Skip to content

פיטורי אלפיים עובדי מעריב או סגירה: יוצאים להפגנה

שעה שכל אלפיים עובדי מעריב מאויימים בפיטורים ומחליטים לצאת ולהפגין מחר בצהריים, מפרסם עיתון הארץ מאמר מערכת מטריד ומעורר תחושת אי נוחות חריפה סביב ענייניות המניעים לניסוחו תחת הכותרת השערורייתית: "חדשות טובות". טובות למי בדיוק? למעריב או להארץ?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ועד עיתונאי מעריב וארגון העיתונאים קראו אתמול לעובדי העיתון להתייצב היום (שלישי) בשתים עשרה להפגנת חירום בצומת מעריב. מהבירורים שערכו עם ההנהלה, הוברר לנציגי העובדים בעיתון כי התקיימה פגישה מכרעת בבנק לאומי בנושא השלמת שכר חודש אוגוסט, ששולם לעובדים רק בחלקו. "נפעל בכל דרך אפשרית להשלמת המשכורת עד לערב החג," נמסר לעובדים.

מכולת האשפה של מעריב על רקע המגדלים של תל אביב: סמל למצב? (צילום: שרית פרקול)

על פי הדיווח עומדות כרגע בפני העיתון שתי אפשרויות: סגירה, או מכירה. במקרה של מכירה לשלמה בן צבי , הרי המכירה "ללא חובות עבר" מאפשרת לבן צבי לפטר את כל אלפיים עובדי העיתון החל מ-1 באוקטובר, ולשכור אחר מכך מחדש את העובדים שירצה. כלומר, מבחינת בן צבי, אין למעשה שום מחויבות כלפי העובדים הוותיקים של מעריב, לא כלפי הזכויות שצברו במהלך השנים ובוודאי שאין לו כל מחויבות להעסיק אותם ובאילו תנאים.

"על פי הסיכום בין הצדדים, עיקרון הרציפות בהעסקה והזכויות הנצברות לא יישמרו" דיווח הוועד לעובדים. בן צבי אמנם התחייב לקלוט בין 300-400 עובדים, אך עד כמה מחויבות זו תבוא לביטוי? ספק גדול.

הוועד מדווח עוד, כי שכר חודש ספטמבר אמור להיות משולם מכספי מכירת העיתון.

האופציה השניה גרועה מקודמתה, שכן היא תוביל לסגירה מיידית של העיתון. במקרה כזה, שבו לא יימכר העיתון, תפנה הנהלת מעריב לבית המשפט בבקשה למנות נאמן מטעמה ואז יחל הליך של הקפאת הליכים, שיוביל לסגירת העיתון עד סוף החודש. "באפשרות הזאת, למדנו לתדהמתנו כי להנהלת החברה אין כסף לשלם את מלוא הפיצויים לכלל העובדים וכי לא ברור מה יעלה בגורל משכורת ספטמבר. היום גילינו שבמרוצת השנים לא הופרשו כל הפיצויים של עובדי מעריב! ברגע זה לא ברור לנו מהו "עומק הבור" ואנו פועלים מול נציגי ההסתדרות על מנת למנות ממונה מטעמנו שיבחן את ספרי החשבונות. כמובן שהמחדל הזה לא יעבור בשתיקה ואנחנו מתכוונים בהחלט להילחם על הזכויות המגיעות לנו.  בכוונתנו, במצב שכזה להעמיד עורך דין מטעמנו העובדים בבית המשפט על מנת שנוכל למצות את מלוא זכויותינו," מסר הוועד לעובדי מעריב.

אסיפת חירום דסק מעריב 9.9.12

במקביל, הוכרז אתמול סכסוך עבודה, שבמהלכו ייערכו פעולות מחאה ויידרש, בסיוע יו"ר ההסתדרות עופר עיני, קיום משא ומתן להסדרת זכויות העובדים.

ועד עיתונאי מעריב כותב: "לא מדובר בחדשות טובות".

מעניין. אז איך זה שבהארץ זכה המהלך לכותרת "חדשות טובות"? . מאמר המערכת של העיתון לאנשים חושבים אומר, שרכישת מעריב על ידי בן צבי היא "בשורה מעודדת לעיתונות בישראל". ושימו לב לחמלה: "סגירתו של עיתון ותיק ורב זכויות כמוהו (כמו מעריב- א.ע.) תחליש את התקשורת החופשית בישראל, ותביא לפיטוריהם של כ-2,000 עובדים, בהם מאות עיתונאים. לכן מכירתו למו"ל אחר, גם אם במחיר פיטוריהם של חלק ניכר מעובדיו, היא חדשה מעודדת בזמנים הקשים שפוקדים את העיתונות המודפסת בישראל ואת התקשורת בכללה. אין זה סוד שעמדותיו של הארץ שונות מאלה של מעריב ובוודאי מאלה של מקור ראשון. בן צבי הוא איש ימין מובהק ותושב ההתנחלות אפרת. אבל בניגוד לבעליו הנוכחיים, שקנה את העיתון כדי לקדם את מטרותיו הכלכליות והאישיות, רכישת 'מעריב' בידי מו"ל מקצועי היא מעשה נכון". ולהלן קורא הארץ לבן צבי לשמור על הרמה המקצועית ועל איכות מעריב, גם אם יקנה לו צביון פוליטי ברור. ועוד, מלים מלים על חשיבות ריבוי העיתונים והפלורליזם התקשורתי והעיתונות החופשית, למען הדמוקרטיה.

מעניין לגלות שגם הטוקבקיסטים העלו את ההשערה הלא פרועה, כי בן צבי ידפיס את מעריב בדפוס הארץ ודי לחכימא.

[related-posts title="סאגת מעריב המתמשכת"]

כדי להסביר למה הפרגון המתלהם לבן צבי מעורר השתאות, אשוב ואביא דברים שכתבתי לאחר ההודעה על ההבנות בין נוחי דנקנר לבין בן צבי על רכישת מעריב:

אפשר לתהות מה השיקולים שהנחו את שלמה בן צבי, בעליו של העיתון מקור ראשון שאף השתלט על עיתון הצופה, בהחלטתו לרכוש את מעריב.
חשש גדול מנקר, שמא מדובר במהלך המסמן את סופו המוחלט של מעריב כפי שהכרנו אותו, בימיו הטובים ובימי השפל שלו גם יחד. בניסיון לצייר סצנריו סביב החלטתו של בן צבי וסביב מגמותיו, יש לזכור שבן צבי הפגין תיאבון בריא, כשבנוסף לפעילותו במקור ראשון-הצופה חווה אפיזודה של הקמת עיתון חינם. מישהו זוכר את 'ישראלי?' עיתון שהוקם על ידי בן צבי ושלדון אדלסון, ועל חורבותיו קם 'ישראל היום'. העימות המשפטי סביב סגירת העיתון, מול שלדון אדלסון, לא תם, אבל הנוקאאוט של אדלסון עם הצלחת ישראל היום, ודאי לא מצא חן בעיני בן צבי, שמן הסתם חיכה לשעת כושר להשיב לו כגמולו, ולא רק במסדרונות המשפט.

ייתכן שלרכישת מעריב יש חלק בכך. מהלך המלמד משהו על האיש בן צבי ועל שאיפותיו בענף התקשורת, ולא מדובר בדבר שלילי בהכרח, אלא שמעריב מתקשר, אינטואיטיבית, אצל ציבור הקוראים עם משהו שונה לחלוטין ממה שבן צבי עלול לעשות ממנו.

הזדמן לי להכיר מקרוב את מעריב הישן והטוב של שנות השמונים, אז כתבתי שם. מעריב היה עיתון ככל העיתונים. מקום פתוח שכותביו יכלו להרגיש שמותר להם לסקר התרחשויות בלי להיות מחויבים לתפיסת עולם כלשהי. דבר טבעי לגמרי לכל מי שעבדו בעיתונות לא מפלגתית. מהיום, אם תושלם עסקת בן צבי כמתוכנן, נפל דבר. מה שהיה פעם הכי טבעי בעיתון כמו מעריב עלול להתברר כמהלך של שינוי הקוד הגנטי של העיתון הזה, עד לבלי הכר.

הכרתי מבפנים גם את העיתון מקור ראשון בבעלות שלמה בן צבי. הייתי כתבת פרלמנטרית של העיתון בשנים 2004-2005, שנות כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, עד לתקופת ההתנתקות. אוכל לומר שהייתי נטע זר במסדרונות העיתון. כתבת פרלמנטרית של מקור ראשון שלא עוטה שביס לראשה ומראיינת את יוסי שריד ואת אחמד טיבי, זה לא מסוג הדברים המתעכלים בקלות אצל הבעלים, ותעיד על כך שהותי הקצרה בעיתון. כתבים אחרים של העיתון שעסקו במילייה הפוליטי הפתיעו אותי בהיכרותם השטחית, שלא לומר חוסר היכרות מוחלט עם מחצית או יותר מחברי הכנסת.
זמן לא רב לאחר מכן, לקח לעצמו בן צבי גם את כסא העורך הראשי של 'מקור ראשון' במקום העורך אמנון לורד, שהוא במקרה חילוני.  במהלך המינוי העצמי של בן צבי לעורך הראשי יש אמירה בוטה על רצונו של המו"ל להיות מעורב.

זה עצוב לראות עיתונות שהייתה העוגן ומרכז העניין של כל בית בישראל עוד לפני קום המדינה הולכת ומתפרקת מנכסיה. אלה שחוגגים את קריסת מעריב היום, יקרסו גם הם מחר. הייתה תקופה, שבה מערכת מעריב בירושלים הייתה כמו בית. יוסי שטרן ישב בישיבות המערכת ואייר שרבט על פיסות נייר את הפרצופים שלנו. אחר כך, מסר את האיורים לידינו.

עתה מתעוררת התחושה, שאנו עומדים בפני סיום פרק היסטורי. מעריב, אם בכלל ימשיך להתקיים, לעולם כבר לא יהיה אותו עיתון.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן