רד הוט צ'ילי פפרס: שקשוקה חריפה בפארק הירקון

הפלפלים האדומים החריפים הלהיטו את 50 אלף הצופים בפארק הירקון בת"א – וגם את כתבנו יובל אראל, שרקד, קיפץ, הזיע, נכנס לאקסטזה וגם צילם. מיוחד ל"מגפון"

רד הוט צ'ילי פפרס: שקשוקה חריפה בפארק הירקון

הפלפלים האדומים החריפים הלהיטו את 50 אלף הצופים בפארק הירקון בת"א – וגם את כתבנו יובל אראל, שרקד, קיפץ, הזיע, נכנס לאקסטזה וגם צילם. מיוחד ל"מגפון"

רוק מלוכלך. הבסיסט מייקל בלזארי. צילום: יובל אראל

קרוב לשלושים שנה שהרכב השקשוקה הזה, המכיל פאנק, רוק, אלטרנטיב, מטאל  והיפ הופ פסיכדלי תוצרת החוף המערבי של ארצות הברית, רוחש וגועש בסצנת המוזיקה העולמית. תהפוכות וחילופים רבים עברו על ההרכב ואת הפריצה הגדולה וההכרה האיכותית ביצירתם קיבלו רק בעקבות האלבום החמישי "דם סוכר וסקס קסום",. סגנונם המגוון קנה להם מעריצים רבים גם בישראל. הסצנה המקומית רעשה וגעשה לקראת המופע, שנערך אמש (שני) בפארק הירקון בת"א.

שש לפנות ערב, הפארק מתחיל להתמלא בקהל, מתחם הקופות עמוס למכביר, כמה דקות של צימוד ומדבקות, ואנחנו ממתינים מאחורי מתחם הבמה. שש ורבע, נכנסים ל"כלביה" –  רצועת השטח בין הבמה לגדר ההפרדה של הקהל, הגולדן רינג, הגדר כבר מעוטרת בכמה עשרות צעירים משולהבים, מאבטחים ניגשים אליהם עם כוסות מים,  ואז עולה הנציגה שלנו על הבמה: ריף, הנערה המתוקה עם המבטא הצרפתי,  מלווה במספר נגנים, ביניהם אני מזהה את עוזי "בלוזי" רמירז פיינרמן.

 ריפ לא פראיירית, עטופה בשמלה מוזהבת, לראשה כובע נפוליאון,  מבצעת לקט משיריה הידועים. השבוע השיקה אלבום לחנויות, בעוד עשרה ימים תחגוג במופע חגיגי והיא מזכירה זאת לקהל. תם החלק הישראלי במופע.

הסולן והכוכב אנטוני קידיס. צילום: יובל אראל

 לקראת השעה שבע וחצי עולה להקת החימום הרשמית של המופע Fool's Gold. לדעתי יש איזה חוזה הקושר אותם להפקה, אחרת אין לי הסבר איזה חיבור מוזיקלי קיים בינם לבין הפלפלים. הגימיק של ההרכב הזה לגבינו הוא היותו של הסולן לוק טופ, ישראלי ביסודו, גם דובר עברית, אבל הסגנון של הלהקה היה מעין מישמש מעורב של זרמים, שלא זרמתי איתם. מי שמעוניין במופע יותר אינטימי יכול להגיע בשלישי בערב לאוזן בר, הם יופיעו שם.

שמונה וחצי. חבורת הצלמים הדי גדולה מחפשת עניין, מדליקים את הקהל שיניף ידיים, פרצופים לבנים מצוירים בלוגו של הפלפלים, גברים בקהל מעורטלים מחולצות, הרבה זיעה, שוב מועברים מים לקהל. המפיק שוקי וייס עולה לבמה, מזכיר לקהל לשתות והרבה, לא להתייבש.  אחר כך  קיבלתי דיווח, שדוכני השתייה והמזון לא עמדו בדרישות, מישהו לא תיכנן נכון את הכמויות, המים נגמרו מיד, והתור היה כפול ומשולש.

סופסוף, תשע וקצת, האורות כבים, הפלפלים, מתחילים לעלות לבמה.  ראשון עולה הגיטריסט ג'וש קלינגהופר, עם קביים, מגובס ברגלו, מתיישב על כסא שממתין לו בקדמת הבמה, אוחז בגיטרה, אלוהים, כמה שהוא מפליא לנגן בה.

 אחריו עולה למערכת התופים, צ'אד סמית המתופף, בסרבל אדום. כעת עולה המטורף,  מייקל "פליי" בלזארי, נגן הבס צהוב השיער. הוא מתפרע, רוקד, מקפץ, דופק על הגיטרה, רץ וחוזר, מעווה את פניו. ואז מגיח בצעדי ריקוד לאורך הבמה הכוכב הראשי, הסולן, אנתוני קידיס, מתחילים.

אורגיה של אורות, מראות וצלילים. הבסיסט בלזארי והגיטריסט ג'וש קלינגהופר. צילום: יובל אראל

 Monarchy Of Roses, השיר מהאלבום האחרון,פותח את המופע, הקהל מאחורינו  נוהם בשמחה, עוברים לבצע את Aroubd The Worls, קצת יותר קלאסיקה. כעת כל נגן לעצמו, בהשתוללות, בהתפרעות ובאקסטזה.

הייחוד של הפלפלים הוא במוזיקה המלוכלכת, המקפיצה, המרקידה, הדיסטורשן העצבני, הראפ המעורב עם הרוק והפאנק. במהלך המופע הם עושים מעין אתנחתא קצרצרה, מזכירים את הגיטריסט הראשון, החיפאי הלל סלובק. על הגדר חבורת צעירים מניפה באנר בד ענק עם שמו והלהקה מבצעת שני קטעים לזכרו.

ממשיכים. עכשיו  חובר לפלפלים אבישי כהן, גם משלנו, רק שיותר מידי מעבר לים, שולף את החצוצרה ומצטרף לחגיגה.כעת הפלפלים מבצעים את Under The Bridge, ממקום עמידתי אני רואה את כל העמק האנושי הזה פרוס למרגלותי עד הבמה, מעל ראשי האנשים מכחילים את אורות הסמארטפונים. פעם היו אלו נרות ומציתים, היום זה התיעוד ליוטיוב.  

 עוד שיר אחד וכעת מתחילים במעין סולו גיטרה הלוקח אותנו ואותם היישר לבלדה האולטימטיבית שלהם. בניגוד לצלילים המלוכלכים, המתיקות של קליפורניקיישן לוקחת את הקהל למעלה, הסרוטונין מציף את הגולגלות, תחושת סיפוק ממלאת את ליבות הצופים, ג'וש ומייקל לוקחים את הבלדה לקטע של ג'אם ארוך ומתמשך למרגלות האלוהים. רק עבור הקטע הזה היה שווה להטריח את עצמנו לפארק, סולו מטורף..

עוד שירים ואז זה מגיע. הבוקר במהדורת החדשות של ערוץ עשר הקריא קריין הרצף את ההודעה על המופע ואת הנחיות המשטרה וסיים את דבריו בשורה הזו – Give It Away ,Give It Away Give It Away Now. לקטע הזה חיכיתי, זה הפלפלים האדומים בהתגלמותם, בחריפות, במהירות, בעקשנות ברוק המוטרף ופורק העול, מהר, חזק, מלוכלך, הקהל רוקד, גם אני.

אורגיה של אורות, מראות, צלילים ופעילות רוחשת על הבמה.  ואז מגיע רגע האמת, השעה אחת עשרה בלילה, השכנים ברמת גן זקוקים לשנת היופי שלהם, המופע מסתיים וחמישים אלף איש ואישה מתחילים לעשותאת  דרכם הביתה, אפשר לומר שהערב ניצחנו.

לחצו לצפייה בגרליית תמונות מהמופע:

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151135935694654.462980.721654653&type=3&l=c7c37d5691

 

רוק מלוכלך. הבסיסט מייקל בלזארי. צילום: יובל אראל

קרוב לשלושים שנה שהרכב השקשוקה הזה, המכיל פאנק, רוק, אלטרנטיב, מטאל  והיפ הופ פסיכדלי תוצרת החוף המערבי של ארצות הברית, רוחש וגועש בסצנת המוזיקה העולמית. תהפוכות וחילופים רבים עברו על ההרכב ואת הפריצה הגדולה וההכרה האיכותית ביצירתם קיבלו רק בעקבות האלבום החמישי "דם סוכר וסקס קסום",. סגנונם המגוון קנה להם מעריצים רבים גם בישראל. הסצנה המקומית רעשה וגעשה לקראת המופע, שנערך אמש (שני) בפארק הירקון בת"א.

שש לפנות ערב, הפארק מתחיל להתמלא בקהל, מתחם הקופות עמוס למכביר, כמה דקות של צימוד ומדבקות, ואנחנו ממתינים מאחורי מתחם הבמה. שש ורבע, נכנסים ל"כלביה" –  רצועת השטח בין הבמה לגדר ההפרדה של הקהל, הגולדן רינג, הגדר כבר מעוטרת בכמה עשרות צעירים משולהבים, מאבטחים ניגשים אליהם עם כוסות מים,  ואז עולה הנציגה שלנו על הבמה: ריף, הנערה המתוקה עם המבטא הצרפתי,  מלווה במספר נגנים, ביניהם אני מזהה את עוזי "בלוזי" רמירז פיינרמן.

 ריפ לא פראיירית, עטופה בשמלה מוזהבת, לראשה כובע נפוליאון,  מבצעת לקט משיריה הידועים. השבוע השיקה אלבום לחנויות, בעוד עשרה ימים תחגוג במופע חגיגי והיא מזכירה זאת לקהל. תם החלק הישראלי במופע.

הסולן והכוכב אנטוני קידיס. צילום: יובל אראל

 לקראת השעה שבע וחצי עולה להקת החימום הרשמית של המופע Fool's Gold. לדעתי יש איזה חוזה הקושר אותם להפקה, אחרת אין לי הסבר איזה חיבור מוזיקלי קיים בינם לבין הפלפלים. הגימיק של ההרכב הזה לגבינו הוא היותו של הסולן לוק טופ, ישראלי ביסודו, גם דובר עברית, אבל הסגנון של הלהקה היה מעין מישמש מעורב של זרמים, שלא זרמתי איתם. מי שמעוניין במופע יותר אינטימי יכול להגיע בשלישי בערב לאוזן בר, הם יופיעו שם.

שמונה וחצי. חבורת הצלמים הדי גדולה מחפשת עניין, מדליקים את הקהל שיניף ידיים, פרצופים לבנים מצוירים בלוגו של הפלפלים, גברים בקהל מעורטלים מחולצות, הרבה זיעה, שוב מועברים מים לקהל. המפיק שוקי וייס עולה לבמה, מזכיר לקהל לשתות והרבה, לא להתייבש.  אחר כך  קיבלתי דיווח, שדוכני השתייה והמזון לא עמדו בדרישות, מישהו לא תיכנן נכון את הכמויות, המים נגמרו מיד, והתור היה כפול ומשולש.

סופסוף, תשע וקצת, האורות כבים, הפלפלים, מתחילים לעלות לבמה.  ראשון עולה הגיטריסט ג'וש קלינגהופר, עם קביים, מגובס ברגלו, מתיישב על כסא שממתין לו בקדמת הבמה, אוחז בגיטרה, אלוהים, כמה שהוא מפליא לנגן בה.

 אחריו עולה למערכת התופים, צ'אד סמית המתופף, בסרבל אדום. כעת עולה המטורף,  מייקל "פליי" בלזארי, נגן הבס צהוב השיער. הוא מתפרע, רוקד, מקפץ, דופק על הגיטרה, רץ וחוזר, מעווה את פניו. ואז מגיח בצעדי ריקוד לאורך הבמה הכוכב הראשי, הסולן, אנתוני קידיס, מתחילים.

אורגיה של אורות, מראות וצלילים. הבסיסט בלזארי והגיטריסט ג'וש קלינגהופר. צילום: יובל אראל

 Monarchy Of Roses, השיר מהאלבום האחרון,פותח את המופע, הקהל מאחורינו  נוהם בשמחה, עוברים לבצע את Aroubd The Worls, קצת יותר קלאסיקה. כעת כל נגן לעצמו, בהשתוללות, בהתפרעות ובאקסטזה.

הייחוד של הפלפלים הוא במוזיקה המלוכלכת, המקפיצה, המרקידה, הדיסטורשן העצבני, הראפ המעורב עם הרוק והפאנק. במהלך המופע הם עושים מעין אתנחתא קצרצרה, מזכירים את הגיטריסט הראשון, החיפאי הלל סלובק. על הגדר חבורת צעירים מניפה באנר בד ענק עם שמו והלהקה מבצעת שני קטעים לזכרו.

ממשיכים. עכשיו  חובר לפלפלים אבישי כהן, גם משלנו, רק שיותר מידי מעבר לים, שולף את החצוצרה ומצטרף לחגיגה.כעת הפלפלים מבצעים את Under The Bridge, ממקום עמידתי אני רואה את כל העמק האנושי הזה פרוס למרגלותי עד הבמה, מעל ראשי האנשים מכחילים את אורות הסמארטפונים. פעם היו אלו נרות ומציתים, היום זה התיעוד ליוטיוב.  

 עוד שיר אחד וכעת מתחילים במעין סולו גיטרה הלוקח אותנו ואותם היישר לבלדה האולטימטיבית שלהם. בניגוד לצלילים המלוכלכים, המתיקות של קליפורניקיישן לוקחת את הקהל למעלה, הסרוטונין מציף את הגולגלות, תחושת סיפוק ממלאת את ליבות הצופים, ג'וש ומייקל לוקחים את הבלדה לקטע של ג'אם ארוך ומתמשך למרגלות האלוהים. רק עבור הקטע הזה היה שווה להטריח את עצמנו לפארק, סולו מטורף..

עוד שירים ואז זה מגיע. הבוקר במהדורת החדשות של ערוץ עשר הקריא קריין הרצף את ההודעה על המופע ואת הנחיות המשטרה וסיים את דבריו בשורה הזו – Give It Away ,Give It Away Give It Away Now. לקטע הזה חיכיתי, זה הפלפלים האדומים בהתגלמותם, בחריפות, במהירות, בעקשנות ברוק המוטרף ופורק העול, מהר, חזק, מלוכלך, הקהל רוקד, גם אני.

אורגיה של אורות, מראות, צלילים ופעילות רוחשת על הבמה.  ואז מגיע רגע האמת, השעה אחת עשרה בלילה, השכנים ברמת גן זקוקים לשנת היופי שלהם, המופע מסתיים וחמישים אלף איש ואישה מתחילים לעשותאת  דרכם הביתה, אפשר לומר שהערב ניצחנו.

לחצו לצפייה בגרליית תמונות מהמופע:

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151135935694654.462980.721654653&type=3&l=c7c37d5691

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן