Skip to content

שמונה סינים עם חוזה גדול

היחסים הכלכליים בין סין לאפריקה הדוקים, והדבר מתבטא בשיתופי פעולה בכל התחומים. תריסר כדורגלנים אפריקנים, בהם דידייה דרוגבה, עברו לשחק בקבוצות סיניות תמורת סכומי עתק. האם זו תופעה חולפת או רק ההתחלה, ומי מרוויח מכך?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

"המרדף אחר דרוגבה הוא כמו מרדף אחר בחורה; ככל שאתה משקיע יותר מאמצים להשיג אותה, כך היא פחות מעוניינת בך". את המשפט הזה אמר איש העסקים יון ז'ו, הבעלים של קבוצת שנגחאי שנואה, במהלך מסע חיזוריו להחתים את החלוץ מחוף השנהב. לבסוף הצליח ז'ו, ודרוגבה חתם ביולי האחרון בקבוצה הסינית, אלא שהמחיר שנאלץ לשלם ז'ו לחלוץ הוא חסר תקדים בכל קנה מידה – יותר ממיליון שקלים בשבוע למשך השנתיים וחצי הקרובות.

חוזה מפתה בסין. דידייה דרוגבה (צילום: John Dobson)

ליגות הכדורגל באנגליה ובספרד יצאו לדרך ביום שבת שעבר ויצטרפו לליגות נוספות באירופה, שכבר החלו לשחק. גם השנה כדורגלנים ילידי או יוצאי אפריקה ימשיכו להיות חלק משמעותי מקבוצות רבות ביבשת, אלא שבשנים האחרונות ובעיקר בעונה הנוכחית, גם יבשת אסיה נהנית משירותיהם של כדורגלנים אפריקאים, ובפרט הליגה הסינית. כניסתם של בעלי הון סינים לתחום הכדורגל בשנים האחרונות יצרה תחרות בין קבוצות הליגה המקומית סביב משיכת שמות מפורסמים ונוצצים יותר.

בגלל היעדר היסטוריית כדורגל מפוארת ולאור הריחוק מאירופה, שהיא הבמה המרכזית בזירת הכדורגל הבין-לאומי, בעלי הקבוצות נאלצים לדחוף ידם עמוק לכיס כדי לגייס כדורגלנים ואנשי מקצוע בכירים שילבשו את מדי קבוצתם. המרוויחים העיקריים ממאבק זה הם הכדורגלנים; רבים מהם חתמו לאחרונה על חוזי עתק, שהבטיחו להם משכורות חסרות תקדים – לא רק בקנה מידה סיני אלא גם במונחים עולמיים. ליגת-העל הסינית כבר עברה שני-שליש מהעונה הנוכחית, וזוהי הזדמנות טובה לבחון אם ההצלחה בחשבון העובר ושב של הכדורגלנים האפריקאים השפיעה גם על שמונה הקבוצות שהחתימו אותם, בהיבט המקצועי.

יחסי אפריקה-סין – איך הכול התחיל?

ההתחממות בין יבשת אפריקה לבין סין בתחומי הספורט והכדורגל מדגימה היטב כי תחומים אלו אינם מנותקים מהקשרים רחבים יותר. במקרה הנוכחי, הם חלק מתהליכי התקרבות שראשיתם כבר לפני שני עשורים: בעקבות טבח הסטודנטים בכיכר טיאננמן ב-1989, החליטה הקהילה הבין-לאומית להחרים את סין לנוכח הזרוע הקשה שהפגין המשטר הסיני. מדינות אפריקה לא השתתפו בחרם העולמי, וסין מצאה באפריקה קרקע פורייה לפיתוח קשריה התעשייתיים. גם אינטרסים פוליטיים מחזקים את קשרי סין עם אפריקה. בתור חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, סין משתמשת במעמדה כדי להגן על מדינות אפריקה במטרה שאלו יתמכו בה במאבקה הדיפלומטי מול טייוואן.

בשעה שמדינות אירופה היו עסוקות בפיתוח השוק המשותף האירופי, סין נכנסה לאפריקה בשל אינטרסים כלכליים בלבד. בשונה ממדינות המערב, שמאז שנות השמונים מתנות את קשריהן עם מדינות אפריקה ברפורמות כלכליות-ליברליות, דמוקרטיזציה פוליטית וקידום זכויות האדם, סין אימצה מדיניות חסרת שיקולי מצפון ומוסר. היא אינה מתערבת בדרך כלל במדיניות הפנים והחוץ של המדינות ומנהלת קשרים עם כל משטר, ללא קשר למידת עריצותו, ומכאן באה מרבית הביקורת על המעורבות הסינית. למשל סודאן, שהרוויחה מקשריה עם סין כאשר ב-2007 הצליחה סין לעכב הגעת כוח או"ם לדארפור ולספק הגנה לנשיא עומאר אל-באשיר מפני משפט בין-לאומי, בגין פשעי ממשלתו בחבל הארץ המערבי.

בניגוד לתכניות הכלכליות המערביות עבור אפריקה בשנות השמונים, שלהן היו השלכות קשות על המצב ביבשת, סין לא עודדה הפרטה של מפעלים ומשרדים ממשלתיים – שכן לאלו יש השפעה על חוסן המשטר, והרי קל יותר לעשות עסקים עם שליט אחד מאשר עם מגזר ציבורי רחב ומפוקח. לכן, האינטרס היה להותיר את המשטרים חזקים על חשבון הליברליזציה. מדינות אפריקה, שחשו כי ההתניות המערביות מהוות התערבות בענייניהן הפנימיים ופגיעה בריבונותן – ראו בסין שותפה שוויונית.

החל משנות האלפיים קיבעה סין את מעמדה ביבשת אפריקה כמעצמת-על. בין היתר, נוסד פורום שרי סין-אפריקה לשיתוף פעולה (FOCAC), שבמסגרתו פוליטיקאים בכירים סינים  מבקרים באפריקה ועשרות ראשי מדינות אפריקאיות מבקרים בסין במטרה לקדם את המסחר בין היבשת הגדולה למעצמה הכלכלית. חברות סיניות פועלות במגוון רב של מדינות באין-ספור תחומי פעילות כלכלית, לרבות קידוחי נפט, שיגור לוויינים, סלילת כבישים ופיתוח תשתיות, פיתוח מיזמי תיירות ומכירת כלי-נשק. הודות לקשרים ההדוקים, סין מייבאת חומרי גלם רבים מאפריקה אשר מסייעים להתפתחותה – דפוס כלכלי על פיו נוהגות גם מדינות אירופה, אולם לא באותו סדר גודל. רבע מייבוא הנפט של סין מקורו מאפריקה, וב-2011 הייבוא והייצוא הסיני לאפריקה ומאפריקה, יחדיו, עבר את רף ה-120 מיליארד הדולר.

נקודת משיכה נוספת עבור מדינות אפריקה נעוצה באופי השלטוני הסיני, אשר שונה מהאופי האירופי. הסינים מתבססים על ממשל חזק ודיקטטורי עם כלכלה מתועשת, שצמחה במהירות לכדי מעצמה עולמית. עקב כך, ראשי מדינות אפריקאיות שונות החלו לראות בדגם הסיני מודל לחיקוי.

הקשרים המתהדקים של אפריקה וסין זוכים, כאמור, לביקורת רבה, הן בשל הפגיעה בזכויות האדם – בסין ובאפריקה גם יחד, טיפוח האליטות השלטוניות האוטוריטריות שקשרים מסוג זה משמרים וכן השלכות בעייתיות נוספות. עם זאת, יש ביחסים אלו גם הזדמנויות לפיתוח, שטרם התאפשרו קודם לכן.

12 השגרירים בסין

כיום, לאחר כעשרים שנה של יחסים קרובים בין אפריקה וסין, כמעט ואין מדינה אפריקאית שאינה מקיימת יחסים כלכליים עם המעצה האסיאתית. אלא שבתחום הספורט, ובפרט בענף הכדורגל, יחסי שני האזורים עוד בחיתוליהם. כעת, הולך ומסתמן כי זהו אחד מהתחומים החדשים שיכולים להרוויח מקשרים אלו. הקיץ אנו עדים לעלייה ניכרת במספר השחקנים האפריקאים שעברו מזרחה, ולא פחות חשוב מכך – עלייה באיכות השחקנים. תריסר שחקנים אפריקאים משחקים כיום בשמונה קבוצות שונות בליגת-העל הסינית. ואלה שמות:

השם המסקרן ביותר מבין הכדורגלנים האפריקאים שעברו לאחרונה לסין הוא כאמור דידייה דרוגבה, קפטן נבחרת חוף השנהב וכוכב צ'לסי לשעבר, שחתם בגיל 34 בקבוצת שנגחאי שנואה לשנתיים וחצי תמורת שכר של כ-200 אלף פאונד בשבוע. החלוץ, שהצעיד במו רגליו את צ'לסי לזכייה בליגת האלופות אשתקד, חתם בקבוצה שלאורך שבעים שנות קיומה זכתה בשתי אליפויות בלבד. בעלי הקבוצה, איש העסקים האקסצנטרי יון ז'ו, היה הראשון שהביא ב-2009 אנשי מקצוע לא-סינים לנהל את המועדון. לנוכח היכולת הנמוכה של הקבוצה, ז'ו הגדיל את השקעותיו, והביא בינואר 2012 את המאמן הצרפתי יליד מאלי ז'אן טיגנה ואת חלוץ נבחרת צרפת וצ'לסי לשעבר, ניקולה אנלקה. האחרון, שחתם על חוזה שמוערך בכ-12 מיליון ליש"ט בשנה, נחשב כמי שעזר לשכנע את דרוגבה, שעמו שיתף פעולה בחוד של צ'לסי, להגיע לקבוצה הסינית.

"חיכינו זמן רב להחתים את דידייה ואני שמח שזה סוף סוף קרה, הוא שחקן מדהים שזכה בתארים רבים בקריירה שלו. הניסיון שלו יהיה נכס לקבוצה. שנגחאי היא אחת מהערים המשפיעות בעולם, כך שאנחנו שמחים לקבל את פניו" פירט ז'ו את תחושותיו בראיון לרשת סקיי הבריטית. לאחר החתימה על החוזה סיפר דרוגבה כי "ההגעה לסין לא נבעה מהכסף שהציעו לי אלא מתוך אתגר. אני מצפה לחוות את התרבות הסינית. אשתקד הגעתי עם צ'לסי לסין ונהניתי מאוד בפגישותי עם האוהדים המדהימים כאן. אני מקווה לקדם את הכדורגל העולמי ברחבי העולם ולשפר את הקשרים שבין סין ואפריקה".

למן הגעתו לסין בחודש יולי, ממשיך החלוץ את רצף הצלחותיו מסיום העונה שלו בצ'לסי. דרוגבה הבקיע צמד בארבעה משחקים, אשר סייעו לקבוצתו לעלות למקום העשירי בליגה ולפתוח פער של 4 נקודות מהקו האדום. הפתיחה המבטיחה של דרוגבה על הדשא קנתה את לבבות אוהדי ושחקני הקבוצה, שהדביקו לו את הכינוי "חיית השטן" ו"הפצצה הגרעינית של שנואה". "הוא מלהיב וגם מנהיג אמיתי על המגרש. אנו מקווים שבשנתיים הקרובות הוא יוביל אותנו לתהילה" סיכם אחד האוהדים. גם מאמן הקבוצה, סרחיו בטיסטה הארגנטינאי, שהחליף את טיגאנה לאחר פתיחת העונה החלשה, הביע בריאיון לפיפ"א את שביעות רצונו מההתאקלמות של החלוץ החוף השנהבי: "הוא השפיע באופן מיידי על הקבוצה, הוא מחזיק בכל התכונות להוות השראה לכולם ויוכל להיות נשק קטלני עוד יותר כאשר יחזור לכושר משחק מלא". קשה להעריך אם דרוגבה יחזיר את התשואה על ההשקעה בשכרו השנתי שעומד על 15 מיליון דולר, אך ייתכן שנוכחותו תקל על ז'ו להחתים שחקנים בכירים נוספים בקבוצה, אשר ישפרו את סיכוייה להגיע להישגים משמעותיים.

הריאיון הראשון של דרוגבה לאחר משחקו הראשון לטלוויזיה הסינית:

לצד דרוגבה, אחד-עשר כדורגלנים אפריקאים נוספים משחקים בשבע קבוצות שונות בליגה הסינית. השם המוכר ביותר לישראלים לאחר דרוגבה הוא כדורגלן מכבי חיפה לשעבר, איגביני יעקובו. החלוץ הניגרי בן ה-29 חתם בסוף יוני על חוזה לשלוש שנים בקבוצת גואנגג'ואו אר.אפ, בשכר של 150 אלף דולר לשבוע, כלומר, יותר מ-7.5 מיליון דולר לעונה. בדומה לדרוגבה, גם יעקובו מגיע לאחר עונה מוצלחת מבחינה אישית, שבה כבש 17 שערים במדי הקבוצה האנגלית בלקבורן. "רבים יתהו למה עברתי דווקא לסין. האמת היא שחיפשתי אתגר חדש לאחר שהבקעתי כמעט מאה שערים בפרמייר-ליג באנגליה, שנחשבת לטובה בעולם. כסף לא היה המניע למעבר, כי כסף אינו יכול להפוך אותך למאושר, אך מצאתי בסין אנשים שמחים, כנים וחמים. מתחילים כאן בסין פרויקט לא-ייאמן מבחינת כדורגל ואני רוצה לקחת בו חלק", סיפר בריאיון ל-ESPN. "מאז שאנלקה הגיע יותר שחקנים בכירים מגיעים לסין, כך שהגעתו יכולה לשפר את איכות הכדורגל במדינה," אמר החלוץ והוסיף כי אינו מודאג מקשיי התאקלמות, הודות לאלפי הניגרים שחיים בעיר.

החודשיים הראשונים של יעקובו בסין היו מוצלחים למדי עד כה. במשחקו הראשון, ארבע דקות לפני סיום המשחק, הוא הבקיע את שער הניצחון מול מוליכת הטבלה והיריבה העירונית, גואנגג'ואו אוורסט, שלא הפסידה בביתה 34 משחקים ברציפות. בארבעת המשחקים הנוספים הוא הוסיף שני שערים נוספים, וכעת קבוצתו ממוקמת במקום השישי בטבלה, במרחק 5 נקודות מהמקום השלישי, שמוליך לליגת האלופות האסייתית.

שער הניצחון של יעקובו במשחקו הראשון:

שחקן מפורסם נוסף שעשה לאחרונה את דרכו לסין הוא סיידו קייטה, הקשר לשעבר של ברצלונה, שחתם בקבוצת דאליין ארבין. שם חיכו לקפטן נבחרת מאלי המגן הגנאי לי אדי והחלוץ הניגרי פטר אוטקה. קייטה בן ה-32 חתם לשנתיים וחצי תמורת משכורת של 4.3 מיליון דולר לשנה, בקבוצה שרק לפני שנתיים שיחקה בליגה הסינית השלישית. בשלושת משחקיו עד כה השיג עם דאליין 4 נקודות, אשר העלו אותה למקום ה-12 בליגה – שלוש נקודות מעל הקו האדום. עם 14 שערים מתוך 21 משחקים, אוטקה הניגרי הוא מלך שערי הקבוצה וכן סגן מלך שערי הליגה, שני לכריסטיאן דנאלקי הרומני (ששיחק בבני סכנין לפני שנתיים) עם 17 שערים. באשר לצלע האפריקאית השלישית בקבוצה, המגן השמאלי לי אדי, נראה כי אף ששיחק ב-18 מתוך 21 משחקים, 37 שערי החובה שספגה הקבוצה הפכו אותה להגנה הגרועה בליגה.

כדורגלן נוסף שהגיע להישגים נאים בכדורגל העולמי והגיע לאחרונה לסין הוא פרדי קאנוטה ממאלי. החלוץ בן ה-34, שזכה בתואר כדורגלן השנה באפריקה ב-2007, עזב את סביליה הספרדית לאחר שבע שנים וחתם ביולי האחרון בקבוצת בייג'ין גוואן. בחמישה משחקים הספיק לכבוש שער אחד וקבוצתו ממוקמת במקום הרביעי, 3 נקודות מהמקום השלישי. גם קאנוטה בן ה-34 נהנה מחוזה מפנק – 2 מיליון דולר לעונה, למשך שנה וחצי.

נראה כי הקשרים המסחריים של סין עם זמביה מתורגמים גם לכר הדשא, שכן, שלושת שחקני נבחרת זמביה, אלופת אפריקה לשנת 2012, משחקים כיום בסין. כבר ב-2008 חתם החלוץ ג'יימס צ'מאנגה בקבוצת דאליין שידה ומאז הפך לשחקן קבוע בהרכב של הקבוצה מצפון-מזרח המדינה. מאז הגעתו, דאליין שידה מבקיעה ומנצחת יותר מבעבר והצליחה להישאר בשנה שעברה בליגה הראשונה, רבות בזכותו של צ'מאנגה. העונה, לאחר 19 משחקים, צ'מאנגה הבקיע תשעה שערים שממקמים את קבוצתו במקום השביעי, 6 נקודות הפרש מהמקום השלישי ו-7 נקודות מעל הקו האדום. את משחקו המאה במדי הקבוצה, שנערך במאי האחרון, חגג עם שלישייה. פיטר דייויס, כתב האתר Wild East Football המסקר באנגלית את הליגה הסינית, כתב לאחרונה כי "צ'מאנגה הפך לסוג של קאלט בקרב אוהדי הקבוצה. […] הוא הפך במהירות לאהוב הקהל בזכות משחקו האינטנסיבי".

צמד הזמבים הנוספים, החלוץ כריסטופר קטונגו והקשר איסאק צ'אנסה, משתפים פעולה יחדיו בקבוצת חנאן ג'יאנייה. קטונגו, קפטן נבחרת זמביה, שנבחר לשחקן המצטיין של אליפות אפריקה ב-2012 בזכות שלושת שעריו והפנדל החשוב שהבקיע בגמר המרתק מול חוף השנהב, חתם ב-2011 בקבוצה הסינית. בעונתו הראשונה בקבוצה הבקיע שני שערים וסייע לה להינצל מירידה, אלא שהעונה מאבקי התחתית לא פסקו, וחנאן נועלת את הטבלה עם 19 נקודות, מרחק 3 נקודות מהקו האדום. קטונגו אמנם הבקיע עד כה שישה שערים, אך ייתכן כי אלו לא יספיקו לקבוצה במאבקה להישרדות. גם הגעתו ביולי של צ'אנסה לקבוצה, בתיווכו של קטונגו, לא היטיבה עד כה עם ביצועיה. בסוף יוני חתם בקבוצה החלוץ הגנאי גודפרד קריקארי, שטרם מצא את הרשת בשבעת המשחקים בהם פתח.

שער של צ'אנסה בליגה הסינית:

שני הנציגים הנוספים של יבשת אפריקה בליגה הסינית הם גבריאל מלקאם מניגריה וסימאו מאטה-ג'וניור ממוזמביק. מלקאם שיחק העונה 18 משחקים בהרכב הפותח של קבוצת צ'ינגדאו ג'ונון, שממוקמת מתחת לקו האדום במקום ה-15. זו קבוצתו הרביעית של מלקאם בסין מאז הגעתו ב-2006 למדינה. אם המצב בטבלה יישאר על כנו כאשר תגיע הליגה אל סיומה, המגן ירד לליגת המשנה יחד עם קריקארי, צ'אנסה וקטונגו מחנאן ג'יאנייה. הקשר מאטה-ג'וניור משחק בשנדונג לוננג, ותרם שער אחד בשבעת משחקיו בקבוצה, שמדורגת במקום התשיעי. "הגעתו של סימאו עצרה רצף של שבעה משחקים רצופים ללא ניצחון וסייעה להתחיל רצף של ארבעה ניצחונות רצופים. בגיל 23, הוא אחד מהשחקנים המבטיחים ביותר בסין כיום", כותבים באתר Wild East Football. הקשר הצעיר שיחק במשך חמש שנים בפנאתנייקוס היוונית, שם נתן הופעה מרשימה. הוא נכלל ברשימת הצעירים המבטיחים של עולם הכדורגל בסוף העשור הקודם ואף זכה בדאבל עם הקבוצה היוונית. ביוני האחרון, הביא מאמן הקבוצה הידוע של שנדונג, הנק טן-קאטה, את מאטה-ג'וניור, אותו אימן גם ביוון.

מה דעתם של אנשי מקצוע על הכדורגלנים האפריקאים שעוברים מזרחה?

מאמן העבר בליגה הסינית, לורין מקינה, אומר כי "המעבר לליגה מקומית שבה משחקים שחקנים ברמה גבוהה מאוד לצד שחקנים ברמה נמוכה אינו פשוט. איני יודע אם לטווח הארוך להחתמות האלו יהיה אפקט מתמשך, מכיוון שכעבור שנה או שנתיים השחקנים עלולים לגלות שקשה לחיות ולהתאקלם כאן. זה שונה מלונדון, צרפת או ספרד. עם זאת, מנהלי הליגה בהחלט מנסים לקדם את הכדורגל בתור הספורט מספר אחת בסין על ידי הבאת שמות גדולים שכאלה".

מארק אודגבונם, מנהל חברת הייעוץ הניגרית "PG ATLANTIC SPORTS", סבור כי "סין מאמצת במהירות את הכדורגל ונהירת הכדורגלנים האפריקאים אליה תסייע לפתח את הכדורגל, הן בסין והן באפריקה". הוא אינו מסתפק בתמורות המקצועיות העתידיות, אלא רואה ב"ספורט, ובפרט כדורגל, ענף שיכול לפתוח דלתות לפעילות עסקית ולהשקעות של כספים. פיתוח הקשר עם סין וקידום הכדורגל יסייע לאלפי כדורגלנים, סוכני שחקנים ומנהלים אדמיניסטרטיביים באפריקה". לדעתו צריך לעודד שחקנים מקצועיים נוספים לעבור לסין, אשר יוכלו לשוב לאפריקה עם ידע רב כדי לפתח את הכדורגל לאחר מכן באפריקה עצמה. "הסינים מתקדמים יותר בטכנולוגיית ספורט ובעלי מתקנים טובים מאוד, אשר יכולים לסייע לשפר את הכדורגלנים שלנו", מסכם אודגבונם.

ג'יימס פורטיוס מחברת הכרייה הדרום אפריקאית "מורנינג פוסט" מרחיב על החשיבות שבקשר הסיני-אפריקאי. בריאיון לבי-בי-סי טען כי "סין מתפתחת במהירות בכריית משאבים טבעיים באפריקה, כך שהרחבת הקשרים שבין מועדוני ספורט תתבטא גם בהיבטים פוליטיים ושיווקיים בין שני האזורים. הכדורגלנים האפריקאים ימצאו בסין מדינה מודרנית שפועלת בקצב מהיר. שנגחאי היא עיר קוסמופוליטית, כך שלדרוגבה לא יחסרו חנויות ומסעדות יוקרה לבזבז שם את כספו".

כדורגלן העבר הגנאי, קוואמה אייו, ששיחק בין 2006-2002 בסין ביותר משמונים משחקים והבקיע ארבעים שערים, סיפר לבי-בי-סי כי מדובר לדעתו במהלך מלהיב במיוחד: "אני מאוד גאה בכך ששחקנים כמו דרוגבה עוברים לסין, כי אני בעצם הייתי הראשון שהלך לשם. הכסף הוא לא המניע היחיד, מדובר בעולם אחר ובתרבות אחרת. בין אם תרצו או לא, סין היא כוח כלכלי עולה, אז מדוע שזה לא יקרה גם בכדורגל? לכן בעצם כל כך הרבה כדורגלנים עוברים לליגה הסינית כעת". לצד המחמאות, הוא מזהיר כי "מספר כדורגלנים אפריקאים ואירופאים שהכרתי היו שם וחוו דברים לא נעימים. הדרישות שם מאוד תובעניות, אתה לא יכול רק לקחת את הכסף, ליהנות ולעזוב. מי שיגיע לשם ולא יעבוד כמו שצריך, חוזהו יבוטל".

***

היחסים המתהדקים של סין עם מדינות אפריקה ממשיכים גם בענף הכדורגל – יחסים שיכולים לתרום הרבה יותר מאשר שיפור מצבם הכלכלי של הכדורגלנים וטיפוח האגו של בעלי ההון הסינים. במחצית מקבוצות הליגה הסינית הבכירה משחקים כיום כדורגלנים אפריקאים, רובם הגיעו לשם בחודשים האחרונים. כולם משחקים באופן קבוע בהרכב הפותח של קבוצותיהם, ורובם תורמים באופן חיובי לביצועי קבוצתם. מוקדם לדעת אם מדובר במגמה שתגדל עם הזמן, במספר ובאיכות השחקנים האפריקאים, או שמדובר בשיגעון חולף של בעלי קבוצות עשירים, שכעבור זמן מה יחליטו שההשקעה אינה מניבה עבורם רווחים, ישירים או עקיפים, ויחליטו לעצור את היוזמה. בין שמספר השחקנים האפריקאים יעלה ובין שמדובר באפיזודה חולפת, המרוויחים העיקריים מכך, לעת עתה, הם בראש ובראשונה הכדורגלנים האפריקאים.

למרות גילם המתקדם, רובם שיפרו או שימרו את משכורתם, ומשחקים באופן קבוע במתקנים טובים לא-פחות מאלו ששיחקו בהם באירופה. מעניין עוד יותר יהיה לראות אם הקשרים שנוצרים על כר הדשא בין האפריקאים והסינים ימשיכו גם לענפי ספורט אחרים, שיוכלו להיטיב עם שני הצדדים ולעודד יוזמות לקידום תשתיות, חינוך וערכים ספורטיביים בסין ובאפריקה, תוך שמירה על הגינות וזכויות אדם.

הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג "אפריכאן"

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן