בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים לא תהיה זו הגזמה לומר כי רוב הילדים מבלים את רוב זמנם בישיבה. אם בישיבה מול מסכי המחשב והטלוויזיה ואם בישיבה בכיתה. לישיבה הממושכת יש תופעות לוואי ידועות, כמו השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית, בעיות בראייה ועוד. כאשר מנח הישיבה לקוי, ההשלכות חמורות עוד יותר. חשוב לציין, כי אצל ילדים, הנמצאים בשלב בו גופם גדל ומתפתח, יש לכך משמעות גדולה עוד יותר.

כיצד להכין את ילדכם לתקופה שבה שיעורי בית הם חלק בלתי נפרד מחייו, וכך גם הישיבה שעות רבות בכיתה? מספר עצות וכללים שכדאי ללמד את הילד ורצוי לשים לב שהם מתקיימים.

בכיתה:

כיום ברוב בתי הספר הכיסאות והשולחנות הם בגודל אחיד, דבר בעייתי בפני עצמו, בשל גודלם הלא אחיד של הילדים. ובכל זאת, יש לשים לב לנקודות הבאות :

• גובה הכיסא – כפות הרגליים של הילד יגיעו עד הרצפה (או יונחו על הדום קטן) כאשר הוא יושב עד הסוף אחורה בכיסא, גבו הזקוף נוגע במשענת. הברכיים יהיו כפופות ב-90 מעלות, וגובהן יהיה בגובה הירכיים.
• זווית הישיבה – בין הגב לירכיים תהיה בסביבות 100 מעלות.
•  עומק המושב – קצר מעט מאורך הירך, כך ייווצר מצב בו כאשר הילד יושב "עד הסוף" בכיסא, החלק הפנימי של הברכיים לא יגע בקצה הכיסא.
•  גובה השולחן יהיה כזה, שיאפשר ישיבה מולו עם אמות תמוכות עליו, מרפקים בזוית של 90-100 מעלות, מפרקי שורש כף יד רפויים וכתפיים רפויות ונינוחות.
• משענת הגב תמוקם כך שתתן תמיכה קלה בשקע הטבעי אשר בגב התחתון.

יש משמעות לתנועה של הילדים ולהחלפת תנוחות הישיבה על הכיסא אחת לזמן, שכן כך מתאפשר לקבוצות שרירים שונות לעבוד בכל פעם בתמיכת הגוף, בלי להגיע למצב של עייפות שריר.

חשיבות רבה ביותר יש להחלפת מקום הישיבה של הילדים, כך שלא ייווצר מצב בו ישבו באותה זווית ללוח ולמורה לזמן ארוך. הדבר משמעותי ביותר, הן מבחינת עמוד השדרה והן מבחינת מניעת פגיעה במערכות הראייה והשמיעה.

בבית:

כללי הישיבה הללו מומלצים גם בבית בזמן הכנת השיעורים, ולמותר לציין כי הכנת שיעורים על הרצפה ו/או המיטה איננה מומלצת מבחינת עומסים על עמוד השדרה ועל המפרקים.

כאשר אנחנו מדברים על ישיבה מול מחשב, יש לשים לב שהקצה העליון של המסך יהיה בגובה העיניים ועד 7 ס"מ מעל, ובשום אופן אין להרים את העיניים והראש על מנת להסתכל במחשב.

כמו כן יש למקם את מסך המחשב כך שלא תהיה עליו השתקפות ושלא יגרום לסנוור או לבוהק בעיני המתבונן.

וכן, זו האחריות שלנו כהורים וכמורים לאפשר לילדים ללמוד בלי לסכן את בריאותם.

הכותבת היא מנהלת המכון לפיזיותרפיה במרכז הרפואי הלל יפה