אחד התחומים הנחקרים והמבוססים ביותר בפסיכולוגיה אבולוציונית, כמו שכל מי שקורה את המאמרים שלי יכול להיווכח בעצמו, הוא הנושא של בחירת בני זוג והעדפות זוגיות. מאות מחקרים נעשו על הנושא, שהוא הפופולרי ביותר למחקר בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית, ותוצאות אותם מחקרים מראות באופן עקבי שלגברים ונשים יש העדפות שונות כשהם באים לבחור בן זוג.

גברים מעדיפים אישה צעירה מהם, כזו שנמצאת בגיל הפוריות, ויופי חיצוני מהווה גורם משמעותי בבחירות שלהם. נשים, לעומת זאת, מעדיפות גבר קצת יותר מבוגר מהן ומראות העדפה לגברים בעלי מעמד גבוה, או כאלו שיש להם פוטנציאל להשיג משאבים חומריים בעתיד.

ההעדפות האלה, שנחשבות מקובלות בקרב רוב החוקרים היום, לא תמיד היו כאלה. במשך שנים ארוכות לא ידעו החוקרים אם ההעדפות בבחירת בני זוג הן אוניברסליות, או רק תוצר של החברה המערבית. דיוויד באס היה הראשון שערך מחקר השוואתי ענק שבחן את ההעדפות האלה ב-37 מדינות שונות. תוצאות מחקרו תמכו בהשערות האבולוציוניות שנובעות מהברירה המינית ותאוריית ההשקעה ההורית, והראו שהעדפות של גברים כמו יופי חיצוני וגיל צעיר הן אוניברסליות, כמו גם הרצון של נשים בבן זוג עם משאבים כספיים. מחקרים בין-תרבותיים נוספים איששו את הממצאים האלה.

כעת, מאמר חדש מעורר סערה-זוטא בקרב פסיכולוגים חברתיים ואבולוציוניים. המאמר מנסה לערער על האוניברסליות הזו ולטעון שההשפעות החשובות הן תרבותיות ולא אבולוציוניות. המאמר פורסם בכתב העת Psychological Science, ואני חושב שזו הזדמנות טובה לבחון מה המתנגדים להסברים אבולוציוניים אומרים ועל סמך מה הם מבססים את הטענות שלהם.

מחקר יכול להיעשות ללא רבב ועדיין אנחנו יכולים למצוא שמסקנות החוקרים שגויות

כתבתי בעבר לא מעט על אי הבנות של אנשים בקשר לפסיכולוגיה אבולוציונית (או סתם התקפות לא חכמות במיוחד). המחקר הנוכחי, שפורסם באחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בפסיכולוגיה, ראוי להתייחסות מיוחדת. צריך להפריד בין שני עניינים שונים שקשורים למאמר. האחד הוא המחקר עצמו, מה הוא מצא וכו’. השני הוא המסקנות של כותבי המאמר, שנובעות לכאורה מהממצאים. עקרונית, מחקר יכול להיעשות ללא רבב והממצאים שבו תקפים לחלוטין, ועדיין אנחנו יכולים למצוא שמסקנות החוקרים שגויות. זה לדעתי המקרה פה, ואנסה להסביר למה. אבל לפני הכל נראה מה החוקרים מצאו.

המחקר מנסה לערער ישירות על תקפות הממצאים של באס ומחקרים בין-תרבותיים אחרים, כשהטענה המרכזית שלו היא שמבנים חברתיים ומשתנים תרבותיים אחרים הם אלו שמשפיעים על ההבדלים בין המינים בהעדפות והתנהגויות, או מה שחוקרי מגדר מכנים "תפקידי מגדר". ליתר דיוק, החוקרים מתמקדים במדדים של אי שוויון ומנסים להראות שהם אלו שקובעים מה אנשים רוצים בבן זוג פוטנציאלי. הטענה המרכזית היא שככל שחברה שוויונית יותר, כך ייטשטשו ההבדלים בין גברים לנשים בהעדפות בבחירת בני זוג.

[related-posts title="מאמרים נוספים בנושא חיזור ואבולוציה"]

כדי לבדוק עד כמה חברה שוויונית, החוקרים השתמשו במדד שפותח לאחרונה שבודק שוויון בין המינים ונקרא Global Gender Gap Index. מדד הזה ידוע לגבי מדינות שונות, מה שמאפשר השוואה ביניהן. החוקרים רצו לבחון שאלות דומות שבאס שאל במחקר המקורי שלו, ולראות אם למדד האי-שוויון יש השפעה על התוצאות. לשם כך מילאו 3,177 אנשים מעשר מדינות שונות שאלון דרך האינטרנט (פי שניים נשים מגברים). החוקרים חילקו את המדינות לשלוש קבוצות בהתאם למדד האי-שוויון שלהן: מדינות עם רמת שוויון גבוה (פינלנד, פיליפינים, גרמניה וארה”ב), כאלו עם רמת שוויון בינונית (פורטוגל, פולין ואיטליה), ומדינות עם דרגת אי-שוויון גבוהה בין גברים ונשים, כלומר הכי פחות שוויוניות (מקסיקו, דרום קוריאה ותורכיה). החלוקה כשלעצמה מעט תמוהה, מכיוון שהיא תלויה שרירותית בקריטריון להכללת מדינה כלשהי באחת משלוש הקבוצות. למשל, פורטוגל מדורגת במקום ה-32 במדד האי-שוויון, 13 מקומות מתחת לארה”ב ו-42 מקומות מעל איטליה, אבל לפי החלוקה של כותבי המאמר יוצא שהיא ואיטליה באותה קבוצה של אי-שוויון בינוני. באופן עקרוני, כשיש משתנים כמותיים רציפים, רצוי להשתמש במלוא הטווח ולא מומלץ לחלק אותם לקטגוריות. כשמחלקים לקבוצות כלשהן, תמיד תהיה מידת של שרירותיות בקריטריונים להכללה בתת קבוצה זו או אחרת, ובנוסף, מאבדים חלק גדול מהשונות מה שיכול להוביל לתוצאות מוטות. אבל לצורך ניתוח הממצאים, נקבל את החלוקה שלהם כתקפה.

ככל שהחברה שוויונית יותר, דווקא גברים מקנים חשיבות גדולה יותר ליופי החיצוני

עתה ניגשו החוקרים להשוות את המדינות השונות בשאלות שאנשים נשאלו לגבי העדפות בבחירת בני זוג. היו שמונה שאלות כאלו, והחוקרים יצרו מדד משוקלל לכולם ביחד (הם גם ניתחו כל שאלה בנפרד). באופן כללי התוצאות הראו שככל שהמדינה שוויונית יותר, הפערים שבאס מצא במחקר המקורי הצטמצמו. מה זה אומר? שאם מסתכלים על כל שמונה ההעדפות ביחד, מעין מבט-על של כל ההעדפות, אכן רואים שהפערים בין גברים ונשים מצטמצמים. במדינות שווניות יותר, הממצאים מראים שהאפקט חלש יותר, ולמשל העדפות של נשים לבן זוג עם משאבים כלכליים (מה שנקרא good financial prospect),  קטנות ככל שהחברה שוויונית יותר. אותו הדבר נמצא לגבי העדפות הגיל, שבו הפרש הגילים שגברים ונשים רוצים קטן ככל שיש יותר שוויון בין המינים במדינה. מצד שני, כשמסתכלים על הבדלים בין המינים בחשיבות של היופי החיצוני, מגלים שככל שהחברה שוויונית יותר, דווקא גברים מקנים חשיבות גדולה יותר ליופי החיצוני מחברות פחות שוויוניות. זה אומר שלמרות שיש אפקט כללי מסוים, כשבודקים כל העדפה בנפרד התמונה לא תמיד עקבית עם אותו אפקט, ולכן חשוב להסתכל על אפקט בנפרד.

עד כאן הכל טוב ויפה, ואפשר לקבל את העובדה שבאופן כללי ההעדפות משתנות כתלות באי-שוויון בחברה. אבל אם נתעלם לרגע מהשאלה אם ההבדלים מצטמצים או גדלים כתלות באי-השוויון המגדרי, הנקודה הקריטית שרבים פספסו היא שההעדפות היו כולן בכיוון שאותו מנבאות תיאוריית הברירה המינית וההשקעה ההורית. אפילו במדינות שבהן נשים חיות בשוויון גדול יותר עם גברים, נשים עדיין רצו בן זוג עשיר, מבוגר מהן, וגברים שמו דגש על יופי חיצוני ועל גיל צעיר של האישה. לא רק שההבדלים האלה התקיימו בכל המדינות בלי קשר למדד האי-שוויון, אלא שחלק מהם היו גדולים למדי, כולל במדינות עם אי-שוויון קטן (וכאמור לפעמים גדולים יותר ממדינות עם אי-שוויון גדול יותר).

בנוסף, החוקרים ביצעו מחקר שני שהשתמש בנתונים המקוריים של באס לגבי ההבדלים בין המינים במדינות השונות, נתונים שהחוקרים הוסיפו להם את מדד האי-שוויון שבו השתמשו במחקר הקודם, לכל אותן מדינות שהנתון הזה קיים לגביהן (מה שקצת בעייתי, כי הוא מניח שמדד האי-שוויון היום משקף את מה שהיה לפני 20 שנה במחקר של באס). התוצאות הראו שוב, שבאופן כללי מדינות שוויוניות יותר הובילו לאפקטים חלשים יותר, בדיוק כמו שנמצא במחקר הראשון.

החוקרים מסיקים על סמך התוצאות האלה את הדברים הבאים:

To be sure, a certain crosscultural consistency in mating-related gender differences was found in the current study. However, this finding bears no
stringent relationship to an evolved-adaptations account and is exactly what should be expected from a sociostructural point of view. A look at Table 1 reveals that even the most egalitarian nations are far from true equality. Indeed, these nations are as distant from the Earth’s most gender-unequal societies as
they are from perfect gender equality. As long as gender inequality prevails even in “egalitarian” nations, an erosion of gender differentiation in mating preferences cannot be expected from a sociostructural point of view.

מה שהם אומרים פה בעצם זה שלמרות שכל התוצאות מאששות למעשה את הניבויים האבולוציוניים, הן בעצם סותרות אותן ותואמות דווקא את הניבויים הסוציו-תרבותיים. למה זה? כי לדעת החוקרים, העובדה שההבדלים בהעדפות קטנים ככל שהחברה שוויונית יותר אבל לא נעלמים, הם הוכחה שגם המדינות השוויוניות ביותר במדד הנבחר עדיין רחוקות מלהיות שוויוניות לגמרי. כלומר, יש היפוך מחשבתי, שבמקום הנתונים שאמורים לאשש או להפריך את התיאוריה, משתמשים בהם כדי להסביר למה הנתונים לא מספיק טובים, שהרי התיאוריה חייבת להיות נכונה.

ברמה כללית יותר, יש כאן חוסר הבנה בסיסי של מה הסברים אבולוציוניים באמת אומרים ועל מה הם מתבססים. אחת הטעויות המרכזיות שכבר הזכרתי בעבר (ראו במאמרים שקישרתי למעלה), היא שהסברים אבולוציוניים מייתרים את התרבות. מעבר לחוסר ההיגיון בטענה הזו (איפה בדיוק אבולוציה עובדת, בחלל ריק?), ברור לכל שתרבות משפיעה על אנשים, ושאנשים מתנהגים בגמישות. למשל, לאלימות יש בסיס אבולוציוני מובהק, אבל זה לא אומר שכל חברה אלימה באותה מידה, או שאדם הוא או אלים או לא אלים בצורה דיכוטומית אבסולוטית. חרדים או אנשים באיראן לא עושים אותן בחירות שאנשים בחברה מערבית וחופשית עושים, וכו’. להיסטוריה האישית של כל אדם, להורים, לקבוצת הגיל שהוא שייך אליה, לחברה ולנורמות שבה, יש השפעות ברורות על מה שאנשים חושבים ומתנהגים בפועל.

השאלה המרכזית היא לא אם יש שונות בין אנשים ותרבויות, אלא אם יש דפוסים שחוזרים על עצמם בהתנהגות, העדפות ורצונות של אנשים, כאלו שהם מספיק ברורים ותואמים לניבויים האבולוציוניים. המחקר הנוכחי מראה בדיוק את זה. אילו ההסבר האבולוציוני היה שגוי לגמרי, היינו מצפים למצוא העדפות שרירותיות או אקראיות בחברות השונות. היינו מצפים למצוא, למשל, שבמדינה אחת גברים היו מעדיפים נשים צעירות מהן, במדינה שנייה נשים היו מעדיפות גברים צעירים, ובמדינה שלישית לא היה שום הבדל. כלומר, התפלגות ההעדפות הייתה צריכה להיות אקראית, או קרובה לכך.

העובדה שבאופן גורף וחד משמעי, ההעדפות לאישה צעירה/גבר מבוגר הן קבועות, היא עדות תומכת חזקה ביותר להסבר האבולוציוני. נכון, בגרמניה גברים ונשים מעדיפים בני זוג שצעירים או מבוגרים מהם בשנתיים וחצי, ובתורכיה זה ארבע שנים, אז מה? ההבדל עדיין קיים וברור. אפילו המחקר המקורי של באס הראה שיש שונות בהעדפות של בחירות בני זוג. כל מה שהמחקר הנוכחי עשה היה לזהות גורם מסוים שמשפיע בצורה זו או אחרת על הבחירות או ההעדפות הזוגיות שלנו, וגם גורם זה לא מנותק מגורמים אבולוציוניים אחרים. מדדים של אי שוויון בין גברים ונשים מושפעים, למשל, מהיחס בין מספר הגברים לנשים (נושא שכתבתי עליו כאן ופה), ולכן צריך לקחת אותם בחשבון לפני שממהרים לקבוע שמדדים של אי-שוויון מגדרי הם תרבותיים בלבד.

אנשים לא אוהבים לחשוב שיש גורמים אבולוציוניים שעשויים להשפיע עליהם

המאמר הזה עורר הרבה דיונים ברשת, וכרגיל כלי תקשורת רבים מדווחים עליו כאילו הוא מפריך את ההסבר האבולוציוני, בעוד למעשה הוא דווקא די מחזק אותו (גם הכותרת הסרקסטית למאמר כנראה לא עזרה). זהו עוד מחקר שבסך הכל משחזר שוב ממצאים שנמצאו במחקרים אחרים. אני חושב שהסיבה שמחקרים כאלו מאומצים בצורה כל כך חזקה על ידי התקשורת ואנשים רבים היא הרתיעה שיש לרבים מהסברים אבולוציוניים, בעיקר מהסיבות הלא נכונות (פחד מעולם דטרמיניסטי, או מחשבה שאין גמישות בהתנהגויות אם יש בסיס אבולוציוני להתנהגות). אנשים לא אוהבים לחשוב שיש גורמים אבולוציוניים שעשויים להשפיע עליהם או להוות בסיס מסוים להתנהגותם.

המאמר הזה, ובעיקר הפרשנות הנלווית אליו, מזכירים לי שיג ושיח שהיה לי בזמנו עם פרופ' דפנה יואל לגבי מאמר אחר. שם, כמו גם פה, יש חוסר הבנה עמוק של מה ההסברים האבולוציוניים אומרים ונטייה לבטל אותם לגמרי ברגע הראשון שצץ הסבר תרבותי כלשהו. אני מקווה שהמאמר הזה והבלוג שלי עוזרים להפיג קצת את המיתוסים שנלווים להסברים אבולוציוניים, בתקווה לביקורות קצת יותר מיודעות.

• באדיבות הבלוג הומו סאפיינס