פרשנות | "אביב ערבי" או "התעוררות אסלאמית": מבט מטהראן

הוויכוחים באיראן על הטרמינולוגיה הנכונה לאירועים המהפכניים בארצות ערב חושפים את הפערים הגדולים שבין איראן המהפכנית לבין העולם הערבי החווה מהפכות גדולות בימים אלה. אפשר לראות בהתבטאויות אלה גם משום צוהר להלכי הרוח בהנהגה האיראנית לנוכח השינויים באיזור בעת האחרונה

Print Friendly

כיצד האיראנים משנים את השם שניתן על-ידי הערבים לתיאור המהפכות העממיות בארצותיהם? הבלוגר האיראני מהדי ח'זעלי (מתוך עמוד הפייסבוק שלו)

כיצד האיראנים משנים את השם שניתן על-ידי הערבים לתיאור המהפכות העממיות בארצותיהם? הבלוגר האיראני מהדי ח'זעלי (מתוך עמוד הפייסבוק שלו)

ביום שני האחרון (10 בספטמבר), פירסם הבלוגר האיראני מהדי ח'זעלי רשומה בבלוג האישי שלו תחת הכותרת: "אביב ערבי או התעוררות אסלאמית?". ח'זעלי, בנו של איש הדת השמרני הבכיר אייתוללה אבו אל-קאסם ח'זעלי, מזוהה עם האופוזיציה הרפורמיסטית ומתח בשנים האחרונות ביקורת חריפה על כמה מבכירי המשטר שבגינה אף נעצר מספר פעמים.

ברשומה, שפירסם ח'זעלי, קרא הבלוגר הרפורמיסטי תיגר על השימוש שעושה המשטר האיראני בכינוי "ההתעוררות האסלאמית" (בפרסית: בידארי-י אסלאמי; ר"צ) לתיאור הטלטלה, שהתחוללה בעולם הערבי בשנתיים האחרונות. על מנת להבהיר את עמדתו סיפר ח'זעלי כיצד נשאל על-ידי צעיר איראני, האם הוא מסכים לכינוי "התעוררות אסלאמית" או לכינוי "אביב ערבי". בתשובה שאל ח'זעלי את הצעיר לשמו, וזה השיב: "מהרדאד". "האם שמך לא היה אכבר?", שאל אותו ח'זעלי ונענה: "לא, אדוני. שמי הוא מהרדאד". "אתה בטוח, שהוא לא היה אכבר?", היקשה עליו ח'זעלי. בתגובה הוציא הצעיר את תעודת הזהות שלו על מנת להוכיח, כי שמו הוא אכן מהרדאד. ח'זעלי המשיך, עם זאת, להקשות על הצעיר ואמר לו: "מי נתן לך את השם מהרדאד? הוריך טעו. שמך הוא אכבר". כיצד ייתכן, אמר ח'זעלי לבן-שיחו, שאינך רוצה שאשנה את שמך בשעה שהאיראנים משנים את השם שניתן על-ידי הערבים לתיאור המהפכות העממיות בארצותיהם? בעוד שהערבים מכנים אותן "אביב ערבי", האיראנים מביטים בעיניהם וטוענים שזוהי "התעוררות אסלאמית". למה הדבר דומה? לכך שנשיא מצרים, מוחמד מורסי, יבוא לטהראן ויכנה את המהפכה האסלאמית באיראן בשם: "המהפכה הסוציאליסטית האיראנית" או יקרא לרפובליקה האסלאמית של איראן בשם: "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של איראן". מחר עלולה איראן לכנות גם את המהפכה הצרפתית או את המהפכה הבולשביקית בכינוי "מהפכה אסלאמית". הערבים, שהנהיגו את המהפכות בארצותיהם, זכאים לקבוע בעצמם את הכינוי עבור המהפכה שהובילו, טען ח'זעלי.

[related-posts title="טורי פרשנות אחרונים של ד''ר רז צימט"]

אין זו הפעם הראשונה, שבה מתעורר באיראן ויכוח סביב הכינוי בו יש לקרוא להתפתחויות בעולם הערבי. במהלך כנס בנוגע להתפתחויות במזרח התיכון, שנערך בטהראן בסוף חודש מאי האחרון מטעם המרכז למחקרים אסטרטגיים של "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", טען יו"ר המועצה, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, כי אין כל סיבה להתעקש על הגדרה ספציפית להתפתחויות בעולם הערבי וכי ניתן להשתמש בהגדרות שונות, ובהן: "התעוררות אסלאמית", "אביב ערבי" או "מהפכות עממיות". לעומתו, עלי-אכבר ולאייתי, יועצו הבכיר של המנהיג העליון לעניינים בינלאומיים, טען בנאומו בפני באי הכנס כי "התעוררות אסלאמית" היא ההגדרה היחידה המתאימה להתפתחויות באיזור. ולאייתי, ששימש בעבר כשר החוץ האיראני, ציין כי לאחר המהפכות בעולם הערבי רווחו פרשנויות שונות בנוגע למהותן. חלק טענו, שמדובר ב"מהפכות צבעוניות", אחרים טענו שמדובר ב"אביב ערבי" וחלק כינו אותן "התעוררות אסלאמית". ככל שחלף הזמן, התחוור, לטענת ולאייתי, כי הכינוי הנכון הוא "התעוררות אסלאמית", כיוון שלא ניתן להכחיש שהבחירות שנערכו לאחר הפלת המשטרים בעולם הערבי הביאו לניצחונם של האסלאמיסטים.

בתוך כך בחודשים האחרונים מתחו אישים המזוהים עם הימין השמרני-מסורתי באיראן ביקורת על הנשיא מחמוד אחמדינז'אד בטענה, שאף הוא נמנע משימוש במונח "התעוררות אסלאמית" בהתייחסויותיו להתפתחויות בעולם הערבי. הנשיא אף הואשם, כי בהתייחסותו ל"אביב הערבי" הוא מבטא את תפיסותיו של "הזרם הסוטה" (כינוי למקורבי הנשיא ולראש לשכתו מעורר המחלוקת, רחים משאא'י; ר"צ) המדגיש, בין היתר, את הרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית על פני האסלאם.

הוויכוח המתנהל באיראן סביב ההגדרה הראויה לתיאור ההתפתחויות באיזור אינו ויכוח טרמינולוגי בלבד אלא משקף חילוקי דעות מהותיים בנוגע לאופן, שבו יש להתייחס למהות התמורות המתחוללות בעולם הערבי ולזיקה הקיימת בינן לבין המהפכה האסלאמית באיראן. מאז פרצו ההתקוממויות בעולם הערבי בשנת 2011 הצהירו בכירים איראנים, ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, כי ההתפתחויות בעולם הערבי מהוות ביטוי ל"התעוררות אסלאמית" השואבת את השראתה מהמהפכה האסלאמית וצפויה להביא לקץ ההגמוניה המערבית באיזור. בנאום, שנשא ח'אמנאי בכנס של חברי מיליציית הבסיג' של משמרות המהפכה בנובמבר 2011, הצהיר המנהיג האיראני, כי אלה שהיו מודעים לטבעה מעורר ההשראה של המהפכה האסלאמית, ציפו במשך 30 שנים להתקוממות כזו בעולם הערבי.

עד מהרה התחוור, עם זאת, כי המציאות הפוליטית בעולם הערבי מורכבת יותר ממה שהעריכו האיראנים. ההתקוממות השיעית בבחריין הגבירה את החששות בקרב מדינות ערב, ובראשן ערב הסעודית ומדינות המפרץ, מפני השפעתה הגוברת של איראן והעמיקה את החשדנות הגדולה ממילא בינה לבין מדינות ערב הסוניות. ההתקוממות בסוריה, בעלת בריתה האסטרטגית החשובה ביותר של איראן בעולם הערבי, מציבה בפני הרפובליקה האסלאמית אתגר משמעותי אף יותר. גם התחזקותם של גורמים אסלאמיסטים בעולם הערבי, ששיאם בניצחון מועמד "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי, בבחירות לנשיאות מצרים העידו על כך, שהשינויים הפוליטיים אינם משרתים בהכרח את האינטרסים האיראנים. נאומו של הנשיא מורסי בכינוס המדינות הבלתי-מזדהות שנערך לאחרונה בטהראן, בו תקף בחריפות את משטרו של הנשיא אסד, שבו וביטאו את חילוקי הדעות בין מצרים לאיראן וחיזקו עוד יותר את הספקות בטהראן בנוגע ליכולתה של הרפובליקה האסלאמית להרוויח מההתפתחויות בעולם הערבי לקידום מעמדה והשפעתה האיזורית.

איראן, שהציגה תחילה את ניצחון מורסי בבחירות לנשיאות כביטוי לאימוץ המודל האסלאמי בהשראת איראן, נאלצה להכיר בכך, שאין בכוונת "האחים המוסלמים" במצרים לחבור אליה. היומון השמרני "ג'ומהורי-י אסלאמי", שכבר הביע בחודשים האחרונים ספקות בנוגע למחויבות הממשל המצרי החדש לעקרונות המהפכניים, מתח בעקבות ביקור מורסי בערב הסעודית, בחודש יולי האחרון, ביקורת חריפה כנגדו וטען כי נסיעתו לריאד ופגישתו עם המלך הסעודי עבדאללה הם בבחינת בגידה בערכי המהפכה המצרית. היומון גרס, כי "האחים המוסלמים" לא עשו עד כה דבר על מנת לממש את דרישות המהפכנים המצרים, ובראשן: חיסול השפעת הממשל הקודם, ביטול הסכמי השלום עם ישראל וניתוק תלותה של מצרים במדינות אחרות באיזור ובמערב, וכי הדבר עלול לשרת את האינטרסים של תומכי המשטר הישן ולסכן את המהפכה.

אינטלקטואלים איראנים העלו, אף הם ספקות בנוגע למחויבותן של התנועות האסלאמיות בעולם הערבי למודל המהפכני האיראני. בדצמבר 2011 כתב פרופ' סאדק זיבא-כלאם, מחשובי האינטלקטואלים באיראן, כי תנועות אלה שואבות את השראתן מהמודל התורכי וכי הזרם האסלאמיסטי המרכזי בעולם הערבי, ובמרכזו "האחים המוסלמים", הוא דמוקרטי במהותו ואינו דוגל בגישה אנטי-מערבית קיצונית.

הכרתה של איראן בפערים הפוליטיים והאידיאולוגיים בינה לבין מדינות ערב שחוו מהפכות, מחייבת אותה לאמץ ראיה מפוכחת יותר בנוגע למציאות המתעצבת בעולם הערבי. בשעה שבעיני רבים בעולם המערבי מפנה "האביב הערבי" את מקומו ל"חורף אסלאמי" דומה כי באיראן מבינים יותר ויותר, כי "ההתעוררות האסלאמית" אינה מטשטשת את חילוקי הדעות היסודיים בינה לעולם הערבי.

Print Friendly

על אודות רז צימט

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן" המופץ מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.