את הקיץ החם הזה סיימנו, אשתי ואני, ביומיים של כיף בירושלים. שילוב מנצח של נינוחות וקצת פינוק במלון ממילא בו התארחנו, עם טעימות קלות של תוכן ותרבות בדמות המופע האור קולי של רון ארד במוזיאון ישראל וסיור מודרך באזור מגרש הרוסים ורחוב הנביאים שבמרכז העיר.

"קיץ בדרך הנביאים" הוא ספרו הראשון של הסופר דוד שחר ז"ל המופיע תחת הכתר 'היכל הכלים השבורים', שיחד עם הספר "המסע לאור כשדים" הם בנים ל"מגילות ירושלים" –  סדרת מופת בספרות הישראלית, שאווירת ירושלים אופפת את עלילותיה ודמויותיה בשנים של טרם קום המדינה.

אל ספריו של דוד שחר התוודעתי לראשונה בשבוע הספר, שהתקיים בתל אביב רחוק רחוק בשנות ה-70 של המאה שחלפה. כבן קיבוץ בצפון הארץ שזה מקרוב השתחרר מהשירות הצבאי ופרש כנפיים ועזב את ערש הולדתו, שהרבה לא ידע ולא שמע מעבר לחייו היומיומיים בכפר בו נולד, ספריו של דוד שחר נשאו אותי לעולמות קסומים של ירושלים ודמויותיה המיוחדות. כוח גדול דחף אותי באותן שנים, שנמשכו על פני כשני עשורים, למלא את המצברים הריקים בקריאת דברי שירה וספרות יפה. שנים אחר כך התחלפה המגמה,  ואת הספרות היפה החליפו ספרי העיון וההגות השונים הנוגעים למרחב חיינו.

"ארבעה אבות תחושת-הזיכרון: האור ומי-הבור ופי-המערה וצוק-הסלע שבצידה – קשורים בי בדמותו של גבריאל יהונתן לוריא מן העת שעשה בביתנו בימי ילדותי. מפאריס בא ישר אל ביתנו, ומכיוון שנכנס לחצרנו זמן מה לפני שנכנס מלך-חבש לחצר הקונסוליה האתיופית שמעבר לכביש, לאמור – ברגע בו הייתי שואב מים מן הבור, נקבעה דמותו בזכרוני כעולה מתוך  פי הבור יחד עם דלי-המים-הניתזים-לכל-עבר- בריצוד-שברירי-זוהר אותו אני מושך ומעלה במין הנאה משונה".

בשורות נפלאות אלה נפתח הספר "קיץ ברחוב הנביאים". אם נוסיף לסגנון הדוד שחרי המיוחד הזה את דמויות גיבוריו ועלילותיהם יהיה עלינו להוציא הערת אזהרה חמורה  נגד פיתויי קסם למיניהם.

כשנכנסנו לרחוב הנביאים ואחר כך פנינו אל עבר סימטת החבשים, שאלתי את מדריך הקבוצה אם מוכרת לו הדמות של ד"ר לנדאו – רופא העיניים הזקן שהוולסים של שופן, כמסופר בספר "המסע לאור כשדים", היו יוצאים מביתו ומתערבבים בשירי האהבה של פאריד אל-אטראש, שבקעו במלוא עוצמתם ממקלטי הרדיו החדשים שנקבעו לא מכבר בבתי הקפה הערביים שבמורד מוסרארה. שאלתי גם אם אוריתה המפורסמת, בתו הצעירה והיפה של השופט דן גוטקין, גם היא מוכרת לו. המדריך לא ידע לתת על כך תשובה. ייתכן שד"ר לנדאו הוא שמו הספרותי של ד"ר טיכו, רופא העיניים המפורסם, ואוריתה הוא שם ספרותי לדמות ירושלמית אמיתית שחייה באותה תקופה.

מצב זה של חוסר ידיעה לא הניח לי, והחלטתי לפנות לפרופסור מאיר שחר, בנו של הסופר דוד שחר, לברר אצלו את הדבר. ואכן, השמות כולם, לדבריו, הם שמות ספרותיים לדמויות שחייו בירושלים.

כשסיימתי את לימודיי בטכניון בחיפה קיבלתי עבודה בירושלים, והיה עליי לפתוח חשבון בבנק לאומי שבכיכר ציון. כך התחלתי את היכרותי מקרוב עם העיר המשוגעת הזו. את פנקס הצ'קים העבירה לידי יפהפיה ירושלמית שחורת שיער שלא התעכבתי הרבה ושאלתי אותה אם ניתן להזמינה לבית קפה. "אינני יוצאת עם אנשים שאינני מכירה", השיבה לי הצעירה. כחודש מאוחר יותר מיהרתי לסניף הבנק בתירוץ כלשהו ופניתי שנית אליה, והפעם נאותה להזמנתי. שבוע מאוחר יותר, עוד בטרם הספקתי לנגוס מפרי עץ הדעת הזה אלא רק להתקרב עליו במעט ולגעת בו, פרצה מלחמת יום כיפור, וחצי שנה הייתי מגויס לפלוגת החרמש שפעלה ברמת הגולן, בה שירתתי במילואים כמפקד מחלקה. כששבתי לירושלים החליפה את אוריתה שלי אחות מבית חולים שערי צדק, שממנה טעמתי וטעמתי ועל כך תודות לה.

ויהיו דבריי אלה סגירת מעגל לסופר שכה אהבתי בצעירותי ושמור לו מקום של כבוד בספריית ביתנו. סופר שזכה להכרה עצומה בצרפת ולפרסים רבים בה, ומשום מה מקומו נפקד מרשימת גדולי הסופרים שלנו.