סיפור אי פינויו של השחקן ואיש הטלוויזיה, דורון נשר, לבית החולים בזמן מעורר תהיות רבות. מצד אחד, המשפחה מוחה על כך שבמשך שעתיים קריטיות, כשהוא במהלך אירוע מוחי, סירב צוות מד"א לפנותו לבית החולים, ואילו במד"א מנגד – כפי שעולה מאמצעי התקשורת – נטען כי הצוות שנכח בדירה של נשר לא פינה אותו, כיוון שנשר התנגד לפינוי והחוק אינו מאפשר פינוי חולה בכוח.

ייאמר מיד, חוק מגן דוד אדום והתקנות שהותקנו מכוחו, כלל לא מתייחסים ספציפית לפינוי של נפגע במקרה של "התנגדות" לפינוי וכו'. נושא זה מוסדר במה שנקרא "קובץ  נוהלי מד"א", שהוא קובץ נהלים פנימי של מד"א.

הנוהל הרלבנטי לענייננו ושאליו צריך להתייחס הוא "עקרונות עבודת צוות אמבולנס". בנוהל זה – שאגב, הוא נוהל פנימי של מד"א, אפשר בקלות לשנותו והוא לא מפורסם ברבים! – קיים פרק בנושא סירוב לקבלת טיפול ושם כתוב במפורש כי "חולה המסרב לקבל טיפול או מתנגד לפינויו, יוחתם על טופס לאחר שצוות מד"א הסביר לו את ההשלכות והסכנות הנובעות מסירובו, והחובש / נהג האמבולנס יכבד את רצונו. בהמשך הפרק כתוב, שאם החולה יסרב לחתום על הטופס, נהג האמבולנס או החובש ידווחו על כך באלחוט למוקד האזורי".

ולמרות זאת, קיימת הוראה מפורשת בנוהל הפנימי של מד"א, העוסקת בפינוי דחוף וקובעת, כי יש לפנות בדחיפות ממקום אירוע לביה"ח במקרה בו הסיכון בזמן הפינוי הוא קריטי לגבי החולה, מקרה של הלם לסוגיו, חולה מעורפל הכרה וכו'.

עם כל הכבוד, מדובר בהוראות פנימיות של מד"א ולא בחוק. על פי ניסיוני וידיעתי, אני יכולה לומר שבמקרה הזה היו צריכים לפנות את נשר, ואפילו בכוח אם היה בכך צורך, היות שאדם הנתון בעיצומו של אירוע מוחי אינו יכול לקבל החלטות מושכלות לעניין פינוי. שעה שהצוות מאבחן, כי הוא בעיצומו של אירוע מוחי, עליו לעשות את הכל כדי לאפשר לו טיפול ולפנותו לביה"ח, אפילו אם זה כרוך בעזרת משטרה.

לאדם הנתון בעיצומו של אירוע מוחי יש חלון הזדמנויות קצר מאוד, של שעות ספורות, במהלכן עליו לקבל טיפול מיידי בביה"ח, ואסור להפקירו!

בחוק מגן דוד אדום כתוב, כי מטרות מד"א לקיים לטובת כלל התושבים שירותי עזרה ראשונה. בהתאם לכך, מד"א מונחית ע"י עקרונות המשפט ההומניטרי הבין לאומי, עליה לכבד את עקרונות היסוד של תנועות הצלב האדום והסהר האדום הבין לאומית להומניות – כלומר, למנוע או להפחית סבל אנושי בכל מקום בו הוא מצוי, להגן על החיים והבריאות ולהבטיח שמירה על כבוד האדם באשר הוא.

הכותבת היא עורכת דין