבר. הם מתגוררים בבתי מידות ובשכונות טובות וילדיהם לומדים מחוץ לאיראן או נוסעים במכוניות פאר. כל אלה גורמים לניכור הולך וגובר בין אנשי הדת לאזרחים המעדיפים לצפות בתוכניות בידור וסאטירה ולא בדרשות דתיות.

אנשי הדת מעדיפים לנהל ולעשות כסף. המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי מוביל תפילה במסגד ח'ומייני בטהראן (צילום: Keivan/Getty Images)

אנשי הדת מעדיפים להקים מוסדות ולעסוק בניהול. המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי מוביל תפילה במסגד ח'ומייני בטהראן (צילום: Keivan/Getty Images)

בפוסט אחר, מציין תאראן כי אנשי הדת קיימו בעבר קשרים שוטפים עם האזרחים הפשוטים. הם ביקרו את האזרחים בבתיהם, השתתפו בשמחות משפחתיות ונפגשו עימם באופן יומיומי. האזרחים ראו באנשי הדת מקור סמכות עיקרי וגם תמכו בהם מבחינה כספית. כיום, רבים מאנשי הדת מסתפקים בהעברת דרשות יום שישי במסגדים וכמעט שאינם מקיימים קשר שוטף עם האזרחים. תלמידי דת רבים מעדיפים להופיע בטלוויזיה, לשאת נאומים בפגישות רבות משתתפים, להעביר קורסים, להקים מוסדות ולעסוק בניהול. תאראן מזהיר, כי אם מגמה זו תימשך, הדבר יפגע ביחס האזרחים כלפי הדת וגם בתמיכתם באנשי הדת.

בפוסט נוסף מלין תאראן על כך, שהתנהלות חלק מאנשי הדת גורמת לכך, שאזרחים רבים כבר אינם רואים בהם נציגי הדת כי אם נציגי השלטון. אילו אנשי הדת היו מייצגים את הדת, הם לא היו מצדיקים תמיד את התנהלות השלטון גם כאשר זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הדת. האזרחים מצפים מאנשי הדת לייצג את דרישותיהם כלפי השלטון ולא לחשוש למתוח ביקורת כאשר הנהגת המדינה נוקטת במדיניות שגויה, למשל בענייני כלכלה. תאראן מציין, כי אנשי הדת הבכירים זוכים עדיין ליחס של כבוד מצד הציבור, אך קיימת אהדה ציבורית רבה יותר כלפי אנשי דת המבינים טוב יותר את מצוקות האזרחים לעומת אנשי הדת, שמתעניינים יותר בסוגיית שיערן של נשים ובענייני דת מופשטים מאשר בעליית המחירים במדינה, בתאונות הדרכים ובעלייה המתמשכת בשיעור הגירושין במדינה.

דבריו של תלמיד הדת בנוגע לשחיקה הנמשכת במעמדם של אנשי הדת ולניכור הגובר בינם לבין אזרחי איראן אינם מפתיעים. כבר בשנות ה-90 טענו אנשי דת בכירים ואינטלקטואלים איראנים המזוהים עם מתנגדי המשטר, כי עדיף שאנשי הדת ישאירו את השלטון לפוליטיקאים ויסתפקו בתפקידי הדרכה ופיקוח. איש הדת הליברלי מוחסן כּאדיוואר, הנחשב לאחד האינטלקטואלים הבולטים המתנגדים לתפישת "שלטון חכם ההלכה" (וילאית-י פקיה; ר"צ) הנהוגה כיום באיראן, הזהיר מפני אובדן התמיכה הציבורית באנשי הדת המזוהים יותר ויותר עם השלטון ונתפשים, לפיכך, כאשמים בעוולות שמבצעים האוחזים ברסן השלטון.

במקביל לביקורת הגוברת כנגד מעורבות אנשי הדת הבכירים בפוליטיקה נמשכת הירידה בשיעור ייצוגם במוסדות הפוליטיים הנבחרים באיראן. אנשי הדת עדיין נהנים אומנם מעוצמה פוליטית משמעותית, בעיקר בזכות שליטתם במוסד המנהיג העליון, ב"מועצת המומחים" וב"מועצת שומרי החוקה". בנוכחות אנשי דת במוסדות הפוליטיים הנבחרים על-ידי הציבור, ובראשם המג'לס (הפרלמנט האיראני; ר"צ), ניכרת, עם זאת, ירידה משמעותית. בעוד שבמג'לס הראשון שנבחר לאחר המהפכה כיהנו 164 אנשי דת, הרי שבמג'לס הקודם (2012-2008) כיהנו 44 אנשי דת בלבד ובמג'לס הנוכחי מכהנים 27 אנשי דת בלבד.

את מקומם של אנשי הדת בשורות האליטה הפוליטית תופסים בשנים האחרונות בעיקר יוצאי הכוחות המזויינים ומשמרות המהפכה. לאחרונה דיווח האתר "שיעה אונליין", כי בכוונת משמרות המהפכה לפתוח בקרוב מכללה דתית בעיר קום. האתר הזהיר מפני כוונה זו וטען, כי הדבר עלול לפגוע בעצמאותן של המכללות הדתיות הקיימות. אם אכן תמומש כוונה זו של משמרות המהפכה, יהיה בכך ביטוי נוסף להתרחבות השפעתו של הארגון גם לתחום החינוך הדתי. כוונת משמרות המהפכה להעמיק את השפעתם במכללות הדתיות עשויה לבטא גם את מאמצי המשטר להגביר את אחיזתו במכללות אלה. באוקטובר 2010 דיווח האתר "ג'רס" המזוהה עם האופוזיציה הרפורמיסטית על מחלוקת קשה בין אנשי דת בכירים לשלטונות על רקע כוונת המשטר להכפיף את המכללות הדתיות למועצה בראשות מנהל המכללות הדתיות של קום, שמונה לתפקידו על-ידי המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי.

הפגיעה בעצמאותם של אנשי הדת הבכירים, הניכור הגובר ביניהם לבין האזרחים והביקורת הגוברת על מעורבותם בפוליטיקה מבטאים שחיקה נמשכת במעמדם. אנשי הדת, שריכזו בידם השפעה דתית ועוצמה פוליטית רבה לאורך ההיסטוריה של איראן החדשה, מאבדים בהדרגה את מעמדם דווקא תחת שלטון הרפובליקה האסלאמית. שחיקה זו במעמדם עלולה לצמצם עוד יותר את מעגל התומכים, שעליו יכול עדיין המשטר האיראני להתבסס. מעגל זה הכולל אנשי דת רדיקלים ואנשי משמרות המהפכה יכול אומנם לסייע להנהגה האיראנית לסכל איומים על יציבותו בטווח הקצר. בטווח הארוך, עם זאת, עלול "שלטון חכם ההלכה" לעמוד בפני אתגר משמעותי, במיוחד במקרה של משבר משמעותי, כמו למשל הסתלקותו של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי.

Print Friendly

על אודות רז צימט

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן" המופץ מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.