ויהי בוקר ויהי ערב, וחיזיון מרהיב מאיר את העיר ירושלים באור יקרות

דוח המבקרת / מיצב חדש

אירוע כזה עוד לא נראה בירושלים של זהב: "720 מעלות" של האמן רון ארד – קרוסלת ענק של אורות וצלילים, צורות וצבעים, מציאות ודמיון, נחתה במוזיאון ישראל לאחר הצלחה גדולה בלונדון. האם מדובר ביצירת אמנות מהפנטת או בשעשוע מיוחצן להמונים? סיגל גליל הייתה בין המוזמנים לפתיחה

Print Friendly

הכותל המערבי בידינו. צילום: יח"צ

דומה שעוד לא הומצאה גלריה או מוזיאון שכזה: חלל פתוח, אינסופי תחת כיפת השמיים. זה המקום, בחצר מוזיאון ישראל בירושלים, שבו מוצג המיצב החדש "720 מעלות" של האמן הנודע רון ארד.

בהיסטוריה של אדריכלות המוזיאונים התווכחו איזה חללים ראויים להצגת יצירות אמנות. האם זוהי "הקובייה הלבנה" White Cube, או  "חדר תצוגה" Show Room. אלפי מילים נשפכו בניסיון לברר האם המוזיאון הוא בית מקדש מודרני או הקתדרלה החילונית של המאה העשרים.

 "720 מעלות" המוצג בגן הפסלים של מוזיאון ישראל, תורם פתרון מעניין לוויכוח. הוא יוצא מחוץ לקופסה ויוצר חלל מוזיאלי עגול,  פתוח וסגור, שקוף ומשקף, שמציג בתוכו ומחוצה לו במקביל רצף של עבודות וידאו ארט. זהו מין קנווס דיגטלי עגול, שמתנועע ומסתחרר בחלל אינסופי תחת שמי דימדומים בוערים כאש בירושלים של זהב. וזה נראה כמו  מהפכה עיצובית קונצפטואלית בפילוסופיה של החלל המוזיאלי.

צלילים מעולם אחר. צילום: שחר בר

לא עוד חלל סגור ושקט, אלא מרחב אינסופי פתוח, שבו מתרחשות אינטראקציות בין הקהל לבין יצירת האמנות. הקהל בגופו הופך להיות חלק מן הנראות החזותית של היצירות שנאצרו עבורו. לא עוד חדרים אטומים סגורים וממוזגים. לא עוד הליכה שקטה ומנומסת אפופת הדרת כבוד למוזיאון או לגלריה. כאן, בגן הפסלים של המוזיאון, אווירה של קרנבל. רעש החצץ, קולות המבקרים ורשרוש העצים ברוח ממוססים את חרדת הקודש, שמאפיינת ביקור בהיכלי התרבות המודרניים.

המיצב "720 מעלות" נחת בירושלים לאחר שזכה להצלחה עצומה בלונדון. חבלי הסיליקון באורך 8 מטר, התלויים על מסגרת של עיגול מושלם בקוטר של  20 מטר, יוצרים יחד קנבס דיגיטלי מסתובב,  שעליו מוקרנות יצירות וידאו ארט בתוכנית מחזורית בת שעה. חלק מן העבודות נוצרו מאנימציות יפהפיות, חלקן עבודות וידיאו מפוצלות מסך, וחלקן עבודות עיצוב גרפי משולבות צילומי סטילס.

על המסך הריק והשקוף מוקרנות עבודות וידיאו של אמנים בולטים ומרכזיים מהארץ ומהעולם, ביניהם האמן הסקוטי דייויד שירגלי, האמן האמריקאי כריסטיאן מארקלי, היווני באביס אלכסיאדיס , מאט קולישו, גרינוואי את גרינוואי, קותימאן (אופיר יקותיאל), דניאל לנדאו, וכן אמנים ילידי ישראל, שכמו ארד חיים ופועלים בלונדון: ­ אורי גרשט, והאב והבת גבי ושירה קלזמר.

הקהל הוא חלק מהיצירה. צילום: יח"צ

נראה שרון ארד המציא את הרעיון של בניית מוזיאון, שמציג יצירות אמנות בחלל פתוח, שהוא כולו אוויר, חושך ורוח. תחת השמיים המעוננים של ירושלים של זהב מתבטל המרחק בין היצירה למתבונן. הצופה יכול להיכנס למסך, להתנועע בו,  לגעת בו ולשנות אותו, לבחור וליצור באיזו דרך לחוות את היצירה, תוך כדי שהוא הופך בגופו להיות חלק ממנה.

תנועת הגוף של הצופים משנה את המסך על ידי פעירת רווחים בין חוטי הסיליקון. יצירת אמנות רבת התרחשויות, שמשתנה מרגע לרגע על ידי האמן בשיתוף הקהל.

אין דבר כזה "720 מעלות", מושג גיאומטרי אניגמטי הסותר את עצמו.  דומה שכאן ועכשיו המציאו לוגיקה חדשה. בלילות הקיץ הקרירים של סוף אוגוסט, באוויר הפתוח בגן הפסלים של איסאמו נוגוצ'י, מרחפת לה באוויר לוגיקה צבעונית מרהיבת עין. פנטזיה נהדרת מלאת סתירות וניגודים של קולות וצלילים, קווים וצורות, רעיונות ומחשבות, מציאות ודמיון.

 בין הפסלים של הנרי מור, פאבלו פיקאסו ואניש קאפור, נוצרים בזמן אמיתי פילוסופיה אדריכלית וכללי צפייה חדשים ביצירות אמנות. הפנינג מכונן ברגע לידתה של חוויית אמנות עתידנית.

פרחי ענק אקזוטיים נפערים ורוקדים מתוך העלטה. צילום: יח"צ

קהל המבקרים, שנוהר בהמוניו, מסתובב ומתנועע חופשי מחוץ ליצירה. נכנס ויוצא לתוכה. מתמזג בתוך הסרטים המוקרנים על וילון סרטי הסיליקון, שנעים ברוח וזזים למגע האנשים. עיני כולם נשואות אל על לראות איך הגלגל מסתובב. סרטוני הווידאו ארט המוקרנים עליו מאפשרים  720 זוויות ונקודות מבט. מקרוב ומרחוק. מבפנים ומבחוץ, קדימה ואחורה.

אל החלל העגול ורחב הידיים שנוצר על ידי הדימויים הרצים על מסך הסיליקון המסתובב, נכנסים המבקרים וצופים בסרטים מבפנים. מרגישים כמו בתוך חלל וירטואלי, מטאפורי, שקוף.

הכוכבים מעל והאדמה מתחת, חובקים את חללית הענק האמנותית שזורחת במיליון צבעים, ומחברת בין ארץ לשמים. קולות הלילה של ירושלים, בין ענני סתיו תלויים בשמיים זורמים גם הם למרחב הפתוח, מתערבלים עם הצלילים ופסקולי המוזיקה של הסרטים.

השתקפויות בשלל צבעים וצורות. צילום: יפים ברבלט

 זוהי עיסה דביקה של תרבות גבוהה ותרבות פופולארית, אווירה קרקסית, שנמסכת בצלילי הפסנתר והאצבעות, שמנגנות על קלידים בשחור ולבן על המסך, ומסתחררים בריטואל קדוש על מעגל ענק. אני מרגישה קצת כמו חוני המעגל בתוך המעגל שצייר ארד. אולי יקרה פה נס.  אולי פתאום ירד לנו גשם באמצע אוגוסט.

המסך עולה: הכותל המערבי מתגלה במלוא הדרו על גליל הסיליקון השקוף. צילום ענק של האבנים הגדולות בקיר האבן המסתובב על בד העשוי 5600 חבלי סיליקון, פותח את המיצג  "720 מעלות". הדימוי הקדוש גם משמש כקטע מעבר ברצף הסרטים המוקרנים.  בשחור, לבן ואפורים רכים מכריז החיזיון המיתולוגי על התחלתו של הטקס במדורת השבט.

הדימוי האיקוני אפוף הקדושה, שמייצג את ירושלים, ישראל, והעולם היהודי, מכוון אולי לעורר התפעמות. אולי הרגע ייטען בריגוש, בחוויית געגוע דתית או  מיסטית.  כמו מהדהד שורות היסטוריות בתודעה הקולקטיבית "הר הבית בידינו".

מסך ענק עשוי מחבלי סיליקון. צילום: גיל כהן מגן

הכותל המסתובב הזה מזכיר לי כותל אחר. את הכותל של מארק שאגאל, שראיתי בטרקלין הכנסת. יצירת פסיפס נהדרת, שמפארת את בית המחוקקים שלנו, שנמצאת לא רחוק, על הגבעה ממול.

שם, על הכותל הדומם במשכן, מופיעים – בגוונים כחולים אפורים מנצנצים של זכוכית ומוזאיקה – גם שופר, מנורת שבעת הקנים, המלאך, הכוכב הזוהר ובתי העיר העתיקה.  ואילו כאן, על גבעת המוזיאון , סילואטות שחורות משרטטות את תווי דמויות המתפללים, ששוטחים תחינה בכותל של שאגאל. כאן, דמויות הקהל המצטופפות בחשיכה מסביב ובתוך מסך הסיליקון, נמהלות בצלליות שלהם המוטלות על אבני הכותל המסתחררות בקרוסלה הענקית.

מהפכה עיצובית. ארד. צילום: dave morris ויקיפדיה

הקרוסלה / וילון / מסך / –  בד הקולנוע הווירטואלי-דיגיטאלי, נראה לפעמים כמו אהיל ענק שקוף וזוהר, המסתחרר בשמיים, וזורק ליקום צבעים וצורות.

המראות המתחלפים מעלים בזיכרוני חוויות ילדות: פנס הקסם הקטן והישן, שהיינו מציצים דרך עדשתו ורואים בתוכו סרט נע של תמונות מתחלפות בלחיצת כפתור; הסרט שהקרינו בקיץ על בניין בשכונת ילדותי בחיפה; ההשתאות שבהתבוננות בקליידוסקופ ענק, שפתיתי נייר וחרוזים צבעוניים רקדו, עפו, השתקפו וציירו לי חלומות.

לרגע נשמעת מוזיקה ערבית. להקת נגנים בחפלה אוריינטלית במקום שנראה כמו עיר העתיקה של ירושלים. צלילי העוד, התוף, ואולי גם דרבוקה וקאנון, מתפרצים לגן הפסלים, כובשים את המרחב המוזיאלי  ונכנסים לנשמה. הקצב המהמם סוחף ומרקיד את הידיים, הרגליים והגוף. מזמין לרקוד את החיים בשמחה ובקלילות, כאילו אנחנו זורבה היווני.

עוד רגע קט ובטבורו של העולם שבמזרח התיכון, נערות יפות גזרה יגיחו מן השמיים. הן מתנועעות כמו דוגמניות, ספק רוקדות, ספק מעכסות על מסלול של איזו תצוגת אופנה. ודמות מצוירת בקו שחור צצה לה על רקע לבן.

איש הולך. מר קו צועד ומסתובב במעגל. עוד רגע חולף ואנו נמצאים ביער עבות. גזעים חשופים וצמרות עצים בוקעים מן החשיכה המסתובבת. מסתורין. וברגע הבא פרחי ענק אקזוטיים נפערים ורוקדים מתוך העלטה.

המסך מסתובב, והנה עכשיו מרצדות אותיות צבעוניות מרחפות במעגל כפול. ואומרות COLOUR . כל אות בצבע אחר. אדום, צהוב, כחול, ירוק, סגול, ורוד, כתום. חגיגה של גרפיקה ואנימציה ממוחשבת.

פתאום הכול מתחלף והקווים הצבעוניים מתכנסים לצורה של מבנה עגול מלא קשתות שזורחות באור יקרות.  מונומנט עותומני שמגיח, מסתובב, ונעלם.  

רבים הגיעו לחזות בצעקה הבאה באמנות. צילום: יח"צ

אני עומדת במעגל ומביטה סביבי. אני מושיטה את ידי לחברה שלי. ביער ביער נרקוד נרקוד. מילות שיר הילדות הפשוט מקבלות כאן משמעות אחרת. בתוך המעגל עיני נעוצות בטוריאדור המטורזן המתכונן לקרב חייו. שור אימתני מתרוצץ בטירוף בתוך מעגל הארנה. צבעים של דם, אבק, ויצרים אפלים מרצדים על חוטי הסיליקון.  דרמה של חיים ומוות על המסך.

גשם של מספריים פתוחים נופל ויוצר צורות של תפרחות שומר מעודנות קווים. תוך כדי ריקוד הקווים הופכים לילדה פרושת ידיים משייטת בשמיים. לוסי בשמי היהלומים של הרי ירושלים. חזיון מרהיב המשלב קו, צורה וצבע, קולנוע, תנועה, צלילים, אורות וצללים. אינסוף דימויים שמוקרנים ונוצרים בדמיון ועל הווילון.

בתוך קהילת עולי הרגל, שמכסה את הגבעה, אנחנו חוזים בחזיון מאגי, כמעט כמו מעמד הר סיני. מראה מרהיב של חללית מסתובבת עם אורות וצבעים, צלילים וצללים, עם עננים ורוח, מרחפת בין עצים ובין פסלים. רק בלי משה רבנו,  לוחות הברית, הרעמים והעשן. 

בעקבות קמפיין יחצני פרסומי מתוחכם ואינטנסיבי, התקבצו כאן חובבי אמנות וטכנולוגיה מכל הארץ. סקרנים הגיעו לחזות בפלא הגדול, ירושלמים יצאו מהבתים ונפגשו כאן כמו לערב גיבוש בחסות האמנות העתידנית.

כולם באו לראות כאן את הצעקה הבאה באמנות. בקהל נצפים בכירים מעולם האמנות בארץ, אוצרים, אמנים ידוענים וידועים פחות.    וכמובן המארחים הגאים, שלכבוד עונת התרבות בירושלים, הזמינו את המגה-אמן האדריכל והמעצב רון ארד.  

מסביב לקונסטורוקציית הענק, הבמה המרכזית של הפרוייקט האלקטרוני והטכנולוגי המתוחכם, פזורים כסאות לבנים. יש מי שתופס מקום לשבת כמו באולם קולנוע או תיאטרון. יש מי שמעדיף לעמוד. או ללכת. או סתם לטייל עם חברים ולראות את הקסם מנקודות מבט חדשות. מה שרואים משם לא רואים מכאן. יש מי שניגש לדוכני המזון והמשקה ומתדלק באלכוהול, יין ובירות, או מחמם את הגוף שנחשף לצינה הירושלמית בקפה חם ומהביל.

 בערב של סוף הקיץ, בחום חודש אוגוסט,  מוזיאון ישראל מזמין את הקהל לטייל, לגשת, לגעת, להיכנס אל יצירת האמנות במוזיאון התרבות של רון ארד. בתוך המוזאון הזה אפשר לדבר בקולי קולות ובאין מפריע, וגם לשתות יין.

"720 מעלות" פתוח מדי ערב (מלבד שישי) בין השעות 20:30-23:00  בגן הפסלים במוזיאון ישראל בירושלים – עד 5 בספטמבר.

Print Friendly

על אודות סיגל גליל

סיגל גליל היא חוקרת פילוסופיה, אמנות ותרבות, מומחית לואן גוך ולברוך שפינוזה, תרבות יפן, והציירים האימפרסיוניסטים. בין מסעותיה בזמן וברוח בדגש אמנות ופילוסופיה, היא חיפשה את ואן גוך ביפן, יזמה והדריכה טיול שורשים בהולנד בעקבותיו, וביקרה והדריכה במוזאונים הגדולים והחשובים בהולנד בתערוכות הקשורות בו. גליל, היא יוצרת רב-תחומית, שמצלמת וכותבת על ספרות ועל מחול, על אדריכלות ותיירות. היא חובבת טיולים נלהבת. היא לימדה כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ תקשורת, אמנות ותרבות יפן. בהרצאותיה, במאמרים ובתוכניות הרדיו הדוקומנטריות שלה היא מנסה לחשוף חוטים סמויים המחברים בין אמנות, תרבות, תקשורת, פילוסופיה וחוויות הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, אמנות, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על ויהי בוקר ויהי ערב, וחיזיון מרהיב מאיר את העיר ירושלים באור יקרות

  1. מאת ברוריה תמיר‏:

    כתוב יפה ומעודד מסקרן ללכת לראות ולקחת חלק במיצג, אין ספק שבימיינו כל יצירההיא גם תלוית מקום