אני? היא שואלת את עצמה, מסתכלת במראה, לא מאמינה. היא צריכה להפיק, לארגן, להעמיד וליצור עכשיו אירוע ל-300-350 איש. מה לה ולזה.

איך זה ששמה של האהבה נקשר בשמם של הנישואים נקשר באלפי שמות של גני אירועים, אולמות-שמחה ותעשייה שמגלגלת מיליוני חתנים וכלות מיועדים על פס הייצור.

והנה גם היא צועדת אל עבר והופכת לחלק מהפס, כמו קופסת שימורים. סוף סוף היא נכנסת למסלול, קופסת שימורים מתרגשת ומרוגשת שרוצה לחגוג את האהבה שלה, אבל עדיין קופסת שימורים.

חסרי כל ניסיון וידע בתהליך המייגע והמאיים, היא והוא הולכים להם לפגישות, נדיבים וטובי לב, מסתכלים על מחירים נטולי כל פרופורציות ומנסים לקלוט אם זה כולל דיג'יי או לא ואם מותר להחליף כסאות בר. אמרו להם חד וחלק: "לא!"

היא רוצה שלמוזמנים שלה יהיה נוח ונעים, וגם לא לקבל התמוטטות עצבים

היא מאוד צייתנית, כך גילתה, לגבי לדברים שהיא אינה מבינה בהם דבר, כמו חתונה, או אירועים והפקות בכלל. היא רוצה שלמוזמנים שלה יהיה נוח ונעים, וגם לא לקבל התמוטטות עצבים בדרך. זה נשמע דרישה לא גדולה, אבל מסתבר שדווקא כן.

היא רוצה שההורים של החתן יהיו מרוצים, ומה לעשות שהטעם שלהם לא קולע בול לזה של הכלה? היא רוצה שהאמא של הכלה תרגיש טוב, אבל מה לעשות שהיא פולנייה. היא רוצה שהם יפסיקו לריב  על שטויות כמו כל הזוגות שמתחתנים, אבל הם לא ממש מצליחים. גם הם, כמו כולם, עלו על פס הייצור של הכלות והחתנים.

איך אפשר בין עומס החיים והשגרה, לימודים, מבחנים, עבודות להגשה, עבודה, קניות בסופר, להתרכז באמת בבחירת צבע המפות הנכון והתאורה הדינמית המתאימה? היא לא רוצה שירכלו שהיה צפוף בחתונה שלה והמקום לא היה משהו, אבל זה הרי בכל מקרה יקרה, אז איך זה שכל בחירה נראית גורלית ומכרעת כל כך לכל הזוגות המתחתנים בעולם? האם זה מה שיכריע את גורלם הזוגי?

ואם יירד גשם ואם יהיה קר וסופה, זה הרי ליד הים. ואם יירד שלג, ואם לסבתא יהיו גלגלים.

דווקא סבתא שלה ז"ל כל כך רצתה לראות אותה מתחתנת, והכי עצוב לה שסבתא לא תוכל להיות שם, כדי להעיר על מרקם האוכל ולסנן בשקט "האוכל שלי הרבה יותר טוב, קייטרינג גם כן" ועל סידורי הפרחים. וכדי לבכות מהתרגשות.

היא הופכת בראשה את כל הסיפורים הרומנטיים ואת כל הסרטים האמריקנים האלה ואת כל מה שהוכנס לה לראש על איך דברים צריכים להיראות ויודעת מזמן כבר שהמציאות לא עובדת ככה והחיים לא פועלים לפי הוראות במאי, או אפילו מנהל אירועים הכי תותח שיש.

היא תצטרך לעמוד עם מטריה ולקוות שהאהבה שלהם תחזיק מעמד גם רטובה

בסוף יש כוחות גדולים שאנחנו תמיד מנסים להדחיק ולהתעלם מהם ולהתמקד בזוטות שיש לנו שליטה עליהן. זה מה שעוזר לשכוח שאנחנו לא כל-יכולים. ואם יירד מבול מהשמיים, היא תצטרך לעמוד עם מטריה ולקוות שהאהבה שלהם תחזיק מעמד גם רטובה, גם מול הנסיבות והמצבים המשתנים וגם מול התלונות של האורחים או קהל ביקורתי ודודות קשוחות.

אולי כשמקבלים החלטה כל כך גדולה ומשמעותית, צריך להבין  שיהיה בסדר. אתם לא המצאתם את הגלגל הזה, המגלגל תעשייה שלמה. האולם לא יקבע את מספר השנים שהנישואים שלכם ישרדו, וסוג הפרחים בזר והמינוס שתיכנסו אליו לא יקנה לכם את הביטחון וההבטחה לחיות "באושר ואושר עד עצם היום הזה".

ואם אתם שורדים  את הפקת החתונה שלכם בלי להיכנס ליותר מדי סרטים – הזוגיות שלכם אולי רק תתחשל לקראת החיים האמיתיים.

____________________________________________________________________________

ליה עינב היא בת 30, גרה בתל- אביב, בעלת תואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטת ת"א, עבדה מספר שנים בתחומי החינוך הבלתי פורמלי במגזר השלישי, מורה לחינוך-מיוחד ולהוראה מתקנת , מכורה לשוקולד ולקפה, מנסה להיות אדם טוב כלפי עצמה וכלפי הזולת. לפעמים גם מצליחה.