[rating=2]

"המילים" הוא סרט מרתק, מאיר ויוצר קשר חם עם הצופים – אבל למשך 45 דקות בלבד. מספיק זמן לשכנע את רוכשי כרטיסי הקולנוע המתלבטים, שיש משהו מעניין בסרט המורכב משלוש עלילות מקבילות.

בסרט הביכורים שלהם, הבמאים בריאן קלוגמן ולי סטרנת'הל, חוקרים בביקורתיות את אופן היצירה של סופר (או של סופר מובטל), כהכנה לקראת סצנה משמעותית של פלגיאט, שנראה כאילו גזרו אותה מתוך שני סרטים. "המילים" מתחיל בצורה משכנעת ביותר, עם תקווה להתרוממות לשיאי עלילה נוספים בהמשך, אבל הסרט מדדה את עצמו לקראת כותרות הסיום.

מתוך שאיפה להשמיע את קולו בין ההמון הצפוף של סופרים בעלי שם, רורי (בראדלי קופר – שחקן קומי עד לסרט זה, "בדרך לחתונה עוצרים בלאס ווגאס") חווה מספיק כשלונות. ספריו נדחו על-ידי כל המוציאים לאור, רורי על סף דיכאון, לא מצליח להבין את עומק אכזבתו.

במהלך ירח הדבש שלו עם אשתו, דורה (זואי סלדנה – "אווטאר"), רורי מגלה כתב יד השמור בתוך תיק עור ישן בחנות עתיקות מקומית. לאחר קריאת הדפים המוצהבים רורי מהופנט מהטקסט, ומבלי להבין מדוע, מחליט להקליד הכל למחשב שלו – מילה במילה, ולבסוף מכנה זאת כיצירה שלו.

ברגע שהספר הופך להצלחה כבירה, רורי נהנה מעינוגי התהילה והכסף. בשיאה של התרוממות הנפש הוא פוגש במפתיע באיש זקן (ג'רמי איירונס – "מת לחיות 3"), שמעוניין להפריע לחגיגות הסופר הגאון, ולהסביר לרורי שהוא עצמו הסופר המקורי. ברקע העלילה המשנית נמצאים גם הסופר קליי (דניס קוויד – "סקס, אהבה ורוקנרול"), שכתב ספר על חוויותיו של רורי, וכן מעריצה המכשפת אותו (אוליביה ווילד – מסידרת הטלוויזיה "האוס"), הפוגשת אותו במהלך ערב קריאת הספר.

הבמאים מצליחים להעביר בהצלחה את ייאושו של רורי וכן את ישועתו, המגיעה מספרו הישן והרהוט של האיש הזקן, בעוד רורי מקליד זאת מחדש, רק כדי לחוות את הגאונות שביצירה. רגשי הגניבה הספרותית מתפתחים באופן טבעי, נבראים כהכרה בכישלון, ומתוך כך נוצרת סיטואציה מעניינת של הונאה המוצללת מהזדמנות, כשאשתו של רורי אומרת לו שזה הספר שהוא תמיד רצה לכתוב.

"המילים" מספק בחציו הראשון עלילה עמוסת רגשות, המוגשמת מהופעתו המאוד מאופקת ומפתיעה של קופר. השחקן מפגין גוונים של אשמה ואשליה, שמובילים את רורי להרגיש בגועל שבשחיתות. בצער רב, ההפקה משתדלת בכל הכוח להפוך את "המילים" לפאזל, במקום להתמודד ישירות עם הסבל. מבלי ליצור ספוילר, אך בשביל כן להיות בוטה – הסוף נוראי, כשהבמאים מנסים לשבור את איזון הצופים עם שאלות הנוגעות להונאה שבבידיון, במקום לסיים במגע אנושי, בחזרה לחייו של רורי המתמודד עם מעשיו.

בסרט "הנסיכה הקסומה", למשל, השתמשו בתפקיד הקריין המספר סיפור, ובהצלחה רבה ובהומור נהדר הצליחו לחזור הלוך ושוב מהמספר לעלילה. בסרט זה, אין זרימה, עדינות או הומור במעברים אלו – והצופה מתנתק בין השניים שוב ושוב.

"המילים" הוא סרט שנוצר מרעיון מוצלח, אך מביצוע פושר לחלוטין. היוצרים חושבים שהם יכולים להיות חכמים יותר מהצופים, ולספק לנו את אחד מאותם סופים של "מה אם"… המעוררים שאלות. ללא כל רעיון לתשובה אפשרית, רוב הצופים ייצאו מתוסכלים.