אין ספק שהזוכים הגדולים של ה"אמי" השנה הרוויחו ביושר את הזכייה. השחקנים מוכשרים, היוצרים מבריקים והסדרות איכותיות מתמיד. מה שציער אותי בטקס, שנערך ביום שני, הוא תחושת הדה ז'ה וו.

לאחר צפייה בטקס ומעבר מהיר על שמות המועמדים והזוכים בקטגוריות הגדולות, כל שנותר הוא לפנות פנייה נרגשת לחברי ה-ATAS  (בתרגום חופשי: האקדמיה לטלוויזיה, אמנות ומדעים), ולהפנות את תשומת ליבם לסדרות נוספות שקיימות בעולם, לא פחות טובות מהחמש שהם מכירים.

לצערי הרב, בשנים האחרונות נוצר הרושם שגם בעולם של "המסך הקטן", קיימת מעין קליקה מצומצמת של סדרות, שזוכה לכל המועמדויות המשמעותיות, ומכאן גם לזכיות.

כל אלה גרמו לטקס ה"אמי" השנה להיות צפוי. פשוט כך. את מספר ההפתעות שהדהימו לחלוטין את הפרשנים (ואת הצופים) אפשר לספור על יד אחת, כיוון שהתחרות האמיתית היתה בין ענקיות הטלוויזיה של השנים האחרונות, ללא שום שביב של סיכוי לסדרות חדשות.

מה לעשות, כשהתחרות האמיתית היא בין "מד-מן" ל"הומלנד" ל"שובר שורות" ובין "משפחה מודרנית" ל"רוק 30"  ל"מפץ הגדול" כבר שלוש שנים – זה כבר לא כל כך מעניין מי יגרוף את הזכיות הגדולות.

השנה הופיעו כל כך הרבה סדרות חדשות ומעולות. רובן לא זכו אפילו להיכנס לרשימת המועמדים. מה שהקשה על הכניסה הזו היתה השתלטות גורפת של הסדרות ה"מקובלות" על רשימות המועמדים. שוב טינה פיי, שוב איימי פוהלר, שוב ג'ים פרסונס.

על קטגוריית "שחקן המשנה" ו"שחקנית המשנה" בקומדיה (אריק סטונסטרייט וג'ולי בואןו – "משפחה מודרנית") אין אפילו על מה לדבר, כאשר שחקני "משפחה מודרנית" ביצעו השתלטות עויינת, ולא איפשרו לאף אחד אחר את הסיכוי הקלוש לזכות. הסדרות החדשות, שבכל זאת הצליחו להסתנן לרשימת המועמדויות ואף לצבור כמה זכיות היו מעטות, וגם שם לא ניתנה הזדמנות אמיתית לפריצת דרך.

ג'וליה לואי דרייפוס, למשל, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית. המירוץ בינה לבין שש המועמדות האחרות היה צמוד, ללא ספק, ולכל אחת מהן הגיע לזכות. לואי דרייפוס זכתה על משחקה בסדרה "VEEP", שסיימה את עונתה הראשונה.

על פניו, נראה כי סדרה חדשה לחלוטין הצליחה לגרוף פרס יוקרתי, שנחשב לאחד המרכזיים בטקס, אבל חשוב לזכור שלואי דרייפוס היא כבר שועלה ותיקה. היא בעלת נסיון טלוויזיוני של עשרים שנה, בעלת חוש קומי מפותח ומבריק. למרות שהסדרה חדשה, לוא    י דרייפוס היא זוכה סדרתית באמי, כך שהפסל המוזהב בקטגוריה הזו, כמו ברבות אחרות, שוב נשאב אל תוך קבוצה מצומצמת של זוכים.

לואי דרייפוס זכתה באמי על כל אחת מהסדרות בהן כיכבה, כך שזהו הפרס השלישי שלה (אחרי שחקנית המשנה הטובה ביותר על "סיינפלד", והשחקנית הטובה ביותר על "כריסטין הישנה").

גם בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בקומדיה אין באמת חדש תחת השמש. ג'ון קראייר, שזכה בפרס על "שני גברים וחצי", משחק פינג-פונג עם ג'ים פרסונס ועם אלק בולדווין  עוד משנת 2008. השמות שלהם ברשימת המועמדים הפכו לדבר שבשגרה, ואחרי שתי זכיות רצופות של בולדווין, ושתיים רצפות של פרסונס, הגיע תורו של קראייר, שבאמת אין שום סיבה הגיונית לזכייה שלו השנה.

 דווקא השנה, "שני גברים וחצי" הגיעה לתחתית המדרגה, ואיבדה את הקסם שהיה לה. משונה מאד שדווקא השנה מגיעה הזכייה של קראייר, ובאמת שאין לזה שום סיבה הגיונית, חוץ מאיזו "סגירת חשבונות" משנים קודמות בהן חיכה בסלנות לתורו.

גם הזכייה בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר היתה רחוקה מלהיות מפתיעה. הזכייה של "משפחה מודרנית" היתה צפויה יותר מכניסתה של בריטני ספירס לעולם הריאליטי. 

זוהי הזכייה השלישית ברצף של הסדרה בפרס הגדול הזה, אחרי שלוש זכיות רצופות של "רוק 30". זה לא שלא מגיע לסדרה המצויינת הזו לגרוף את כל הפרסים שבעולם, אבל נשאלת השאלה, האם לא הבנו כבר שהסדרה הזו מצויינת? האם לא הגיע הזמן לתת לסדרות מוצלחות לא פחות לחדור את רשימת המועמדים הסגורה הרמטית כבר אלוהים יודע כמה שנים? איפה "מרוששות", למשל? איפה "לואי"? (שאמנם זכה בפרס על כתיבה, אבל מועמדות לפרס הסדרה לא היתה הורגת אף אחד). איפה הגיוון?

מבט חטוף על קטגוריות הדרמה, מראה שהושקעה כאן קצת יותר מחשבה מאשר בקטגוריות הקומדיה. העונה החמישית והאחרונה של "מד מן" היתה, ללא ספק, קצת חלשה יותר מקודמותיה, כך שזכייה חמישית ברצף היתה לא הולמת ולא מתאימה. "הומלנד", לעומת זאת, הרוויחה בצדק רב את הזכייה שלה בפרס הסדרה הדרמטית הטובה ביותר, התסריט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר (קלייר דיינס) והשחקן הטוב ביותר (דמיאן לואיס).

"מד מן", שהובילה ברשימה המועמדויות השנה, יצאה לראשונה ללא זכיות משמעותיות. הדבר היחיד שאולי קצת חבל הוא שג'ון האם – הכישרון והסקס אפיל- סיים חמש עונות של הסדרה המצויינת בעולם עם חמש מועמדויות לפרס השחקן הטוב ביותר, ועם אפס זכיות. למרות שהעונה החמישית לא השתוותה ברמתה לעונות הקודמות, זו היתה העונה של כריסטינה הנדריקס, וחבל שנאלצה להסתפק במועמדות.

את שיא המחזור של כל הזמנים סיפקה הזוכה בפרס תכנית האירוחהלילית (Variety): "the daily show". ג'ון סטיוארט לקח השנה את האמי בפעם העשירית (!). יש לכם את זה ביותר מוגזם?

הופעה חדשה ובולטת אחת שמשכה את תשומת הלב של כולם, גם בלי זכיות משמעותיות: לנה דנהאם, רק בת 26, פרצה בסערה אל עולם הפרסים הנוצצים של הוליווד, עם ארבע מועמדויות הכוללות בימוי, כתיבה ומשחק בסדרה של HBO  "בנות". דנהאם הביאה איתה משב של תקווה לסדרות החדשות, ולשחקנים ויוצרים צעירים שכמעט והתאיידו מהטקס הזה, עם היעלמותה של GLEE  מרשימת המועמדויות.

ולמרות השעמום הקל שברשימת הזוכים, אין ספק שהטקס היה נוצץ במיוחד ולוהט במיוחד (מילותיה של קלי אוסבורן, שעדכנה אותנו בדיוק כמה חם לה כמה רגעים לפני  תחילת הראיונות על השטיח האדום).  

ג'ימי קימל הוכיח מחדש את כישורי ההנחייה ואת היכולות הקומיות שלו. הטקס היה מלא רגעים מצחיקים עד כאב בצד הבטן, לרבות קטע הפתיחה, שמתעלה על עצמו בכל שנה מחדש. גם השחקנים שהגישו את הפרסים הפגינו הומור כלפי עצמם וכלפי חבריהם לתחום.

מליסה מקרת'י, הזוכה בפרס השחקנית הקומית הטובה ביותר של השנה שעברה, ידעה לעקוץ את גברברי הוליווד במקומות הנכונים. סת' מקפרלן סיפק מה שעוד לא ברור – אם היה פאשלה מביכה או בדיחה שתוכננה מראש, כאשר פספס את האות שלו (ואת המיקום של המיקרופון).

מה שללא ספק היה אחד הרגעים המוצלחים ביותר שנראו זה זמן רב על במת ה"אמי" היה נאום הזכייה של ג'וליה לואי דרייפוס, שביצעה מערכון שתוכנן מראש בשיתוף אמי פוהאלר המוכשרת (שאחרי חמש מועמדויות רצופות, כדאי שתזכה בפרס בקרוב). עבור מי שפספס, מומלץ מאד לחפש את הקטע ביו-טיוב. מי שקצת הביכה את עצמה ואת הסביבה היתה ג'ולי בואן, מ"משפחה מודרנית", שבנאום הזכייה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, לא הפסיקה לדבר על כיסויי פטמות. לקלייק דאנפי זה לא היה קורה. 

לא שאני מומחית גדולה, אבל אם ההחלטה היתה שלי, אלה היו הזוכים בפרסים הגדולים:

קומדיה

סדרה: "Two Broke Girls" (הסדרה שעשתה מה ש"משפחה מודרנית" עשתה לפני שלוש שנים- והפתיעה בדיוק כשחשבנו שראינו הכל.

שחקנית: איימי פוהלר על "Parks and Recreations" (אחרי חמש מועמדויות- בהחלט מגיע לה לזכות)

שחקן: ג'ים פרסונס על "Big Bang Theory" . נכון שהוא זכה פעמיים ברצף, אבל הוא השחקן הקומי הכי טוב על המסך כרגע, וזו עובדה.

שחקנית משנה: הת'ר מוריס על "Glee". נכון, בעונה השלישית הסדרה פחות או יותר הדרדרה מפרק לפרק, ונכון שזו השנה הראשונה בה השחקנים לא מבליחים אפילו לרגע ברשימת המועמדים, אבל מוריס היא שחקנית מעולה וקומיקאית מבריקה, שממש זרחה בעונה השלישית.

שחקן משנה: אד אוניל על "Modern Family" (אחרי שתי זכיות רצופות של אריק סטונסטריט, אין סיבה לזכייה שלישית ברצף. זה, בצירוף העובדה שמדובר באל באנדי, צריך היה לזכות את אד אוניל בפרס השנה).

דרמה

סדרה: "Homeland" (ללא ספק – הסדרה הרוויחה את הזכייה).

שחקן:  התלבטות קלה בין שני מועמדים נצחיים שסיימו השנה את הסדרות בהן כיכבו: יו לורי על "House M.D" (שזכה בשני פרסי גלובוס הזהב ואף לא אמי אחד) או: ג'ון האם על "mad men" (אשר זכה בגלובוס הזהב בשנת 2007, והיה מועמד לאמי חמש פעמים ללא זכיות. באמת באמת חבל).

שחקנית: קלייר דיינס על "Homeland"  בהחלט זכייה הולמת, אך עם הסתייגות בדמותה של מייגן הילטי מ- "Smash", שחישמלה את המסך בכישורי המשחק והשירה שלה, ולא זכתה אפילו במועמדות. מישהו נרדם בשמירה.

שחקן משנה: אהרון פול על "Breaking Bad"  (פה אני שוב חייבת להסכים עם הבחירה, שהפתיעה את כולם בהוליווד, אך לוותה בהנהוני הסכמה ומחיאות כפיים מפרגנות).

שחקנית משנה: כריסטינה הנדריקס על "Mad Men"  . הלו?!? זו היתה ה-שנה של ג'ואן ב"Mad Men"- איזה פספוס אדיר !

עם תום הטקס מתחילה העבודה הקשה באמת: ליוצרי הטלוויזיה האמריקנים יש עכשיו כמעט שנה (עד להגשת המועמדויות בחודש יוני) ליצור חומר חדש או להמשיך להדהים, ולשמור על טלוויזיה מופתית לא פחות מבשנה החולפת. עם פרישתה של "מד מן" מהמסכים, מתפנה משבצת זהב חדשה בסקטור הדרמה, ואולי גם בחומת הקומדיות תתאפשר פרצה בשנה הבאה.