האיום הקיומי העיקרי שלנו היום נובע ממקום אחד – ערסים

צחקנו עליהם, חיקינו אותם ובאיזשהו מקום גם אהבנו אותם, עד שנתנו להם להשתלט על המדינה. כי בסוף כל משפט בעברית יושב לו ערס קטן עם מרלבורו וסטיפה של מזומן שחור בכיס בתוך אאודי שחורה בנתניה וצוחק עלינו ועל כולם

Print Friendly

לא האיום האיראני, לא עליית מחירי הדלק, לא החרדים וגם לא הערבים. האיום הקיומי העיקרי שלנו היום נובע ממקום אחד – ערסים. זה לא קשור למין, זה לא קשור לגזע או מוצא וזה גם לא קשור לדת, זה קשור לתפישת עולם. זה קשור ליחס שהם נותנים לעולם וליחס שהעולם – כלומר אנחנו – נותנים להם בחזרה.

למה מי מת? (צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net)

אנחנו יודעים יפה מאוד לצחוק על ערסים – מהרצל של אורי פינק ב"זבנג" דרך כמעט כל סרטי הבורקס, הדמויות של דידי הררי ושלום אסייג ועד לז'וז'ו חלסטרה האלמותי. צחקנו עליהם, חיקינו אותם ובאיזשהו מקום גם אהבנו אותם, עד  שנתנו להם להשתלט על המדינה. התאמנו את הדיבור שלנו לדיבור שלהם, שינינו את תרגום הערכים שלנו לערכים שלהם, ומכל המילה "כבוד" נשארו רק אותיות, כי ערסים יודעים להשתמש במילים שאין בהן תוכן, בהקשרים ביזאריים לחלוטין, ואנחנו ראינו את זה כל השנים ושתקנו.

הערס ייתן כבוד לאוטו שלו, אבל יזרוק את הסיגריה מהחלון

הערס המכובד שליגיטימצנו ייתן כבוד לאבא שלו, אבל לא ייתן כבוד לבחורה שגם לה יש אבא, או  לזקנה שעוברת את הכביש. הערס שלנו ייתן כבוד למכונית שלו, אבל יזרוק את בדל הסיגריה מהחלון תוך כדי נסיעה. ואם במזל לא יגרום לשריפה, הוא יהרוג איזו ציפור על הדרך, או דג, אם החליט לעשות סיבוב על הטרקטורון שלו במקום שנראה לו הכי מגניב, בים, כמובן. אלא שאז עניין הדג מתגמד, כי יש מצב טוב שהוא ידרוס גם ילד או שניים.

הערס המאמין שליגיטימצנו אותו יטען שהכל זה מלמעלה וינשק כנראה מזוזה או שתיים בימי חייו.  ומובן שעל הדרך הוא יקבל כסף בשחור ויעלים קצת מיסים (או במילים יפות – יגנוב), כי מלמעלה אמרו לו שאסור לצאת פראייר. זה לא בכבוד שלו.

אולי כמה שכיבות סמיכה ותיזוזים ייתנו לו פרופורציות

בשבוע שעבר שפגשתי ערס בלונדיני מאותגר שיזופית בן 18 (כי שוב – ערס זה לחלוטין לא מוצא, גזע, עדה או מין). הוא ממש ניסה לשכנע אותי להכניס את החבר שלו, שרק עוד שבוע יש לו יומולדת 18, לפאב, ו"באמא שלך" ו"איזה כבדה". כשניסיתי להסביר לו שאלו חוקי המדינה ובמסגרת בדיחות הדעת הצעתי שיתן לי צ'ק של שלושה מליון שקל לערבון, הוא לא ממש הבין את הבדיחה ואמר שזה רעיון מצויין, "שלושה מיליון זה כסף קטן", יישר את הרולקס שלו על היד וחייך במבט של מנצח. חייכתי בחזרה תוך כדי סיבוב הגב שלי ושליחת הבלונדיני באלגנטיות בחזרה לאוטו היפה שאבא קנה לו, לקול קריאות "אני אתבע אותך על סלקציה" ו"יאללה יאללה, גם ככה חרא של מקום", וקיוויתי שצה"ל יגייס אותו ממש מהר. לא בשביל בטחון המדינה שלנו, כמו בשביל זה שאולי כמה שכיבות סמיכה ותיזוזים ייתנו לו פרופורציות, או לפחות איזו כאפה מנטלית.

הערס הרוחני שליגיטימצנו מאמין שהעם היהודי הוא עם סגולה, אנחנו העם הנבחר, אנחנו הכי טובים וכולם פחות טובים מאיתנו. אז מה אם גם פה רוצחים ואונסים וגונבים, פה זה המיעוט, הערבים כולם כאלה, וטוב מאוד שהחבר'ה האלה בכיכר ציון דפקו מכות לערבי, זה הרי מגיע לו, כל הערבים רוצים להרוג את היהודים, זה בדם שלהם, אז דפקנו לו מכות ושוב – אנחנו לא פראיירים.

אבל גם בתוך עם הסגולה של הערס שגידלנו ישנם הבדלים. כי לא להשמיע שיר של קובי פרץ בגלגל"צ זו גזענות, אבל לא לתת לאתיופים לגור בשכונה בקריית מלאכי זה בסדר, כי הם מסריחים. קובי פרץ לא מסריח. וסתם אומרים עליו כל מיני דברים, המשטרה הזו, חרא. דוד שלי שוטר במשטרת תנועה יסדר לך קומבינה אחי, אל תדאג.

וככה שולט לו הערס שליגיטמצנו בחיי החברה הישראלית בלי שום אפשרות שנעצור אותו. בזמן שהנורמטיבים מבינינו הולכים ומנסים להתפרנס בכבוד ולשלוח את הילדים לגן הכי טוב, הוא משקיע בגרי-גוס עם אקסל ומרלבורו, כי עם ישראל יותר טוב מכל הגויים, אבל אין שום סיכוי שהוא יעשן נובלס וישתה גולדסטאר. הוא גם יאיים על המורה בבית הספר של הבן שלו אם הוא "לא יבוא לו טוב", אבל נראה מי שיעז לפגוע בכבוד שלו.

גזענות, במקרה של ערסים, עובדת רק בכיוון אחד

הערס שלנו לא רק שלילי – הוא גם דואג לנו לשמחה על בסיס יום יומי, כי מוזיקה בלי קצב זה לא נחשב ו"תגיד, איך קוראים ללהקה הזאת? ביטלס? יאללה יאללה, תשים כבר משהו שמח ולא את החרא הזה". אבל נראה אתכם מעזים להגיד לערס שעומר אדם זה מוזיקה מזעזעת. אתם תעליבו את הערס שלנו.  תבינו – ברגע שנתנו לערס לגיטימציה, נתנו לו גם לשלול לנו את הלגיטימציה מכל מה שהוא חושב שלא טוב. גזענות, במקרה של ערסים, עובדת רק בכיוון אחד.

אז מה היה לנו – תרבות, התנהגות, ערכים. בשם הפלורליזם נתנו לחבר הערס שלנו לעשות מה שהוא רוצה ובזמן שאנחנו הפגנו בעד צדק חברתי, ניסינו לחיות חיים נורמטיבים ושאלנו את עצמנו אם זה הגיוני להביא עוד ילד לעולם במצב כזה תוך כדי שהממשלה שלנו מנסה לשכנע אותנו שהאיום האיראני הוא מה שיהרוג אותנו ולא ההתנהלות הכלכלית חברתית שלהם ישב לו שם בצד ערס במקדש האיי-פון שלו עם כוסית לצידו וצחק.

כי בסוף כל משפט בעברית יושב לו ערס קטן עם מרלבורו וסטיפה של מזומן שחור בכיס בתוך אאודי שחורה בנתניה וצוחק עלינו ועל כולם. הוא יצביע בבחירות ויזרוק שקית במבה על ג'ירפה בגן החיות במוצקין ויהבהב לך עם האורות הלבנים המסנוורים שלו גם אם אתה נוסע בצד ימין, כי זה הכביש שלו, והמדינה של אמא שלו ושום שוטר מניאק או פקח לא יגיד לו מה לעשות.

ואנחנו? אנחנו נותנים לזה לקרות.

צילום אילוסטרציה:  FreeDigitalPhotos.net
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, חינוך, מאמרי עמדה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על האיום הקיומי העיקרי שלנו היום נובע ממקום אחד – ערסים

  1. מאת זכריה נקסון‏:

    לא כולנו שותקים.
    דיווח על סיגריה מפיק דו"ח נאמן נקיון,
    מעבר באדום – דוח אזרח למשטרת התנועה.
    אין חשבונית – לרשות המיסים בדיווח האדום.
    מוסך שדפק אותי? שלט במכונית "גם אני נדפקתי במוסך …. בכרמיאל"
    שתיקת הכבשים ? לא אצלי.

  2. מאת ערסית‏:

    אז אולי תעשו לנו טובה אקולוגית ותעופו מפה בנות?
    אחרת זה אומר שתצטרכו לזרוק את כולנו לים, ומבחינה מספרית אנחנו עולים ועולות עליכם, הרי אתן נמצאות במרחב הערבי לטיני, והדיפוזיה שמתבצעת מדי יום תזהם לכן את הדי אן איי, אמן. אנאלפבתיות, אני מתפתה כתב את ערימת הגיבובים האקראית נכתבה ע"י אלגוריתם הזאת אבל חסה באופן סופי על זמני.

  3. מאת פנינה כץ‏:

    נעה את כל כך צודקת.
    רק חבל מאוד נעה, שמעט מאוד ערסים לא חשוב מאיזה מוצא, גיל, ומין לא יצליחו לחצות את השורה השניה של פוסט זה. ובקצה של הרבה אנשים לבושים למשעי ומדברים עברית טובה[או כזאת שמוכרת טוב] בעלי חברה בורסאית יכול לשכון ערס בנשמה. כי "ערס" זה חומר המצוי בדי אן אי. בניגוד לתגובת הקודם, לא מדובר בקלות הבלתי נסבלת של התיוג. אלא הצורך להשלים עם הוויתינו החברתית במזרח התיכון ככליא ברק השואב השפעות ערביות-לטיניות וגם הכלאות אחרות שהגיעו לארץ במוקדם ובמאוחר יספגו את ההשפעות הדומיננטיות של איזור זה.
    זה לא ירגיע אותך אבל כשחייתי בארה"ב נאלצתי להשלים עם העובדה שאחוז גדול של האמריקאים הם ערסים שמדברים אנגלית.

  4. מאת ליאור‏:

    תמיד אהבתי הכללות. ערסים, מזרחים, אשכנזים, ערבים, יהודים.
    רק טוב יוצא לנו מזה.
    הכללות זה נפלא – זה עוזר לנו לתייג אנשים והתנהגויות. ולכן, כשמחר תראי מישהו נוהג באאודי שחורה – אמרי – הנה ערס.