Skip to content

ברנז'ה נכבדה, קולגות יקרים: ליכלכתם. תתביישו

אני כותב את המכתב הזה על דפיו האלקטרוניים של העיתון היחיד שהגן עליכם, שתמך בכם, שסיקר את המחאה שלכם, שפירגן לכם. זה בדיוק אותו עיתון שאתם עדיין מתעלמים ממנו, בהוראת הבוס או בהבנה שהבוס לא יאהב את זה. אבל עוד מעט, בקרוב, אתם תישארו בלי שכר ובלי כבוד. תזכרו: כשהבוס שלכם יזרוק אתכם לרחוב, בנו […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כלב השמירה של הדמוקרטיה ? בולדוג צרפתי מכוער וקטן

גבירותי ורבותי העיתונות, זו פנייה אישית אליכם. לכל אחד ואחת מכם. עצרו לרגע ממלאכת הליקוק והחנופה למו"ל, הבוס שלכם, והישירו אלי מבט. כי בזה המגפון אני פונה אליכם. אתם, המתקרנפים של אדלסון, שבעבור בצע כסף כורתים את הענף שעליו אתם יושבים. אבל יותר מזה, אליכם – חברי מנזר השתקנים של התקשורת הישראלית, ימניים ושמאלניים כאחד. אתם צופים בהתמוטטות קולוסאלית של העיתונות כולה, וזה כאילו לא נוגע לכם. מדי פעם, פה ושם, נשמע ציוץ קליל, אבל אחריו משתררת שתיקה רועמת.

ואתם – עובדי כל העיתונים, הערוצים והתחנות שאינם ישראל היום; אתם שיודעים היטב את המשמעות של החינמון הזה, ובעיקר של בעליו המיליארדר, על החברה והכלכלה והפוליטיקה הישראלית. אתם שיודעים שמה שהוא עשה שומט את הקרקע מתחת לרגליים שלכם במוקדם או במוקדם יותר; שהתופעה הזאת הורסת את חופש הביטוי, העיתונות, חופש המידע, החברה והדמוקרטיה – וגם מחסלת בסופו של דבר את הסיכוי שלכם, של כולכם, להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלכם. גם אתם, אלה שעובדים אצלו; ואם אתם – האחרים שתאבדו את פרנסתכם וכבודכם בגללו. אתם שתקתם ואתם שותקים.

אני כותב את המכתב הזה מעל דפיו האלקטרוניים של העיתון היחיד שהגן לכם על התחת; שכתב וסיקר והצטרף לכנסים ולמחאות שלכם. כן, בעיתון (הדיגיטלי) שאתם מקפידים להתעלם מקיומו. אתם עושים את זה בהוראת הבוס, או בהבנה שהבוס לא יאהב את זה. אבל עוד מעט זה כל מה שיישאר… "מגפון" אחד לכל החברה הישראלית.

כן, "מגפון", זה הקטן שנולד בחטא; זה הקטן שעבדנו עליו בסך הכול שני אנשים, שבמשך חודשים עמלו על הקמתו וקידומו. יום ולילה, בלי שקל אחד שחוק. וכשהדלת נפתחה, הם באו – הטובים שבטובים, לא סמרטוטי מערכות, אלא עיתונאים אמיתיים, שלא מוכנים ללקק יותר לאף אחד. הם לא מרוויחים שקל (עדיין), אבל גם אתם לא ממש עשירים וגם אתם תתייצבו בקרוב בלשכת האבטלה. רק שלכם לא יהיה עיתון לברוח אליו, לא תהיה במה ולא ישמעו אתכם או עליכם. ואם יישאר לכם זיכרון אחד – הוא יהיה זיכרון הפחדנות שלכם. הפחד, החשש, האפס פירגון, הניצול לרעה של הבמה והכישרון. איך, תגידו לי, איך לא התביישתם למכור את היושר המקצועי שלכם בעבור חופן (הולך ומצטמצם) שקלים. איפה היתה הסולידריות שלכם? איפה האינטגריטי? שווה למכור (בחינם) את כל העקרונות – ועוד בשביל כסף קטן כל כך?

אין בנו שמץ של שמחה לאיד, תמכנו בכם לאורך כל הדרך, בעובדי "מעריב", בעיתונאי "הארץ", בקרן נויבך, במפוטרי YNET, בעובדי ערוץ 10, בעובדי רשות השידור, בכולכם. ואתם? ראשית ליגלגתם עלינו ולא נתתם לנו שמץ של סיכוי; ואז, כשהבנתם שאנחנו לא הולכים לשום מקום – החלטתם להתעלם מאיתנו. כן, מאיתנו – אלה שלא ניסו לקחת מכם את המשרה העלובה, היחידים שתמכו בכם ללא סייג. ואז התחלתם לקחת מאיתנו תכנים. בלי להתבייש ובלי לתת קרדיט. אלא מה.

הכול מתחיל בחוסר הפירגון. כמה מבכירי ערוץ 2 ורשות השידור השתתפו בהפגנות למען ערוץ 10? ולא, אל תתנו לי דוגמאות של כמה סלבס שהיום הם כאן ומחר שם, או מפיקות בשקל. כמה מנהלים הגיעו להביע הזדהות? כמה סיקרו במהדורות שלהם? למה אתם שותקים? חושבים שאתם חסינים? כשפוטרו עובדים ב- ynet, מישהו צייץ בוואללה? ואז פיטרו בוואללה. מישהו מעובדי "הארץ" התייצב בהפגנת של עובדי מעריב? והרי הישבנים שלהם נצלים על אותה האש ממש. וזה רק עניין של זמן עד שמישהו יחליט להגביר את הלהבה.

הקמתם איגוד מקצועי חדש? ביג דיל. הסוסים ברחו מזמן מהאורווה. גם שם אגב היינו, נרשמנו, סייענו, תמכנו. וכשקרן נויבך היתה על הכוונת, "מגפון" היה שם להגן עליה; והיא מצידה בתכנית הראשונה על העיתונות התעלמה מהעיתונות האמיתית היחידה בישראל. מ"מגפון". פעמיים. פעם אחת הוזמן העורך הראשי של "מגפון" לדיון – ונופנף רגע לפני השידור; בכל שאר הפעמים כבר לא טרחו כלל.

כלב השמירה של הדמוקרטיה? אתם בסך הכול אוסף בולדוגים צרפתיים. כלב מחמד קטן, מגוחך ומכוער – עם פרצוף מאיים אבל אפס יכולת. תלוי לחלוטין באדוניו ובעל לשון ארוכה. המחאה בישראל התחדשה? כנראה שלא. כי ככה זה נראה בחלון הראווה שלכם. כי המחאה לא טובה לבוסים שלכם. כי היא עלולה להזיק לו. כי הבוס הוא טייקון. הסתובב לו אחד, פעיל מחאה שאיבד את כל עולמו, ושבת רעב במשך 32 יום, וכל שביקש היה להיפגש עם ראש הממשלה. לא מספיק טוב כדי שתסכנו את המשכורת הזעומה שלכם. ראיתם במו עיניכם אלימות משטרתית ושתקתם. גם לא פציתם פה כשידיעות יצא במתקפה רבתי כנגד המחאה. כי הבוס החליט.

אז אני כאן לומר לכם, בשם כל חברי "מגפון": ליכלכתם. בגדול ליכלכתם. נקו היטב את סוליות הנעליים שלכם, אבל לא בטוח שתצליחו להפיג את הריח. כי ריח של פחד אי אפשר לגרש. העליבות, חוסר הפירגון ובעיקר הביזיון. אתם מבזים את המקצוע שבו בחרתם. הפכתם את המקצוע שלכם לסמרטוט שעליו מנקה כל פוליטיקאי מצחין את נעליו וכל נוכל זוכה לאינספור דקות של תהילתו המפוקפקת. בשתיקתכם, בחוסר היכולת לשלב ידיים ולטפס על הבריקדות מול הבוסים, הבאתם להמלכתו של המו"ל על העיתונאי; איפשרתם לבוסים הציניים שלכם להפוך את העיתונות לפמפלט של יחסי ציבור במקום מקור מידע חיוני לציבור. והיום, כשהכול קורס, הציצו במראה: נראה אתכם אומרים "אנחנו לא אשמים" בלי שהמראה תתרסק.

אני כאן כדי לומר לכם, לכל השמות הגדולים (בעיני עצמם): זה בסדר. תמשיכו להתעלם מאיתנו. אתם תתעלמו, אבל הציבור מגלה אותנו. יותר ויותר. כי אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. תגנבו מאיתנו, זה בסדר.  הקוראים יודעים ויידעו מהו ומיהו המקור. לגלגו עלינו, אין בעיה, רק זכרו שלנו יש עיתון שהוא כולו שלנו – ולכם יש – בקושי – משרה מסכנה אחת. וגם זה זמני. זמני מאוד.

אני כאן לומר לכם שיש כאן יותר ממאתיים אנשים, אנשי מקצועי מדהימים, שמדי יום, סביב השעון, יום ולילה, שבת וחג – מוכיחים שאפשר אחרת. גם להם יש משפחות, אבל הם לא מתכופפים בפני איש. הם לא משרבבים לשון – הם עושים עיתון. הם אומרים את מה שיש להם לומר יום יום, ללא חשש. עושים עבודת קודש בלי גרוש על התחת, עם רוח קרב, הקרבה וגאוות יחידה. הם חופרים את היסודות לעיתונות החדשה, שהיא בעצם העיתונות הישנה. ההיא. עיתונות אמיתית, עיתונות שאתם כבר לא תהיו חלק ממנה.

 

36 Comments

  1. עודד
    5 בספטמבר 2012 @ 8:43

    אבל למה להעליב את הבולדוג הצרפתי, שהוא חמוד כל כך ?

  2. גל
    4 בספטמבר 2012 @ 15:17

    לא מתיימר להכיר את תוככי גילדת העיתונות, אבל לדעתי, עיתונאים הציגו עצמם שנים, כניתנים לקנייה ע"י שימוש באג'נדה הנכונה (עיין ערך אריאל שרון). מי שניתן לקנייה, יימצא הקונה, ולא תמיד במטבע שחלמו עליו 🙁

    • עמית מנדלזון
      4 בספטמבר 2012 @ 18:00

      לא כל העיתונאים אפילו לא רובם אבל אכן היו וישנם כאלו שמכרו את עצמם תמורת בצע כסף לבעלי אג'נדה פוליטים וכלכלית

      • גל
        4 בספטמבר 2012 @ 20:16

        לא לזה כוונתי, ואני יודע שאתה לא מתכוון שכל, רוב או חלק גדול מהעיתונאים מכרו עצמם בכסף. המטבע, לפני עידן ההון-שלטון הגלוי והבוטה, היה אידאולוגיות. (אני מרגיש צורך לציין שאני מחשיב עצמי בשמאל, בוודאי שהצבעתי רוב חיי לשמאל). איפה היו תוקפי השלטון בתקופת ההתכנסות-התקפלות? איפה היתה האמת התחקירית כשידעו שהפלשטינאים מתכננים מלחמה תוך כדי שיחות אוסלו? אני מביא רק את הסלעים הגדולים, "לאטמה" עושים את העבודה היום יומית.
        לפני 2 בחירות, כשהפלשטינאים הצליחו לראשונה לפגוע באשקלון ביום הבחירות, כל כלי התקשורת הסתירו את המידע הזה. לא היתה שם קונספירציה. אין צורך, כולם "חושבים נכון".
        וכשפוליטיקאים יודעים שהם לא צריכים לשלם בכסף, אלא בהתנהגות "נכונה", אז העיתונאים ככלל מפסיקים לדווח והופכים ליוצרי מציאות.

        אמרתי שאני מחשיב עצמי בשמאל. ממתי האמת העירומה, גם כשזו לא נעימה, הפכה למשהו לא תקין פוליטית, שלא במחנה שלי?

        הקניה בכסף, לבסוף, היתה של גוויה מתה. כמו בסרטים מצוירים, שהדמות עוד לא יודעת שעליה ליפול רק כי עוד לא הציצה למטה. עכשיו זה פתאום בולט שערימות הניר האלה אינן עיתונים כבר כמה עשרות שנים.

        המעבר לרשת לא יועיל לגוויות האלה.

        • עמית מנדלזון
          5 בספטמבר 2012 @ 1:00

          גל זה פחות מעניין אותי כי העיתונות היא לא מקשה פוליטית אחת, בגלל זה אני גם מציין "ימין ושמאל", לכל אחד ודעותיו הוא. ובאופן טבעי הוא מושך לכיוון או מפרש לכיוון. זה לא ממש נקרא למכור בכסף.

          • גל
            6 בספטמבר 2012 @ 12:32

            הטענה שלי אינה נגד הקניה דוקא בכסף, אני טוען שהם ,מזמן, הציגו עצמם כניתנים לקניה, ועכשיו מתפלאים כשזה בוטה, במרשרשים.

            נ.ב. אינני מסכים איתך, לא רואה איך אפשר לשים את הארץ, מעריב או ידיעות (ואיתם ערוץ 2, 10, 1) שלא על השמאל הפוליטי, עם הבדלים בקיצוניות.

          • עמית מנדלזון
            6 בספטמבר 2012 @ 18:31

            גל אגלה לך סוד, 90% מהעיתונאים בעולם כולו נוטים שמאלה הם לא נולדו עם זה, זה התפתח בעיקר בגלל שלעיתונאי יש נטיה לחקור ולהעלות השערות קצת פחות פשטניות, וכמובן לשאול שאלות. וכשאתה פתוח לאפשרויות אחרות אתה נוטה לצאת מהקופסה. אני אישית אחרי 6 שנים מחוץ לישראל רואה דברים אחרת, ואל דאגה חייתי שם 43 שנה אני מכיר הכל ויודע הכל אבל המציאות איננה כל כך מוחלטת ולאט לאט החילותי לראות דברים אחרת.

          • גל
            7 בספטמבר 2012 @ 2:11

            הנה דוגמא מהיום. תסביר לי איפה התיחכום והתחקיר פה..
            http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4012

            שוב, אני מהמחנה שלך, ביסודי. אבל החלטתי שבשביל שהמחנה שלי יוכל לטעון למשהו הוגן, חייבים להפסיק לשקר, חייבים להיות הוגנים, ובעיקר, חייבים לחזור ל"אלחם עד טיפת דמי האחרונה על זכותך לאמר" את הדברים שלא טוב לי לשמוע.

            וברצינות, אני מקווה שאלה לא מוציא את דיבתנו רעה כשאתה מדבר בכזו התנשאות על מי שחושב אחרת 🙂

  3. Omessi
    4 בספטמבר 2012 @ 0:17

    העיתונות משנה את פניה, זה ברור, וזה חלק ממהפכת הטכנולוגיה שאנחנו בעיצומה. לא בסופה. לא יודעים לאן זה בדיוק ילך. כמובן שעל הדרך באים ויבואו שרלטנים וינצלו הזדמנויות, ישראל היום והיתר מחר, אבל הגורם הבסיסי לכל הבלגן הוא אותה מהפכה שאנחנו עוברים.
    מעריב המסכן כנראה עלה על רעיון נכון: רק אלקטרונית מצד אחד, ורק מגזין-מוסף שבועי מודפס מצד שני. שהרי הדרישה לחומר מודפס לא תיעלם, מן הסתם, אבל בהחלט תשנה את פניה.
    ומקומן של מודעות המילה ייעלם גם הוא מהעיתונות המודפסת. כבר היום אין לזה שום הצדקה. אז הנה, הלך עוד מקור הכנסה. ועיתונות הספורט? למה, צריך להמתין ליום ראשון בבוקר בקיוסק בשביל לדעת תוצאות? אפשר להדפיס פעם בשבוע, במוסף, את בניון מושאל לקבוצה חדשה בפורמט כרום, ושלום על ישראל. היום.
    בקיצור, הכול משתנה, וזה הרבה יותר מסתם קריסה כלכלית או ניצול פוליטי ציני של כספי מהמרים.

  4. אליק מאור
    3 בספטמבר 2012 @ 19:44

    חיים אענה לך בקצרה: לא. ממש אין בליבנו כול שמחה לאיד. לא להארץ ולא למעריב ולא בכלל לכול כלי תקשורת הנקלע למצוקה קיומית.. נהפוך היא, נשמח לגלות כלי תקשורת בריאים, חזקים ובועטים. ולעניין "מחבל במארג העדין שהולך ומתהווה".. "לא מכבד את הכותב".. כאן אתה החלטת להרוג את השליח. או אוייצ' – נווו, ברצינות.. קצת הגזמת .. (קצת?, הרבה).

  5. עמית מנדלזון
    3 בספטמבר 2012 @ 19:40

    אם זה כל מה שקראת טל, אז אולי כתבתי ארוך מדי בשבילך. אתה חושב שאכפת לי מה חושבת התקשורת הממוסדת על מגפון ? יהיר אולי כן אבל יש לי סיבה.

  6. עמית מנדלזון
    3 בספטמבר 2012 @ 19:38

    חיים, ניכר בכך שאתה לא מכיר אותי, מתוסכל ? שיצא לי משהו מזה ? אני ? הרי אני מופקד בין היתר על הקמת העיתון הזה. מעולם לא ציפיתי שמישהו יתן לנו משהו, שאל את כל החברים, אני זה שמבהיר להם שהם לא יקבלו הנחות. אני גם זה שרואה את המספרים ו…לא צריך טובות. וזה בדיוק מה שאני אומר, תפרגנו ותטפסו יחד על הבריקדות. מגפון הוא דוגמה לחוסר הפרגון. ידיד היקר אני חי בצרפת, ואני יודע הרבה יותר ממה שאתה חושב על ,רעות" ועוד יותר על "סולידריות"

  7. דודו
    3 בספטמבר 2012 @ 19:37

    אתה באמת קורא לאתר הזה עיתון? מישהו מתייחס אליו ברצינות? זאת אסופת ידיעות שמגיעות באיחור של חצי יום במקרה הטוב וגם אז טוחנות את כל מה שכבר קראנו כל היום בעיתונים ובאינטרנט. רד, רד מהעץ, ועוד לא דיברתי על העיצוב המחפיר. מי שפה רוקד על הדם זה אתה, הבעיה שאין לך שום מוצר ביד כדי שהריקוד המעוות שלך יהיה מוצדק. בדיחה עצובה, זה מה שהאתר הזה.

    • עמית מנדלזון
      3 בספטמבר 2012 @ 20:34

      זיו ידידנו כאן היה מגדיר אותך כבר כטרול אני חושב שאתה סתם עוד אחד שלא פוקח את העיניים. במקום לקרוא ולהפנים אתה תוקף את מה שלא רלוונטי. אני גם משוכנע שכתבת משהו בחייך, לפי השפה, אבל לא למדת לקרוא ,

    • אליק מאור
      3 בספטמבר 2012 @ 22:20

      דודו.. לא אגרר להשמצותיך.. אומר לך: מילותיך רק מבהירות לי שאנו במקום הנכון ובדרך הכל כך נכונה. ואגב, כל זאת ללא תקציב פרסום, שיווק, מיתוג ועיצוב.. והנה, קהל הקוראים גדל בעקומה חדה כלפי מעלה.. וזו לאמיתו של דבר, התשובה להשמצותיך.. כך שבבקשה… השמץ תהנה ויבושם לך..

  8. חיים הר-זהב
    3 בספטמבר 2012 @ 19:05

    על מה אתה מדבר? בכל הפגנה בחודש האחרון הגיעו אנשים מכל המערכות. בכל כלי התקשורת, כולל אצל מתחרים ישירים (10 ו-2, למשל) המחאה של העובדים סוקרה באופן אוהד. למה שמנהלים יבואו להפגנת עובדים, ובמיוחד כשמדובר בעובדים של תאגיד אחר? האם זה ראוי? ומי בכלל רצה שיבואו?
    ומה קשורה עמדתכם לגבי חלק מהמאבקים למי מרואיין אצל קרן נויבך או אצל כל אחד אחר? אם אתה סבור שעיתונאים מגלים סולידריות עם עיתונאים אחרים רק כדי "שייצא מזה משהו", יש מצב שלא הבנת את הקונספט של ארגון עובדים ושל הביטויים "ערבות הדדית" או "רעות".
    עם כל הסימפטיה והאהדה למגפון (וחלק מחבריך לאתר שמכירים אותי היטב יספרו לך כמה סימפטיה ואהדה יש לי כלפיכם), הטקסט הזה הוא מפגן איום של תסכול מתובל בשמחה לאיד עם קצת מרירות מעל. זה נותן פייט יפה לקרב המביך בין הארץ למעריב. גם שתי ההנהלות המתכתשות וגם הטקסט הזה מנסים לחבל במארג העדין שהולך ומתהווה של עיתונאים שלומדים שביחד זה חזק הרבה יותר מלבד. שזה או להתאחד או להיכחד.
    חבל. זה מיותר ולא מכבד לא את הכותב, לא את האתר ולא את הקוראים.

  9. עמית מנדלזון
    3 בספטמבר 2012 @ 18:49

    אני חושב שזה הזמן למנות אותך לאביר במסדר חיסול הטרולים

    • אליק מאור
      3 בספטמבר 2012 @ 19:06

      למה אביר? ראש המסדר

      • זיו טרנר
        3 בספטמבר 2012 @ 19:38

        יש לי מצנפת מוזהבת ממאבק ממשוך בטרולים ע"ע 10 שנים בפורומים של טנקא 🙂

        • עמית מנדלזון
          3 בספטמבר 2012 @ 19:41

          חכה אני מביא את החרב כדי להעניק לך את התואר

          • זיו טרנר
            3 בספטמבר 2012 @ 20:15

            אנא, שיהיה טקס מרשים עם צלם ועוגה

          • עמית מנדלזון
            3 בספטמבר 2012 @ 20:35

            אתה גם בטח רוצה פרינצסה ?

          • זיו טרנר
            3 בספטמבר 2012 @ 20:52

            אתה טוען שלא מגיע לי? יש כמה בספורטס אילוסטרייטד ששמתי עליהן עין….

          • עמית מנדלזון
            3 בספטמבר 2012 @ 20:58

            ספורטאית ? נו טוב ברור שלוחם טרולים נועז יקח שרירית עם בגד ים מעניין

          • זיו טרנר
            3 בספטמבר 2012 @ 21:11

            "סוניה האדומה", זוכר? חבל שאין כאן לייקים לתגובות, אבל בגירסאות הבאות של טוקבקים….

        • עמית מנדלזון
          3 בספטמבר 2012 @ 21:24

          אתה לא רוצה להסתבך עם קונן

  10. שושי
    3 בספטמבר 2012 @ 16:10

    הזן העונתי של וירוס שטוקהולם: זה לא כזה נורא. ובכלל, לנו זה לא יקרה וגם אל תבלבלו אותנו עם שאלות על מה יקרה אחרי הקריסה המוחלטת.
    מעניין אם לאדלסון יש תוכניות להמשיך להפסיד כסף גם אז.

    • עמית מנדלזון
      3 בספטמבר 2012 @ 20:51

      מעניין שאת שואלת את השאלה הנכונה. זה בדיוק מה שאני טוען. אחרי שהכל יקרוס, למה לבזבז כסף ? כולם הביתה !

  11. 5
    3 בספטמבר 2012 @ 12:15

    התקשורת אמורה להיות "כלב שמירה" למען העם בדמוקרטיה. הנה הוכחת לדעתי כעת, צבוע אולי: גם האתר שלך כתקשורת – הינו בסה"כ חתרנות ולקקנות עלובות???

    • עמית מנדלזון
      3 בספטמבר 2012 @ 14:18

      וואללה שיטת הסקת המסקנות שלך מאוד מעניינת, מלקקת למי, וחותרת תחת מי ? ואולי אתה לא מכיר את הביטוי העתיק "כלב השמירה של הדמוקרטיה" ?

    • אליק מאור
      3 בספטמבר 2012 @ 15:30

      O.K, כעת הבהר את עיניי וסבר את אוזניי.. מלקק למי? חותר תחת מי? אנא פרט דגם ונמק.. כי אחרת? מילותיך ריקות מתוכן.

    • זיו טרנר
      3 בספטמבר 2012 @ 17:49

      תזכירו לי בבקשה במפגש הבא אליו אני מבטיח להגיע, להעביר מצגת קצרה על "הטרוליזם המצוי – דרכי פעולה"

      🙂

  12. אליק מאור
    3 בספטמבר 2012 @ 9:31

    והנה עוד משהו קטן שפרסמה השבוע מירב מיכאלי בהארץ: "קריסה הבאה – ­ זו של העיתונות הישראלית, שכבר מזמן איננה חופשית ­ – כבר גלויה לעין, והם מחמירים את המצב: נתניהו מחזיק עיתון משלו באמצעות איל הון זר, ובאותה עת ממש דורס את מה שנותר מרשות השידור, שהיתה צריכה ויכולה להיות אלטרנטיבה לתקשורת הפרטית, שגם אותה הוא מחליש במופע האימים שהוא עורך לעיתונאי ערוץ 10.

    קריסת העיתונות תהיה כואבת לא פחות, אם לא הרבה יותר, מקריסת הפירמידות. אלא שלישראל יש ראש ממשלה שזה ממש לא מעניין אותו, כי בשבילו זה דווקא טוב מאוד".
    אתה מבין טוב יותר ברוך?

  13. אליק מאור
    3 בספטמבר 2012 @ 6:02

    יואב, מכל מלמדי השכלתי.. ראה מה נותר מול עינייך מאלו שבשם "הפרנסה", הבינו כי אין ברירה והתכופפו וממשיכים להתכופף, ולו רק על מנת שיוכלו להמשיך ולראות את צ'ק המשכורת נכנס לחשבון..

    זהו מודל ה-"אין ברירה", מול מודל אחר שצץ מול עיניך בשם ה -"יש בררה".

    אין ברירה – מה נותר מהעיתונאות שהחליטה להתכופף בפני הממסד, הטייקוים? – הבט סביב, כמעט וכלום.
    אין ברירה – מה נותר מהעיתונאות החוקרת? – הבט סביב, כמעט וכלום.
    אין ברירה – מה נותר מהמבצר החמים והבטוח של הביטחון הכלכלי והסוציאלי, גם אחרי שהתכופפת כי אין ברירה? הבט סביב – כמעט וכלום.

    יש ברירה – מה נותר לעשות? – פשוט ולעניין – עיתונאות אמיצה נוסח מגפון – כי היא פשוט ברירת המחדל.
    יש ברירה – על מנת שעיתונאות ועיתונות נוסח מגפון תהווה גם מודל כלכלי. על מנת שזה יקרה, עיתונאי ועיתונות ה"אין ברירה", צריכים וחייבים למען עצמם פשוט לפרגן בענק למודל היש ברירה הזה, ולו מהצד האנטרסנטי שלהם. כי מודל כזה מותיר את העיתונאות והעיתונות האמיתית, נקיה וללא משוא פנים.מודל עיתונאות היש ברירה, פשוט מותירה את מדורת השבט בוערת.
    ומדוע עליך לפעול ולפרגן בענק? כי התוצאה מובנת: ביום שבו עיתונאי ה"אין ברירה", יבינו שהם נותרו עם כלום בידיהם, תהיה להם ה"אין ברירה", לברירה קיימת וטובה ונכונה גם עבורם. וזה ידידי, קורה ומתרחש מול עינייך.
    אתה הבנת את זה ברוך?

  14. יואב
    3 בספטמבר 2012 @ 1:21

    "גבירותי ורבותי העיתונות, זו פנייה אישית אליכם. לכל אחד ואחת מכם. עצרו לרגע ממלאכת הליקוק והחנופה למו"ל הבוס שלכם. והישירו אלי מבט. "

    גיברותי ורבותי. אתם אנשים מבוגרים. יש לכם ילדים. יש לכם משכנתא. בואו תעבדו בהתנדבות באתר אינטרנט ללא כל תוכנית כלכלית ברת-יישום בתקווה שאולי עוד כמה שנים הוא יהיה רווחי.

    זה יותר הגיוני?

    • עמית מנדלזון
      3 בספטמבר 2012 @ 1:42

      בטח שזה יותר הגיוני כל ענף ההי טק עובד ככה לא ? ומה יותר טוב ? להרוס את התשתית של כל התקשורת ? להרוס את עתידם של כל העיתונאים ? הרי בסופו של דבר גם זה לא מודל כלכלי מי יודע מה, אז תסחבו עוד חודש עוד שנה ואז הכל יתמוטט. זה עדיף ? הרי בסופו של דבר תשארו גם אתם ללא עבודה ללא אמצעי לתשלום המשכנתה אבל גם בלי כל סיכוי לעתיד, בלי כבוד עצמי ובלי הערכה של הציבור. המודל שלנו הרבה יותר טוב אם כך !

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן