>>> החלק הראשון: פתרון בעיות יוקר המחיה – מציאות, לא חלום

אחד הטיעונים נגד יישום מערכות פוטוולטאיות הינו המחיר. לטענת המתנגדים, עלות הפקת חשמל מהשמש הינה יקרה בהרבה מאשר הפקתו על ידי דלק או פחם. המספר הנקוב בתעשייה הוא כשבעה דולרים לוואט, אבל מתברר שהמספרים האלה לא ממש מבוססים. פרופסור ג'ושוע פירס מ-MTU טוען שהמחיר האמיתי לוואט כבר היום הוא מתחת  לדולר אחד.

מחקר חדש שביצע באחרונה מראה שמבחינת עלות, מערכות וולטאיות עומדות לפני פריצה. פירס מצביע על כך שמחירי הלוחות הסולאריים נחתכים בערך במחצית כל שלוש שנים, אך המודלים להערכה לא מתעדכנים בהתאם.

עוד נתון שמשפיע קטגורית הוא שרוב המודלים הפיננסים שמציעות חברות ליישום מערכות מסתמכים על כך שהיעילות של לוחות סולאריים יורדת בערך באחוז אחד כל שנה. לעומת זאת, המציאות של לוחות מודרניים מחברות מובילות היא שהיעילות של לוחות אלו יורדת כל שנה רק בעשירית עד שתי עשיריות האחוז. כמו כן יש התקדמויות בטכנולוגיות אופי הלוחות עצמם, כגון לוחות גמישים וטכנולוגיות התקנה קלה שמקטינים באופן משמעותי את העלות הכוללת של הקמת מערכת פוטוולטאית.

העלויות הנמוכות יותר יתחילו להאיץ יותר ויותר את קצב היישום של מערכות וולטאיות, ודבר זה יגרום להאצה בירידת המחיר מתוך היווצרות תחרות בין חברות המציעות התקנות.

אנחנו ה-99% – הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות

דוגמאות אלו ורבות אחרות מראות הלכה למעשה שהחלום אינו חלום. הוא בר ביצוע, ועכשיו. יש מדינות שעושות ונושא המחיר שהובא מעלה גם מפריך את ההתנגדות מטעמי עלות. אך מה עושים בזירה הפרטית? זאת אומרת, מה אני ואתה מסוגלים לעשות?

למרות שהמדינה הראתה איזושהי התייחסות בכך שקבעה הסדרים עבור ייצור חשמל פרטי מול חברת החשמל, הדבר מתברר כמועט מכדי ליצור את המוטיבציה הנדרשת עבורנו להקים מערכת ביתית פרטית לייצור חשמל.

אמנם עבורנו, מעמד הביניים, עלות הקמה של מערכת פוטוולטאית פרטית בהסדרים הקיימים תחזיר את ההשקעה בתוך כשבע שנים שלאחריהן נהנה מחשמל בעלות קרובה לחינם. אבל העלות הראשונית מאוד גבוהה, קרוב למאה אלף שקל, כך שצריך לקחת הלוואה גדולה וארוכה ומה קורה עם שבר? תחזוקה? האם החזרי ההלוואה יהיו יותר מהרווח של ייצור החשמל? לרובנו, כולל אישתי, הנושאים האלה נתפשים כלקיחת משכנתא שנייה עבור השקעה במוצר לא בטוח. עלות ההשקעה הראשונית, חוסר הוודאות על ההתחייבויות וההחזרים, פשוט מפחידים, ומי יודע מה יהיה עוד שבע שנים עם מערכת כזאת.

דרוש איזשהו מנגנון מתווך שמקטין את הסיכון עבור הצרכן הפרטי

הרבה חברות נכנסו לתחום האנרגיה של מערכות פוטוולטאיות לשוק הפרטי לפני כמה שנים, אבל אף אחת מהן לא הייתה בעלת אידאולוגיה ארוכת טווח וחזון עסקי. כולן רצו להיכנס לשוק הסקסי הירוק, להציע משהו ולעשות רווח מהיר ולכן לא היו שם לטווח הארוך ולא הציעו פתרון המתמודד עם הפחד של הצרכן בהשקעה גדולה כזאת. משום כך, התחום פשוט לא התקדם לשום מקום.

מישהו שיכול להיכנס לתמונה וליצור מנגנון שמועיל לכולם, שנמצא שם מתוך ראייה ארוכת טווח עם אידאולוגיה וחזון הוא אחד מהגופים שקמו לאחרונה בעקבות המחאה החברתית. גוף שהאידאולוגיה שלו היא לא רק הרווח המהיר, אלא טובת הכלל והבנת השטח.

גוף כזה יכול להיות הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות, שבאופן לא תמוה, בחר שלא לעסוק בתחום הפוטוולטאי על רקע השוק הצפוף, אלא התרכז ביזמות פרוייקטים של אנרגיה מהרוח. אבל לאחרונה, לאחר ששוק מחפשי הכסף הקל התנקה קצת, נראה שהקרקע נכונה ליזמות חברתית אמיתית. יזמות כזאת יכולה להתייחס לחסם העיקרי בשוק הפרטי, שהוא ההשקעה הגדולה, בכך שתציע תנאי סחר מכר של המערכת. דהיינו, במקום שהצרכן יאלץ לקחת הלוואה מאסיבית מהבנק, הקואופרטיב יהיה הגוף המתווך. הוא ייקח את ההלוואה מהבנק ויעמיד לרשות הצרכן את המערכת, תוך כדי שהוא מתחלק איתו בחלק מסויים מהרווחים הנוצרים בין ההחזרים של ההלוואה למכירת החשמל לחברת החשמל. הצרכן לא ישא בסיכון ההלוואה ויזכה לתעריפי חשמל זולים באופן מיידי, מה שיהווה תמריץ ניכר. 

לסיכום, שוב אנחנו רואים, בעיות יוקר המחייה הן משהו שאפשר לפתור ללא עזרה נוספת של הממשלה, ללא פריצת מסגרת התקציב, בקיצור – בלי טובות. והפתרונות האלה הם לא חלום, הם מציאות. אנחנו יכולים לעשות זאת בעצמנו. מה שכן, די ברור שמהלכים כאלו יעודדו את המחדליים האלה "למעלה" לנכס את ההצלחה לעצמם. בעצם, אני כבר רואה בעיני רוחי מישהו שם טוען שהוא יזם מתוך כוונת תחילה את הצעדים שהובילו למחאה שהובילו לפתרונות יצירתיים.

אז הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות מרים את הכפפה?

איור:  FreeDigitalPhotos.net