Skip to content

הילדים רוצים כלב

הילד מבקש לאמץ כלב ומבטיח לטפל בו, אבל ברור שמי שיטפל בו בסוף הוא ההורה. באיזה מקרה האימוץ הוא ההחלטה הנכונה? מהי המחויבות הכרוכה בכך, מהם היתרונות, ואיך מחנכים לאחריות?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

החל מגיל צעיר המפגש בין כלבים לילדים הוא מלא עניין. יצורים מתוקים הולכי על ארבע מסקרנים את הילדים, והם רודפים אחריהם בהתמדה מתוך רצון לגעת, לשחק, וליהנות יחד. לרוב הילדים מדובר במפגשים ראשוניים אשר משאירים בהם חותם חיובי. ברגעים אלו נולדת אהבה ללא תנאי בין כלבים לילדים צעירים. אהבה זו גוררת בקשות בלתי מתפשרות מפי הילדים להכניס הביתה, לחיק המשפחה, כלב. כמעט אין משפחה בישראל שבה הילדים אינם מבקשים לאמץ כלב כבר מגיל מאוד צעיר. ההחלטה אם להכניס כלב הביתה אינה פשוטה, וכרוכה במחויבות רבה שמשפיעה על כל בני המשפחה.

ההורה הוא המטפל הראשי בכלב, הילד רק עוזר (צילום: שרית פרקול)

הבטחות רבות נשמעות מפי הילדים: הם שיטפלו בכלב, ידאגו להאכיל, ידאגו שתמיד יהיו מים בקערה ותמיד הם אלו שייצאו אותו לטיול ללא שום קושי, מוקדם בבוקר, לפני הגן או בית הספר, או בערב לפני שהם שוכבים לישון. הילדים מבטיחים ובאמת מאמינים שהם יכולים לטפל ביצור ההולך על ארבע, שיהפוך עבורם לחבר אולטימטיבי. ישנם ילדים שבכל הזדמנות ייגשו ללטף כל כלב הנקרה בדרכם, ידברו על אימוץ כלב ללא הפסקה ויהללו את היתרונות שבהצטרפות כלב לחיק המשפחה (כן, הם מכירים את היתרונות מגיל צעיר).

>>> גלריית תמונות של כלבים מאת צלמי מגפון

כאוהבת כלבים מושבעת אוכל להרצות במשך שעות רבות על חשיבות הצלת כלבים נטושים. על החסד שבמעשה נאצל כאימוץ כלב. על הכישורים החברתיים, המעלות הפיזיולוגיות והרגשיות שמתלוות להצטרפות כלב למשפחה, אבל מה באמת נכון עבור המשפחה והילדים? ומתי ההחלטה לצרף כלב היא החלטה נכונה?

ראשית, עלינו להתייחס לכניסתו של כלב אל הבית כאל כניסתו של בן משפחה נוסף. כלבים הם יצורים חסרי אונים ותלותיים ולכן נחשיב את בואו של כלב כהצטרפות של בן משפחה המשתווה לתינוק או פעוט, שאף שהוא מתבגר הוא עדיין נשאר תלותי. הווה אומר, טיפול והשגחה במשך פעמים רבות במהלך היום.

כלב וילדות ליד הירקון (צילמה: שרית פרקול)
אידיליה ליד הירקון (צילמה: שרית פרקול)

לצד ההנאות הקשורות להימצאות כלב בבית ישנן חובות רבות, כגון טיול מדי יום בשעות לא-נוחות של הבוקר והערב ובמזג אוויר שאינו תמיד אידיאלי, האכלה סדירה, ביקורים אצל וטרינר לצורך חיסונים ובדיקות רפואיות, מקלחות, תספורת, ועוד. ובמקרה של נסיעה משפחתית – יש לדאוג לפנסיון לכלב. כל הנאמר לעיל יכול להתקיים רק בתנאי שישנו מבוגר המסוגל לבצע פעולות אלו. למעשה, הסכמתם של ההורים להצטרפות כלב אמורה להיות מותנית בנכונותם של ההורים שבבית להתחייבות זו, ונכונותם היא זו שתכריע אם נכון או לא נכון לצרף כלב הביתה.

[related-posts]

משהובהרה נכונות ההורים לכך, יש להבין כי הטיפול בכלב הוא בעיקרו באחריותו של ההורה. מרגע זה ואילך הופך הילד לעוזר ומסייע, אבל הילד אינו מוגדר כמטפל העיקרי בכלב. אם ההתייחסות היא כזו, נמנעים חיכוכים רבים בין ההורים לילד, נמנעת אכזבה ונחסכים משפטים כגון "ידעתי שאני לא יכולה לסמוך עליך", "אתה תמיד מבטיח ולא מקיים", "אם לא תשנה את התייחסותך אל הכלב אחזיר אותו", "נמאס לי, אתה רצית כלב ובסוף אני מטפל בו", "לפחות תתחייב להוריד אותו פעם אחת ביום" ועוד.

יש לתת לילד חלק משמעותי בטיפול בכלב, בהתאם לגילו של הילד ובהתאם לגודלו ולצרכיו של הכלב. לדוגמה, אפשר להגדיר כי הילד יהיה אחראי על טיול אחד ביום, או שעליו לדאוג לכך שקערית המים מלאה או לתת אוכל בערב, אולם יש לפקח מדי יום ולהזכיר לילד את מטלתו אם הוא צעיר, שכן תהליך החינוך לאחריות אינו מסתיים עם הכרזת התפקיד, כי אם על ידי תזכורות, עידוד וחיזוק.

אדגיש ואומר כי הילד יתקשה במקרים רבים לבצע את חלקו בטיפול בכלב. לעתים יהיה זה בגלל מצבים אוביקטיביים כגון, הילד הלך לחבר, לחוג, לישון אצל בן דודו, לטיול בצופים וכו'. או בגין מקרים סוביקטיביים אך נוחים לילד כגון חבר שבא לשחק או שהוא בדיוק צופה בתוכנית מרתקת בטלוויזיה ואינו פנוי לטפל בו ולטייל איתו. במקרים אלו יצטרכו ההורים לוותר ולבצע את מטלות הטיפול במקום הילד, ולהסכים לסייע לו תוך עידוד להתמיד בפעם הבאה.

הימצאותו של כלב בבית מוכחת מדעית כמפחיתה מצבי דיכאון וחרדה, משפרת התנהגויות אצל ילדים, ומעודדת טיפול ודאגה לאחר. כמו כן, היא מחזקת רגישות ואף מעודדת לפעילות גופנית מתונה וקבועה, כי אחרי הכל צריך לטייל עם הכלב כמה פעמים ביום. נוכחותו של כלב מעצימה את יכולת ההיקשרות אצל ילדים ומעניקה אהבה ללא גבול ותנאי מהכלב לילדי הבית. הקשר עם הכלב מלמד את ילדי הבית אחריות ולעתים הופך הכלב לבן בריתו העיקרי של הילד כמקשיב אידיאלי.

מסיבות אלו אמליץ בחום על אימוץ כלב, אבל רק בתנאי שהאחראי העיקרי הוא המבוגר והוא עושה זאת כי הוא רוצה ויכול, מאחר שמדובר בהתחייבות לשנים רבות ולהוצאה כספית נלווית. ההחלטה אינה פשוטה אבל מתגמלת מאין כמוה.

* הכותבת היא יועצת פסיכולוגית בכירה, מובילה את תחום הטיפול באמצעות משחק בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן