מערכת הבריאות במאה ה-21 בישראל ובכלל מתאפיינת בצורך לאמץ ראייה כלכלית תקציבית רחבה בחלוקת המשאבים הרפואיים בין צרכני הבריאות – הציבור. משאבים אלו נקבעים בחלקם הגדול לפי סל שירותי הבריאות. היקפו של סל הבריאות מוגדר ומוגבל, כך שמידי שנה מתעוררים ויכוחים על היקפו הראוי/רצוי והמצוי בשטח.
המחלוקות בנושא חלוקת תקציב הבריאות, שבלאו הכי מצומק, משקפת דוגמה מובהקת לדילמות הכלכליות של מוסד רפואי ואת הצורך לחלק בצורה נבונה את התקציבים העומדים לרשות כל מוסד ומוסד.
רק באחרונה נחשפנו להודעה בלתי מלבבת בתקשורת, מאת מספר מנהלי בתי החולים המרכזיים בארץ, בה מזהירים מנהלי בתי החולים מזהירים מפני הקיצוץ בתקציב מערכת הבריאות ומן הקשיים הבלתי נסבלים בבתי החולים. נראה כי מערכת הבריאות תספוג את הפגיעה הקשה ביותר כתוצאה מהגזירות והקיצוצים בתקציב שאושרו בכנסת ומהקיצוצים העתידיים.
כאחד המכיר את המערכת, הן מנקודת מבט של הרופא והן מנוקדת ראותו של המטופל, אני סבור שאל לנו לדחות טענות אלה. מרוח ההודעה עולה ההזהרה מפני אי יכולתם של בתי החולים להעניק שירות בסיסי. הצפיפות הבלתי אנושית זולגת כבר לכל עונות השנה, במחלקות הכירורגיות ובפנימיות אין כבר מקום אפילו במסדרונות. הסכנה היא מפני עלייה במקרי המוות עקב ירידה ברמת השירות והטיפול שמקבלים החולים.
למערכת הבריאות בישראל חסרים עתה כתשעה מיליארד שקלים
גם הנהגת ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) פנתה במכתב דחוף לראש הממשלה בבקשה לעצור את הקיצוצים המתוכננים בתקציב משרד הבריאות. חישוב זהיר שערכו כלכלנים מומחים העלה כי למערכת הבריאות בישראל חסרים עתה כתשעה מיליארד שקלים כדי לספק לאזרחי ישראל שירותי בריאות בסיסיים סבירים.
עיקרם של דברים נוגע בסופו של יום לרופאים העומדים בחזית הטיפול מול המטופלים: האם צריך לערב בשיקולים המקצועיים גם את השיקולים הכלכליים של המוסד, נותן השירות? הרופאים מחויבים על פי שבועת הרופאים מקדמת דנא לשלומו ולבריאותו של החולה, והכנסת שיקולים כספיים לגדר שיקוליהם עלולה לקומם. מצד שני ניתן לטעון כי בסופו של דבר "העוגה" של המוסד הרפואי מוגבלת, ויש לדאוג לחלוקה צודקת של המשאבים באופן שיבטיח טיפול אופטימלי לכלל ציבור המטופלים, בראייה כוללת.
לדעתי, הגישה שראוי לרופאים לנקוט היא זו הנסמכת על שבועת הרופאים הקדומה שנשבע כל רופא: "אני מתחייב לספק מרפא לכל נזקק לפי מיטב שיפוטי". שיקולים תקציביים מערכתיים אסור להם שישמשו בערבוביה עם שיפוטו המקצועי של הרופא. אין ספק ששיקולי עלות-תועלת הם מרכיב חשוב בניהול מערכות בריאות, אבל מי שמתפקידן לעסוק בכך הן הנהלות בתי החולים או הנהלות קופות החולים. על הרופא לפעול על פי האמת המקצועית שלו. רופא שלא ינהג לפי "מיטב שיפוטו" עלול למצוא עצמו פוגע הן ביושרו המקצועי והן בציבור החולים. רופא המנסה לחסוך בעלויות לבית החולים, עלול למצוא עצמו נתבע.
בעידן הנוכחי חלפה לה מהעולם הגישה הפטרנליסטית והוחלפה בדוקטרינת האוטונומיה של המטופל על גופו ושאר זכויות החולים, שבאות לידי ביטוי ב"חוק זכויות החולה" ובעוד חוקים. גישה זו מותאמת יותר לימינו, ובה ההחלטות על טיפול מתקבלות תוך שיתופו המלא של החולה.
החולה זכאי לדעת בזמן אמת אלו בדיקות ו/או תרופות מומלצות לאבחון ולטיפול בו, ואל לרופא המטפל לערב את שיקולי טובת המטופל בשיקולים כספיים. עירוב של שיקולים אחרים בצעדי הרופא הוא פגיעה בזכותו החוקתית של החולה לאוטונומיה ולכבוד.
אף חולה לא יסכים לקבל טיפול מרופא שאיננו מעניק לו את הטיפול האופטימלי, ודאי אם הדברים נעשים תוך הסתרת מידע על אפשרות של טיפול נכון ומתאים למצבו. אין מקום לגישה כזו בעידן חוק זכויות החולה. רופא שינהג כך עשוי למצוא עצמו חב בדין המשמעתי האישי, והמוסד שבו הוא מועסק – בדיני הנזיקין, לרבות תביעה פלילית.
_______________________________________________________________________