כמידי יום ראשון בערוץ 10, חושף העיתונאי הוותיק והצהבהב אמנון לוי, את "הפרצוף האמיתי" של ידוענים ואנשי ציבור שונים. הפעם אנו פוגשים יחד עם  לוי את איש יחסי הציבור רני רהב.

"רהב" על פי ויקציטוט – "תכונת נפש או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כנעלה מן האחר, ונוהג בזולתו גסות רוח כחשוב ונישא". עם הידע הזה, פחות או יותר, הלך אמנון לוי לגלות את פרצופו האמיתי של רני רהב.

קשה להאמין אחרי צפייה בתוכנית, שקיבלנו פרצוף של אדם אמיתי ולא סוג של קריקטורה. האחריות, אגב, היא בעיקר על המראיין. אמנון לוי לא יכול להתהדר בראיון הזה. כמו עיתונאי מהזן הרכילותי הנמוך הוא חיפש איך להפיל את הסלע הענק הזה, התגונן לא פחות מהמרואיין שלו, ואף היה צריך לעצור את הראיון כמה פעמים ולחזור לאולפן כדי להגיש כמה הערות ביניים, שמסבירות את ההתנהגות התמוהה גם של המרואיין וגם של המראיין בתוכנית ההזויה שהוגשה לנו הערב.

לא מתבלבל

רני רהב הוא ללא ספק אחד מאנשי יחסי הציבור המוצלחים והמצליחים ביותר ואחד האנשים החזקים בעולם התקשורת. בתוכנית הזו הוא מפגין מדוע. רהב  מצליח באקרובטיות להתחמק מכל שאלה ומפנה אותה בחזרה לכיוונו של השואל, אותו הוא תוקף.

בעזרת אגרסיביות של מיניבוס בינוני (דברי רהב, לא שלי) הוא רומס כל שאלה ומתאמץ להוציא את כל המיץ מהמראיין (לפי הגודל הוא אוהב הרבה מיץ), לפני  שזה מצליח להוציא ממנו תשובה ראויה.

רהב, בראיון אחד על אחד, עם שפה שמוטה ומבט אובר ממוקד, נראה כאילו מביט מעבר לעיניו של המראיין. הוא לא ממש סופר את אמנון לוי ומשתמש בפלטפורמה של הראיון כדי לקדם את ענייניו העסקיים. כאשר לוי מטיח בו על שינוי עמדותיו, למשל בסוגיית שלי "רשעית" יחימוביץ', רהב לא מתבלבל, וניזכר במנטרה של ברוס לי "כמו מים": תתאים את עצמך תמיד לאויב שמולך, בדיוק כמו מים. רק שאצל רני זה אולי כמו בצק.  

אני חושב שאת רני רהב, אפשר להבין הכי טוב דווקא מקטע ארכיון קטן שהיה בראיון. הקטע בו רהב עומד ליד פרס, שם את ידו על כתפו של נשיא המדינה, מתחיל להלל את הכור האטומי שעליו אמון היה פרס (לא רק לפי פרסומים זרים). פרס מהצד, עומד עם מבט מרוצה עד נבוך ונראה כאילו הדבר שהוא הכי רוצה זה להיעלם מהמקום ומהמצלמות.