אכזריותם של חסרי האונים / פרשת "כי תצא"

האדם מתגונן מפני חולשותיו באמצעות אלימות. מסתבר שגם האל איננו רק "נורא עלילה". פעמים רבות אנו מוצאים גם את פגיעותו של הבורא. בפרשת "כי תצא" בולט הדבר במיוחד בפרשת "אשת יפת תואר". מעשה מגונה שמקבל רק גיבוי חלקי במקרא. כתוצאה מכך, עלול גם להיוולד "בן סורר ומורה"

Print Friendly

להיות חסר אונים זה ודאי מתסכל. תשאלו את הנער הערבי שהיה מוטל על הקרקע חשוף לחבורת פורעים יהודים, או את החייל שנקלע בטעות למחנה פליטים ודמו הוצג על כפות ידי רוצחיו. כוחה של חברה נמדד הרי ביחסה אל חסרי האונים שבה. מסתבר שדווקא החלשים, אלה שבשוליים, מגלים את האכזריות הגדולה ביותר, מחשש פן ייוותרו חסרי אונים. האכזריות היא מפלטו של חסר האונים למול חסרי אונים חלשים ממנו. הבחירה בחוסר אונים היא יסוד העוצמה.

כי תצא למלחמה וראית אשת יפת תואר - תמונה : גטי אימג'ס

כי תצא למלחמה וראית אשת יפת תואר. המלחמה עם עמלק, ציור מהמאה ה-5 (צילום: גטי אימג'ס)

פרשת השבוע מתחילה בחוסר האונים של האלוהים, שלא מסוגל לחנך את העם הנבחר לבל יאנוס ויחטוף נשים במלחמה. ברור לכול שדעתו לא נוחה מזה, והוא עושה הכול כדי למנוע זאת, אבל הוא מוותר, חסר אונים מול החלש ממנו, מול האדם על יצריו.

אם אנסת אישה במלחמה, לפחות דאג לצרכיה אחר כך, אל תסחר בה, ואת הילד שנולד מן האונס גדל כאילו היה ילדך, מאשת נעוריך. דע לך שלמרות שוויתרתי לך, אומר אלוהים – את המחיר תאלץ לשלם. אל תתפלא אם הילד שיגדל בביתך יהיה "בן סורר ומורה", אלים וגס רוח, ויום אחד הוא ישלם את המחיר של הפשע שלך.

אלוהים לא ממית אבות בגלל חטאי בנים ולא בנים בגלל חטאי אבות וגם עלינו נאסר לעשות כן, אולם בסופו של יום הבנים משלמים את המחיר של פשעינו. זה לא עונש, זו תוצאה…לא הצלחנו למנוע אותך מן האונס, אבל דע לך שבנך יהיה סורר ומורה, ואת אשתך תשנא בסוף כי היא תהיה עדות חיה למה שעשית במלחמה.

אלוהים חסר אונים, נסוג הצדה ונותן לך ליפול לבור שהתעקשת ליפול אליו. מכאן ואילך, לאחר מתן דוגמה אישית, אנו נדרשים שוב ושוב לשים לב לחסרי האונים שבינינו, שחלילה לא יהפכו חסרי ישע.

ראית פעם מישהו תקוע באיילון עם פנצ'ר ומבקש עזרה? הוא חסר אונים, רצה לחסוך ולא ביטח גרירה, כעת הוא זקוק לך, מה תעשה? פעם עצרתי, לקחתי את הנהג לפנצ'ריה וחזרתי לאוטו. הפסדתי שעה בחיים והרווחתי את חירותי, הוכחתי לעצמי שאינני חסר אונים, לא נכנע לחולשתי להמשיך הלאה ולהרגיש שמח שאינני תקוע. עצרתי, הפכתי לרגע חסר אונים בעצמי, נתון לחסדו של גלגל מחורר ופאנצ'ר מאכער, אם יהיה לו זמן, ויתרתי על זמני היקר (28 ש"ח לשעה לפחות!) והייתי כאלוהים.

בעל הכוחות הוא הוא חסר האונים, לא מי שמאיים ולא מוותר. ואם, במקום לעמוד מנגד ולראות בחולשתו של הזר ולשמוח שלך זה לא קורה, תצטרף אליו ולחולשתו, רק אז תוכל באמת להשתחרר, גם מחוסר האונים שלך.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, דת ומסורת, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.