הכומר הקוריאני סון מיונג מון, מי שהכריז על עצמו כמשיח והפך את כנסיית האיחוד שהקים לתנועה דתית בינלאומית והיה ידידם של מנהיגי עולם, הלך אתמול לעולמו. הוא היה בן 92 שנה.

הכומר מון מת בבית חולים השייך לכנסייה שהקים, סמוך לביתו באפיאונג, צפונית-מזרחית לסיאול, שבועיים לאחר שאושפז בשל דלקת ריאות. אשתו וילדיו היו לצידו.

מון, יליד עיר המצויה כיום בשטח צפון קוריאה, ייסד את תנועתו הדתית בסיאול ב-1954, לאחר סיומה של מלחמת קוריאה. הוא הטיף לפרשנות חדשה של כתבי הקודש. הכנסייה עשתה לעצמה שם בשנות השבעים והשמונים, כאשר הכומר ערך טקסי נישואיןן המוניים למאמיניו, לעתים קרובות מאמינים ממדינות שונות ששודכו על ידי מון עצמו במטרה מוצהרת לבנות עולם דתי רבת-תרבותי.

מתנגדיה של הכנסייה האשימו אותו בנקיטת טקטיקות גיוס מרושעות ובגזילת כספיהם של מאמיניה. הוריהם של מאמינים מארצות הברית וממדינות נוספות במערב טענו כי בניהם ובנותיהם עברו שטיפת מוח שהשםיעה עליהם להצטרף לכת. הכנסייה הגיבה באומרה כי האשמות דומות הופנו גם נגד תנועות דתיות נוספות בשנותיהן הראשונות.

בשנים שלאחר מכן הנמיכה הכנסייה פרופיל והתמקדה בבניית אימפריה עסקית שכללה את העיתון וושינגטון טיימס, את מלון "ניו יורקר" במנהטן, את אוניברסיטת ברידג'פורט בקונטיקט וכן מלון וחברה לייצור מכוניות בצפון קוריאה. הכנסייה רכשה גם אתר סקי, קבוצת כדורגל מקצוענית ועסקים נוספים בדרום קוריאה, וכן חברה למסחר במאכלי ים, המספקת סושי למסעדות יפניות בכל רחבי ארצות הברית.

כנסיית האיחוד טוענת כי יש לה מיליוני חסידים ומאמינים ברחבי העולם. ואולם, חברים לשעבר שנטשו את שורותיה, טוענים כי היא אינה מונה יותר ממאה אלף איש.

בשנת 2009 השיא הכומר מון 45,000 איש בטקסי נישואין סימולטניים שנערכו ברחבי העולם, לראשונה מזה שנים רבות. חלק מהנישאים היו זוגות חדשים, ואילו אחרים חידשו את נדרי הנישואין שלהם.בפברואר 2010 השיא מון שבעת אלפים זוגות נוספים בדרום קוריאה. הטקסים סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת, אבל בניגוד לשנים קודמות, הפעם הנימה הביקורתית הייתה מתונה בהרבה.

מון נולד בצפון קוריאה של ימינו בשנת 1920. לדבריו, כשהיה בן 16 קרא לו ישו והטיל עליו להשלים את משימת חייו הבלתי גמורה. מון החל להטיף את משנתו בצפון קוריאה הקומוניסטית לאחר מלחמת קוריאה, שעה שהמדינה כבר הייתה מחולקת לצדדים עוינים. הוא נאסר על ידי שלטונות פיונגיאנג באשמת ריגול למען הדרום והושלך לכלא. הוא עבר לדרום קוריאה ושם הקים את כנסייתו, שמשכה אליו חסידים צעירים ונלהבים, בעיקר בשל מערכת הערכים השמרנית ובעלת האוריינטציה המשפחתית שלה הטיף, ופרשנותו יוצאת הדופן לכתבי הקודש. בראשית שנות הששים ערך טקס נישואין המוני ראשון בסיאול.

משנתו של מון יוצרת עירוב של תפיסות היודו-נוצריות ושל השפעות קונפוציאניות ואנטי קומוניסטיות. האל הבורא נתפס כאיחוד יין-יאנגי של ניגודים: גבריות ונשיות, רוחניות וחומר, אובייקט וסובייקט. יסודות סיפור הבריאה – עץ החיים, עץ הדעת, הפרי האסור, הנחש וכו' – נתפסים כמטאפורות לאיש המושלם, האישה המושלמת, אהבה מינית והשטן. לפני האיחוד המיני בין חווה לאדם, חווה פותתה על ידי "ישות מלאכית" (לוציפר) ואז היא פיתתה את אדם. כלומר, אדם וחווה נכנעו לתשוקותיהם שלא לפי התוכנית האלוהית. המוניז מאמינים שהתרחש חטא מיני רוחני בין חווה לישות המלאכית וחטא מיני גופני בין חווה לאדם. מכאן התחיל הכל: כל ההיסטוריה האנושית מבוססת על מאבק בין הכוח האלוהי לבין הכוח השטני במטרה לתקן את החטא הקדמון. בשל אותם חטאים מיניים קדומים, מון מטיף ל"אהבה מוחלטת" ולטוהר מיני. הוא ואשתו מגלמים, כמובן, דוגמה לאהבה כזאת. 

השילוש הקדוש של כנסיית האיחוד כולל את אלוהים, אדם וחווה, כשאת תפקיד "אדם המושלם" מגלם המשיח. ישו איננו בן האלוהים (לפי מון הוא נולד בעקבות יחסים לא חוקיים בין מרי לזכריה), אלא הפך לאלוהי בתהליך התפתחות טבעי שאותו יכול לעבור כל בן אנוש. עד כאן מון הולך יד ביד עם הבודהיזם, אלא שיש כאן השפעה נוצרית ברורה: החטא הקדמון הוא המכשול שמונע מבני האדם להפוך לאלוהיים כמו ישו. כנסיית האיחוד רואה ביוחנן המטביל אשם בכך שמנע מהעם היהודי להכיר בישו כמשיח. ישו נצלב ומת לפני שמשימתו להפוך את הארץ למלכות השמים הושלמה. מון לא מתכחש לכך שישו קם לתחייה, הוא רק טוען שהמלאכה שבה החל טרם הסתיימה. מי שאמור להשלימה אינו אלא הכומר מון בעצמו.

ב-2002 הכריזה כנסיית האיחוד שכל מנהיגי דתות העולם ההיסטוריים נפגשו בוועידה בגן העדן והכירו בכומר מון כמשיח או כ"הורה האמיתי". למסר הזה, הם אומרים, יש משמעות רוחנית ומעשית כאחד והוא פונה לכל בני האדם מכל הדתות. האדון והגברת מון, שמגלמים אהבת אמת, פתחו עבור כולנו את הדלתות המאפשרות לנו לרשת גאולה אלוהית מושלמת כפי שנובאה בכל כתבי הקודש. מאחורי הפצת המסר עומד אחד ממפעליו מרובי הזרועות של מון: פדרציית המשפחה לשלום עולמי ולאחדות. הגוף הזה הוא האחראי לטקסי נישואין המוניים שבהם הזוגות מקדישים מחדש את איחודם המקודש לאלוהים ואמורים, כמובן, לא להיפרד לעולם. 

טקסי הנישואין ההמוניים הפכו לתופעה הולכת ומתרחבת מאז שנות הששים. ב-1982 כבר ערך מון טקס כזה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. היה זה הטקס הראשון מחוץ לדרום קוריאה, והוא משך אליו אלפי משתתפים.

"נישואין בינלאומיים ובין-תרבותיים הם הדרך המהירה ביותר להביא לעולם אידיאלי של שלום", כתב מון באוטוביוגרפיה שפרסם לפני כשלוש שנים, "אנשים צריכים להינשא באופן שחוצה גבולות של לאומים ותרבויות ולאנשים ממדינות הנחשבות כאויבות בארצותיהם, כך שעולם השלום יוכל להתרחב מהר יותר".

בשנת 1991 החל מון לבנות מחדש את יחסיו עם צפון קוריאה. הוא נפגש עם מנהיגה ומייסדה של המדינה הסטאליניסטית, קים איל סונג, בעיר התעשייה האמהונג, שבמזרח המדינה. באוטוביוגרפיה שלו סיפר מון כי ביקש מקים לוותר על שאיפותיו הגרעיניות, וקים הגיב באומרו כי תוכניתו הגרעינית מיועדת למטרות שלום וכי אין לו כל כוונות לעשות בה שימוש נגד בני עמו. "שנינו תיקשרנו היטב בנוגע לתחביבינו המשותפים, צייד ודייג", סיפר, "בנקודה מסוימת, הרגשנו שיש לנו כל כך הרבה לספר זה לזה שהתחלנו לדבר כמו שני חברים ותיקים שנפגשו לאחר פרידה ארוכה", כתב. הוא הוסיף וסיפר ששמע את קים מצווה על בנו שלאחר מותו עליו להיוועץ במון בנוגע ליחסי צפון קוריאה עם שכנתה-אויבתה מדרום. ואכן, גם עם היורש נשמרו היחסים הטובים וכאשר קים איל סונג מת ב-1994, שיגר מון משלחת ניחומים לצפון קוריאה – ואף ספג על כך ביקורת קשה בסיאול. בנו ויורשו של שליט הצפון, קים ג'ונג איל, הגיב במשלוח של מתנות יקרות ערך לימי הולדתו של מון, מדי שנה. כשמת קם קים ג'ונג איל, שיגר שוב מון משלחת ניחומים לפיונגיאנג.

מון פיתח יחסים טובים עם עם מנהיגים שמרניים בארצות הברית, לרבות הנשיאים רעיצ'ארד ניקסון, רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב. ולמרות זאת, הורשע בארה"ב באמצע שנות השמונים בהעלמת מס ובילה 13 חודשים בכלא פדראלי. בכנסייה טענו אז כי מון נרדף על ידי האמריקנים בשל התעצמות הכנסייה בארצם, ארץ שבה התגורר גם מון עצמו במשך יותר משלושים שנה.

בשנים האחרונות העביר מון יותר ויותר שליטה על הכנסייה ונכסיה – שכללו עשרות חברות, מבתי חולים ואוניברסיטאות ועד ללהקות באלט – לידי עשרת ילדיו. בנו הצעיר ביותר, הכומר היונג ג'ין מון, הוכרז על ידי הכנסייה כמנהל הדתי העליון ב-2008. בנים ובנות נוספים מונו אף הם לתפקידי מפתח בכנסייה והם אחראים כיום על המערכות העסקיות שלה ועל פעילויות הצדקה, בקוריאה ובעולם.