ישראל כרעש רקע, או היעדרה של התקווה

מה שאמור להטריד את כל אזרחי ישראל, מבלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות, הוא החשש שישראל תמוג אט אט מסדר היום הציבורי בארה"ב ובעולם. בהיעדרו של פתרון, אנחנו יכולים רק לדמיין מה יהיה המשכו של הסכסוך כאשר החברה הישראלית עוברת תהליכי הקצנה ומצוידת בהתנגדות נחרצת לפירוז הנשק הגרעיני במזרח התיכון

Print Friendly

הכשלים האחרונים במערכת הבחירות של הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב חרצו ככל הנראה את גורלו של המועמד הרפובליקני, מיט רומני. מהן ההשלכות של הפסדו הצפוי של רומני על ישראל?

בימים כתיקונם, להשתייכות המפלגתית של נשיא ארצות הברית היתה השפעה קטנה יחסית על הקשרים עם ישראל. כך, לדוגמה, ג'ורג' בוש האב התנגד נחרצות לבניית ההתנחלויות, בעוד ביל קלינטון הואשם על ידי הפלסטינים שתמיכתו הבלתי מסוייגת בעמדותיו של הצד הישראלי לשיחות אוסלו גרמו לכשלון השיחות בקמפ דיוויד. אך אלה אינם ימים כתיקונם: ההתייעצות הלילית הדחופה עם שגריר ישראל בארה"ב בטרם נסיעתו של ראש הממשלה לארה"ב והיעדרה של פגישה בין אובמה לביבי הם רק שני סימנים המעידים עד כמה נפגעו היחסים בין המנהיגים כתוצאה מתמיכתו הבלתי מסוייגת של ביבי במועמד המפלגה הרפובליקנית במערכת הבחירות בארה"ב.

ממה צריכה ישראל לחשוש אם ייבחר אובמה לכהונה שנייה?

נדמה שאנשי הימין יכולים להיות רגועים – אין צורך לחשוש ממעורבות יתר של האמריקנים במתרחש בחצר האחורית של ישראל, השטחים. גורם אמריקני המקורב לנשיא אובמה, שנפגש לפני מספר חודשים עם חוקר ישראלי של הסכסוך,  ציין כי גם אם ייבחר אובמה, הוא ידבוק ככל הנראה במדיניותו הנוכחית ויימנע מלהציע תוכנית אמריקנית לסיום הסכסוך. אובמה הוא הנשיא הראשון מזה שנים רבות שבחר באופן מודע להמנע מכניסה לבוץ המזרח תיכוני. אין "תוכנית השלום של אובמה", למרות שתוכנית כזו היתה אפילו לקודמו, ג'ורג' בוש הבן. היתה זו ככל הנראה עצתו של  קלינטון לאובמה לפני ארבע שנים להימנע ולעסוק בסכסוך שלנו, שלהערכתו של קלינטון איננו פתיר בתקופה הקרובה.

ריקודי זוגות (צייר: יונתן שתיל)

מחול אחרון ופרידה? (צייר: יונתן שתיל)

תפישה זו זוכה לאישוש בדבריו של הנשיא לתוכנית 60 דקות, ששודרה באחרונה בארה"ב, לפיהם לחצו של ראש ממשלת ישראל בעניין איראן הוא "רעש רקע" בלבד, שאיננו גורם המסוגל להשפיע על המדיניות האמריקנית לגבי האזור. מכאן שמה שאמור להטריד את כל אזרחי ישראל, מבלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות, הוא החשש שישראל תמוג אט אט מסדר היום הציבורי בארה"ב ובעולם. הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהיה פותח את מהדורות החדשות בעבר, יהפוך לאנקדוטה חסרת חשיבות, שאין נותנים עליה את הדעת.

סכסוכים כה ארוכים ומורכבים מחייבים התערבות מסיבית של כוחות חיצוניים

יש לזכור שהסכסוך איננו צפוי להיפתר בכוחותיהם של הצדדים בלבד. ההיסטוריה מראה שסכסוכים כה ארוכים ומורכבים מחייבים התערבות מסיבית של כוחות חיצוניים כדי לפותרם. בהיעדרו של פתרון, אנחנו יכולים רק לדמיין מה יהיה המשכו של הסכסוך כאשר החברה הישראלית עוברת תהליכי הקצנה ומצוידת בהתנגדות נחרצת לפירוז הנשק הגרעיני במזרח התיכון.

היעדרו של תהליך שלום משמעותי איננו רק בעל משמעויות גיאו-פוליטיות. שלום משמעותו האמונה שהעתיד יהיה טוב מהעבר. היעדרה של התקווה מהאופק של אזרחי ישראל בשנים האחרונות בא לידי ביטוי בהשלמה של רבים עם הצורך לבנות את עתידם הפרטי במקום אחר. הבנה זו, שאין כאן עתיד, איננה דומה לרצון לחפש עתיד טוב יותר, שאפיין את העוזבים לפני כעשור: היום עושות דרכן לחו"ל משפחות שלמות, לא עוד צעירים הרפתקנים המשוחררים מהתחייבויות כבעבר. הרופאים ואנשי האקדמיה שעוזבים חסרים לכולנו כבר עכשיו, אך מלוא היקף הנזקים שיוצרת תקופה זו של היעדר התקווה עוד רחוקים מלהיות מובנים.

___________________________________________________________________________

עופר שנער לבנון הוא מרצה באוניברסיטה העברית ובמכללת ספיר ודוקטורנט בבית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, החוקר את הפסיכולוגיה של החברה הישראלית. 
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ישראל כרעש רקע, או היעדרה של התקווה

  1. מאת דוד‏:

    זו בדיוק התחושה שמכרסמת בי.
    מצד אחד התחושה שזה הבית שלי ומצד שני שהממשלה של השנים האחרונות מובילה אותנו לחיים קשים מאד במקרה הטוב ולאבדון במקרה הרע. יש לי לפעמים תחושה שמי שיכול (כלכלית ונפשית) לזוז מכאן עושה את זה ומי שלא (כמוני) יושב פה ומתפלל שהוא לא יהיה כמו היהודים באירופה שלא ברחו בזמן.
    למה כל זה לא מטריד אף אחד ? הימין לא מוכן להקריב שום דבר כדי שתהיה פה תקווה וחיים טובים יותר ואף אחד לא מתעורר. אולי ביום שיביאו לפה רופאים מתאילנד אז אנשים יתעוררו ויבינו שנהיינו מקום כזה גרוע שמי שמספיק מוכשר כמו הרופאים פשוט עף מפה.

  2. מאת dorit‏:

    משפט המפתח במאמר שלך הוא- שתהליך השלום הוא האמונה שהעתיד יהיה יותר טוב מן העבר. אמונה? זה מה שחסר לך? ואם האמונה שלך בדרך שתיטיב את העתיד שלנו היא שגויה? ואינה אלא נפילה למלכודת הרמייה של שונאינו המושבעים! –אם חסרה לך אמונה, אתה יכול למצוא הרבה ממנה בתנ"ך: האמונה שבאחרית הימים, ימות המשיח, וכיוב' יגור זאב (אומות העולם) עם כבש (ישראל) ולא ילמדו עוד מלחמה…
    הבעיה של בני דורך וצעירים יותר היא חוסר פרספקטיבה היסטורית, ולפיכך- חוסר הבנה לכך שההווה הרבה יותר מן העבר שלפני קום המדינה (אבל פחות טוב מן העבר בו בנינו יישובים, החזקנו באדמת סיני, והיינו גורם שיש להתחשב בדעתו, ולא "רעש" כפי שמכנה אותנו כעת נשיא ארה"ב..). הטעות שלך נובעת מן העובדה שמדינת ישראל קמה כדי שיהודים יוכלו להילחם למען עצמם, ולא יהיו תלויים בחסדי גויים. מדינת ישראל קמה בשביל שיהודים לא יצטרכו להילחם עבור עמים זרים, כדי להוכיח נאמנות להם, ובתמורה לזכות ביחס משפיל נצלני ומבזה, ובכפיות טובה. להזכירך- במלחמת העולם השנייה לחמו מיליון וחצי יהודים בצבאות זרים, מתוכם נהרגו בקרבות 300,000 יהודים !!! ובשביל מה? אפילו פצצה אחת סמלית לא מצאו לנכון להטיל על מחנות ההשמדה. —
    –אתה לוקח כמובן מאליו את החירות שיש לנו הודות למאמצי הקודמים לנו. ולמרבה הצער- מלחמה היא לעתים קרובות מחיר החירות. לגבי נשק גרעיני: זאת תעודת הביטוח שלנו, ובהיותנו נתונים תמיד לסכנת השמדה – אבוי לנו אם נחתום על משהו שקושר את ידינו. אנו לא באותו סטטוס כמו עמים אחרים. כשיהיה לנו שטח ומשאבים כמו איראן, וכאשר יעברו כמה מאות שנים בהם לא ינסו לחסל אותנו- יהיה מקום לחשוב על כך.
    –אני לא אומרת שישראל מושלמת, ואינני יכולה למנוע ממחפשי פינוקים- לרדת מהארץ. משפחות שלמות ירדו גם בעבר. אולי בישראל צריכים לחיות אנשים שסדר העדיפויות שלהם שונה, ואולי אלו שירדו- צריכים לחיות כמה שנים במחיצת גויים כדי להרגיש יותר יהודים.