ארה"ב מהדקת ומהדקת את לפיתתה סביב ישראל, כדי למנוע ממנה פעולה עצמאית נגד מתקני הגרעין באיראן.

מה שכונה לא מזמן "התרגיל המשותף הגדול ביותר, לצבא ארה"ב ולצה"ל" – מצטמק והלך לנגד עינינו לאחר שביצועו כבר נדחה מינואר השנה – לסתיו הקרב ובא. השבועון "טיים" גילה היום כי וושינגטון הפחיתה את מספר החיילים האמריקנים שישתתפו בתרגיל ביותר משני שלישים וכי היקף מערכות הנשק שישולבו בתרגיל יצטמצם מאוד.

לפי הדיווח, בתרגיל אמורים היו להשתתף 5,000 חיילים אמריקנים. במקום זאת, הפנטגון ישלח לישראל רק 1,500 חיילים, וייתכן שגם המספר הזה יירד ל-1,200 בלבד. בנוסף יצומצמו, על פי הדיווח, מספר אנשי הצוות האמריקניים של ה"פטריוט" שישולבו בתרגיל, ובמקום לשלוח שתי ספינות להגנה מפני טילים, תשלח ארצות הברית רק ספינה אחת – וגם זה מוטל בספק.

הפרשנות הישראלית למהלך האמריקני, שצוטטה במגזין מפי גורם ביטחוני ישראלי, היא כי ארה"ב יותר מרומזת – ולמען האמת, אומרת במפורש –  כי אינה בוטחת בישראל. בפנטגון דחו רשמית את הטענה כי  צמצום הכוחות נובע מחוסר אמון בין הצדדים וטענו כי הסיבות לצמצום הן תקציביות גרידא. מאוחר יותר ניסו גורמים אמריקניים לתקן את הרושם הקשה של הדיווח ב"טיים". הם הדגישו ש"זה עדיין התרגיל הגדול ביותר אי פעם שערכו שתי המדינות בתחום ההגנה מטילים בליסטיים" ושצמצום הכוחות בתרגיל יהיה קטן מכפי שדווח ב"טיים".

[related-posts]

אם צמצום השתתפותה של ארה"ב בתרגיל היה עומד בפני עצמו, יתכן שהיינו יכולים להרשות לעצמנו לא לפרש לחומרה את הצעד הזה. אבל רק השבוע נתן ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנרל מרטין דמפסי, איתות אזהרה ברור מאוד – שאי אפשר לא להבין אותו. לא זו בלבד שהוא חזר על כך שתקיפה ישראלית לא תצליח לחסל את תכנית הגרעין האיראנית, אלא רק לעכבה –  אלא שהפעם צירף לכך רמז בעובי חדק של פיל, לפיו ארה"ב לא תהיה שותפה, בשום אופן, לתקיפה ישראלית כזו. "אני לא רוצה להיות שותף למעשה, אם הם יחליטו לעשות את זה", אמר דמפסי בפגישה עם כתבים בלונדון. האם יש אמירה מפורשת מזו?

מצד אחר, לטובתה של ישראל משחק הדו"ח החדש של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) – ואין לזלזל בחשיבות ההסברתית שיש לקביעות של מוסד זה. הדו"ח הרבעוני החדש של סבא"א מצביע על כך, כי חרף הסנקציות של המערב, באיראן נמשכת עבודת פיתוח תכנית הגרעין במלוא המרץ.

על פי הדו"ח, מאז חודש מאי הצליחה איראן להגביר את יכולת העשרת האורניום שלה במתקן התת קרקעי בפורדו ב-30 אחוז. זאת, מאחר שלצנטריפוגות בפורדו, שמספרן עמד על 1,064 לפני כשלושה חודשים – נוספו עוד 328 צנטריפוגות. עוד נמסר כי מתוך סך הצנטריפוגות במתקן התת קרקעי בפורדו – 696 כבר פעילות. עוד מתברר, כי איראן מבצעת פעולות מוגברות במתקן הגרעיני בפרצ'ין, תוך נסיון להסתיר פעולות אלה.

עם הנתונים האלה ברקע מתכוון נתניהו לצאת לעצרת האו"ם במוצאי יום כיפור – ואין ספק כי שם הוא ישמיע נאום חוצב להבות, שהדיו יישמעו בכל העולם. סביר להניח שעד צאתו תיקבע לו גם פגישה עם נשיא ארה"ב אובמה. לפני הפגישה הזאת, מוטב שישקול שוב, האם הדרך הטובה ביותר היא לאיים על ארה"ב בתקיפה ישראלית ללא תיאום, בתקווה כי ארה"ב תיגרר למהלך. נאום באו"ם, עם כל חשיבותו, הוא לא שווה ערך לפגישתו הגורלית הצפויה עם אובמה.

גם אם חזונו של נתניהו יתגשם וארה"ב תיגרר למהלך צבאי נגד איראן, חרף רצונה – נתניהו צריך לזכור כי אחרי מחר בא מחרתיים. אפילו יתגשם התרחיש הטוב ביותר מבחינתו ויריבו אובמה לא ייבחר, ואת מקומו יתפוס ידידו מיט רומני – הלקח מהאופן שבו גררה ישראל את ארה"ב למלחמה לא יישכח. גם לא אצל הרפובליקנים. לאורך זמן תהיה ידם של אלה, הטוענים כי ישראל היא נטל ולא נכס אסטרטגי – על העליונה בארה"ב.

התרגיל של נתניהו וברק, שהעלה את הנושא האיראני לראש סדר היום העולמי, היה תרגיל מבריק ומוצלח מאוד – כל עוד דרישת ישראל התמקדה בהידוק הסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות. אבל כשנתניהו וברק עברו את הסף הזה ונסחפו לאיומים בפתיחת מהלך שיגרור את העולם למלחמה – אבדה השליטה ו"התרגיל המבריק" הפך ל"תרגיל מסריח" בעיני חלק גדול מדי בקרב ידידותיה של ישראל. אפילו אנגלה מרקל – שמספקת לישראל את הנשק האסטרטגי של הצוללות – נזדעקה.

עוד מימיה הראשונים של המדינה, המנטרה של ישראל באוזני אומות העולם הייתה שאיננו רוצים כי טיפת דם אחת, של חייל אמריקני או אירופי, תישפך על הגנתנו. זו הייתה אבן פינה בדוקטרינה הביטחונית של ישראל והיא סייעה לנו רבות ברכישת האהדה בארה"ב ובחלק ממדינות המערב. ברגע שישראל תיחשב למדינה כמו אפגניסטן, שחיילים אמריקנים נגררים להלחם לטובת האינטרסים שלה – תפנה האהדה את מקומה להפניית עורף.