חנונים הם חנונים, יפות הן יפות, והצופים הם… צופים.
לקראת השנה החדשה הגיעה לסיומה העונה השלישית של הריאליטראש "היפה והחנון" בערוץ 10.

"היפה והחנון", היא סדרת ריאליטי, שיובאה אלינו לפני מספר שנים מעבר לים. בסדרה משתתפים גיקים חנונים וילדי כאפות, ומספר שווה של "יפות". האמת, שלא כולן באמת יפות, מספיק להיות סתם סתומות. מחברים ביניהם ומעבירים אותם ביחד מסע, כשבכל פרק נושר זוג – עד שבסוף נשארים שלושה זוגות שעולים לגמר. הזוג המנצח מקבל פרס של מאתיים ומישים אלף שקל לפני מס.

לגמר בסוף השבוע עלו שלושה זוגות: יבגני – בחור שמנמן ומשכיל ממוצא רוסי, ובת זוגו למירוץ, סיגל – אישה רבת פעלים, שפועלה העיקרי היא היותה בלונדינית כבר מ-1997 (שנה רבת משמעות). הזוג השני היה הזוג ההפוך – שירלי החנונית, תולעת ספרים, ובן זוגה הדוגמן מייקל.  והזוג המוביל, שחר – סטודנט למדעי המחשב, ולידו הדמות הבולטת ביותר בתכנית העונה – דלית, האישה והפוני.

אני יכול לספר לכם על הגמר ועל מי ניצח. אבל אני חושב שאז נפספס את הנקודה האמיתית של התכנית הזו.

התכנית אכן משעשעת, מצחיקה וקלילה. אבל אם לרגע נסתכל עליה מהצד, לוקחים 12 בחורים (ובחורה), שהם באמת השמנה והסלתה של החברה הישראלית. אנשים צעירים, שאפתנים, חקרנים, חכמים, בקיצור באמת ילד שכל אימא הייתה רוצה.  לוקחים אותם, מעבירים אותם מסע מפרך, שהשיא שלו הוא "המייקאובר" או כמו שמנחה התכנית פיני טברג, מכנה – "הדבר שלו הם חיכו כל החיים", המהפך, שבו הופך החנון "לחתיך".

ואני חשבתי, שהם חיכו כל חייהם לפרס נובל, או לגילוי מדעי משמעותי כזה או אחר או לכל הפחות לאקזיט רציני. אבל כנראה שהם חיכו כל חייהם רק למהפך – להפוך מחנון לחתיך. בעולם מתוקן, המייקאובר היה לקחת את היפות ולהכניס אותן לחודש אינטנסיבי של לימודים. אבל אנחנו חיים בעולם מעוות, שבו בשם הרייטינג אנו אונסים את הערכים שלנו בשביל בידור קל.

ואם אחרי כל זה באמת מעניין אתכם מי ניצח, אז באופן לא מפתיע אלה היו דלית ושחר. אבל מי שהפסיד, זה כולנו.