נו, מה הביג דיל? שאלו אותי בראיון טלוויזיה, אחד מיני רבים כל כך בימים האחרונים. למה לעשות כזו מהומה? בסך הכל במה מדובר? בשעון קיץ, דבר פעוט, לא עניין של חיים ומוות או מיליארדי שקלים. והמצקצקים הקבועים הוסיפו את השקל הישן שלהם, בסגנון יכנאי ידוע: בזה אתה מתעסק? מכל הנושאים, דווקא את זה בחרת? אז יהיה חושך בחמש אחר הצהריים, לא נורא. יש דברים גרועים יותר. פעם הרי בכלל לא היה חשמל…

אין דבר מסרס ומצמית יותר בשיח הציבורי מאשר התגובה המתנשאת הזו: איך אתה מעז להתעסק בנושא X ולא בנושא Y, שהוא כמובן הרבה יותר חשוב. ואם מישהו סבור שהתגובה המבטלת הזו שמורה רק לנושאים "זניחים" כמו שעוני קיץ, הגנה על בעלי חיים, או תחבורה ציבורית, נראה שאותו מישהו לא קיים כנס ציבורי מימיו. אם תדבר על פליטים יאשימו אותך שאתה מזניח את "עניי עירך". אם תדבר על עניי עירך, יטיחו בך שאתה מזניח את הכיבוש ואת הפלסטינים. אם תדבר על הפלסטינים, יטענו שאתה מבריח את הבוחרים…  העיקר שיהיה מה להגיד, בלי להתייחס בכלל לגופו של עניין.

אז כן. אני מודה. יש באמת דברים הרבה יותר גרועים משעון קיץ שמסתיים חודש וחצי לפני כל העולם. ובדברים האלה אני מתעסק רוב הזמן. אבל דווקא בגלל שהסיפור הזה הוא באמת לא ביג דיל, הוא כל כך פשוט, טכני בסך הכל, דווקא בגלל שזה לא עולה מיליארדי שקלים ולא כרוך בחקיקה מסובכת ובשינוי סדרי עולם, דווקא בגלל שזה כל כך הגיוני מתבקש וברור לכל ילד שעדיף שיהיה אור אחר הצהריים – דווקא משום כך, האטימות וההתחמקויות והתירוצים העלובים של שר הפנים ואנשיו, כל כך מקוממים.

כי החשיכה שתרד עלינו אחר הצהריים, מיום ראשון הקרוב, עם תחילתו של שעון החורף, היא העדות הכי בוטה לחשיכה שאופפת את שר הפנים הזה ואת הממשלה הזו כולה.

ממש כמו עוד כמה סיפורים מעצבנים, קטנים כביכול, שמגיעים מאותו מקום ממש. למשל, הדרישה מחברות הכבלים והלוויין להחשיך ביום כיפור את הערוצים הזרים. או התביעה של משרד התחבורה לא לאפשר באותו יום שימוש במערכת האופניים העירונית של תל-אביב. וכל זאת למרות שהובהר, ביחס לשני העניינים, שמדובר בשירותים אוטומטיים, שלא מחייבים שום מעורבות של עובדים. ממש כמו מכונה לפחיות משקה.

אז גם כאן, מזדרזים הפולנים בני כל העדות לצקצק בלשונם: נו אז מה? יום אחד בשנה לא תראו טלוויזיה. יקרה לכם משהו? הרי זו מדינה יהודית. ופעם בכלל לא היתה טלוויזיה. וכמובן, המנטרה הקבועה: דווקא בזה צריך להתעסק כשהכל מסביב בוער?

בזה צריך להתעסק. כי בדיוק בגלל זה הכל מסביב בוער

כן, בהחלט. בזה צריך להתעסק. כי בדיוק בגלל זה הכל מסביב בוער. בגלל צרות המוח. בגלל החשיבה העקומה. פה, וגם בארצות אחרות. הרי העניין הוא לא באמת חסימת הסי-אן-אן או ערוץ הבידור ההולנדי ביום כיפור. העניין הוא החופש שלי כאדם בוגר לנהל את חיי לפי דרכי, כל עוד אינני פוגע בזכותו הזהה של הזולת. העניין הוא החדירה הבוטה, במפגיע בוטה, לחיים האזרחיים. זה לא עניינו של אף אחד, בטח לא שר הפנים או שר התחבורה, מה אני עושה בביתי ביום כיפור או בכל יום אחר. אם אני צופה בטלוויזיה, אוכל סנדוויץ', או נוסע באופניים.

אגב, לקראת יום כיפור המתקרב, כדאי להזכיר שאין במדינת ישראל חוק האוסר על נסיעה ביום הזה.  אני עצמי לא נוסע ביום כיפור. כל בני משפחתי, כל חבריי, בעצם כל מי שאני מכיר, נוהג כמוני ולא נוהג. מתוך כבוד. ואכן יש ליום כיפור צביון מיוחד, שרוב רובם של החילונים, וגם האזרחים הלא-יהודים, מוקירים ומכבדים.

אין לזה שום קשר ליהדות. זה עניין עסקני, כוחני

הדרך הוודאית לנפץ את הכבוד הזה, היא לקבוע איסורים כאלה בחוק. זו גם הדרך המהירה ביותר, ממש אוטוסטראדה, להמאיס את הדת על אזרחי המדינה. כי אין לזה שום קשר עם ערכים ואמונה ורוח. בוודאי שאין לזה שום קשר ליהדות. זה עניין עסקני, כוחני.

הזזת מחוגי השעון לאחור, מחר בלילה, מסמלת את כל זה בצורה מושלמת עד כאב. במקום מדינה מתקדמת, נאורה, מדינת רווחה מודרנית, עם חשיבה רציונלית, שמחוברת לעולם הגדול, אנחנו חוזרים לאחור. מתנתקים מהעולם. עוברים לזמנים חשוכים. ולכן המאבק על שעון הקיץ הוא חלק מהמערכה על דמותה של המדינה הזו.

הנה כך כתב לי אתמול אורי מרחובות: ניצן שלום. מכל בליל הנושאים העומדים על סדר היום – אין נושא צודק מזה. אין נושא שמקומם את הציבור בחוסר ההגינות וההתנשאות הכרוכה בו – כמו נושא זה. אין גם נושא בו ניתן לגבש קואליציה עצומה של אזרחים, חילונים, דתיים ואפילו חרדים – כמו נושא זה. העם דורש שינוי הוגן של שעון הקיץ.

אורי צודק. המאבק הזה הוא לא "חילוני" ולא "אנטי-דתי". ואכן שותפים לו נשים ואנשים בני כל האמונות והזרמים. יותר מזה. כל כך הרבה אנשים דתיים מספרים לי שהם נעלבים עד עמקי נשמתם כשמנסים לייחס להם את האיוולת הזו של התנגדות לשעון הקיץ. הם מתביישים שעסקנים מסויימים הופכים את העניין הזה למאבק "יהודי".

ואם כבר מדברים על יהודים ויהדות, כדאי שנזכור שלאף אחד אין מונופול על היהדות ועל מה זה להיות יהודי טוב. ואם יש משהו שמרתיח אותי, זו האמירה שזורקים לי בכנסת, מספסלי ש"ס והאגודה, שאני "נגד כל דבר יהודי". בלהט אחד הוויכוחים, אמרתי פעם לאחד מהח"כים הללו, שאני יהודי לא פחות טוב ממנו, גם אם אין לי כיפה וזקן. אני לא אומר שאני יהודי יותר טוב ממנו, אבל לא פחות. ובניגוד ליחסו אליי, אני מכבד את אמונתו. כי אותי חינכו שיהודי טוב הוא אדם סובלני, ערכי וישר שרוחש כבוד להשכלה ותרבות, שבקיא בהלכות העולם, אדם מתקדם, פתוח, קשוב לזולת. כאלה היו היהודים הגדולים בכל הדורות, שעליהם גאוותנו: אנשי ספר, הוגים, מורים, חוקרים, אנשי מוסר, מדענים, אמנים, מוסיקאים… אלה צריכים להיות גיבורי התרבות במדינה היהודית והדמוקרטית שלנו.

שנה טובה,

ניצן

* מתוך הניוזלטר של ח"כ ניצן הורוביץ