מי גנב את הזהות של "זהות גנובה"?

ג'רמי ראנר, שהחליף את מאט דיימון, מאכזב בסרט החדש בסדרה "זהות גנובה". אבל זו אינה הבעיה העיקרית של הסרט, שאיבד את זהותו

Print Friendly

★★★★★

זהות אינה הנושא המרכזי ב"זהות גנובה", אפילו זהותו של מאט דיימון, שכיכב בסרטים הקודמים, הוחלפה בג'רמי ראנר כמרגל התורן. עד כה, סדרת זהותו של ג'ייסון בורן הכניסה למפיקי הסרט למעלה ממיליארד דולר, אבל כנראה שסרט זה יאכזב בספירת המזומנים. החלפת השחקן הראשי אולי פועלת בסדרת ג'יימס בונד, אבל היא לא עובדת כשמדובר במרגל המבוסס על ספריו של רוברט לודלום.

ראנר ("מטען הכאב", "משימה בלתי אפשרית", "הנוקמים"), מגלם בסרט זה את ארון קרוס. בניגוד לדמותו בסרטיו הטובים המוזכרים לעיל, כאן הוא חסר תווי פנים, פניו קפואות מרבית הסרט והוא נלחם ברעים ובשדי העבר האישיים שלו.

דווקא בת הזוג התורנית, רייצ'ל וויז ("רווק פלוס ילד", "הגנן המסור"), מגלמת בצורה חיננית את המדענית התמימה. כך גם אדוארד נורטון ("מועדון קרב", "ממלכת אור הירח"), בתפקיד קשוח של בכיר הסי.איי ואסטרטג טכני המרוחק מזירת האקשן, אשר דואג להריץ צוות שלם של מתנקשים אחר הזוג.

מרדף או שניים ובעיקר הרבה דיבורים. רייצ'ל וויז וראנר

הסרט נפתח בהרי אלסקה המושלגים, עובר לבקתת יער, משם למעבדה לפיתוח תרופות גנטיות, מגיע למטה משרדי הממשל, חותך לבית פרטי אי שם בערבות הספר של ארצות הברית וקופץ לפיליפינים. מבולבלים? כן, גם כל הצופים בסרט.

השחקנים אינם הבעיה ב"זהות גנובה", אלא תסריטאי הסדרה, טוני גילרוי, אשר משמש גם כאן כבמאי תורן, ועל כן איבד כל כיוון או תנופה בעלילה. יש הרבה מילים ודיבורים בכל הסרט, אבל הוא שכח לשבץ אקשן. כן, אחרי 90 דקות מתוך 135 דקות הסרט, מתחיל איזה מרדף או שניים, אבל אין טיפה אחת של מקוריות, שלא ראינו באף סרט אקשן אחר.

מבחר השחקנים האיכותים, שנצפו בסדרת הסרטים הקודמים, מבליחים לרגע או שניים: אלברט פיני, סקוט גלן, ג'ואן אלן, ואפילו תמונת סטילס בודדת של מאט דיימון. אבל הסרט יוצר בור עמוק, ולא מצליח למלא את חלל העומק בנפש הצופים.

אין כאן דמויות אמיתיות, לא חושפים אף אדם שנעים להזדהות איתו/ה. יש כאן הרבה אנשים מעונבים המביטים לתוך צגי מחשב בחדרים קטנים, המנסים לאתר את המרגל ואת בת זוגו, וצועקים מילים שלא מקדמות את העלילה, אלא רק מסבכות אותה.

"זהות גנובה" הוא סרט מאכזב לאלו המגיעים עם מטען סרטי "זהות" קודמים, ומתובל באקשן לצמחוניים. בפעם הבאה, אשאר לקרוא ספר בבית.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, רך, תרבות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.