Skip to content

שומרי המצוות האמיתיים של אברדין, סקוטלנד

התקבלנו בהתלהבות על ידי ששת הגברים (כולל הרב שמיובא מחוץ לעיר) ועשר הנשים הנכבדות (גם במשקל), ולפני שהבנתי מי נגד מי מצאתי את עצמי עטוף בטלית, מחבק ספר תורה ענקי ויושב בעל כורחי על בימת הכבוד מול ארון הקודש. מי אני שאומר ליהודים כיצד לשמור על יהדותם בניכר?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

רצו הגורל ואשתי שנעתיק את מגורינו לסקוטלנד הרחוקה, ולא סתם לסקוטלנד, אלא עד לעיר אברדין, מקום שלגביו גם האנגלים מגיבים ב"המממ…  שם רחוק, בצפון הקר מאוד" ו"תיקח משהו באמת חם איתך, שלא תקפא".  והנה אנחנו פה, בעיר הצפונית הנחמדה והמאוד ידידותית הזאת (וזאת, אני מניח, רק כשאני מצליח להבין את הניב המקומי של הילידים הטוענים בתוקף שזאת אנגלית).

שם רחוק, בצפון הקר מאוד... (צילום: יוסי הדרומי)

לקראת חגי תחילת השנה החליטה אחותה של אשתי לבקר אותנו יחד עם שתי בנותיה הקטנות למשך כעשרה ימים, בטענה שהן מתגעגעות לבנותינו, וחוץ מזה – אין לה מה לעשות עם הילדות בחופשת החגים המתארכת בגלל סופי השבוע. אמרנו כן לביקור גם בלי שנשאלנו, וכך זכינו בשאר הבנות למשפחת אלוש.

והנה הגיע יום כיפור. אני אישית לא צם, ולמעשה מסתפק בכך שאני לא מדליק מנגל ברחוב ביום כיפור וגם לא מטגן שרימפס עם חמאה ושום במהלך החג, אם אפשר לקרוא לו כך. אבל הפעם החלטנו להגיע לבית הכנסת בעיר, שהבטיח פעילות לילדים ביום הכיפור ב-11 בבוקר.

האמת? ההבטחה  הזאת נראתה לי קצת חשודה, אבל מי אני שאומר ליהודים כיצד לשמור על יהדותם בניכר. למיטב ידיעתי מתקשה בית הכנסת לקיים מניין אפילו בחגים השמחים יותר, עקב התעקשותו על נוסח תפילות והתנהלות אורתודוקסי, בעוד שאילו עברו לנוסח הרפורמי, נראה שכלל היהודים באברדין העיר וגם באברדין הפלך (בערך 30 איש ואישה) היו מגיעים.

ביום הכיפורים ב-11 בבוקר הודיעה לי בשמחה אשתי היקרה (שדווקא היתה שרויה בצום) שהיא חולה מכדי לבוא, וכך נדדתי עם גיסתי, שתהיה בריאה, וארבע הקטנות, שבכלל לא קטנות בכל הכרוך במעשה קונדס, לרחוב הצדדי במרכז העיר, בו ממוקם די בהסתר בית הכנסת היהודי.

מיד כשנכנסנו התקבלנו בהתלהבות על ידי ששת הגברים (כולל הרב שמיובא מחוץ לעיר) ועשר הנשים הנכבדות (גם במשקל), ולפני שהבנתי מי נגד מי מצאתי את עצמי עטוף בטלית, מחבק ספר תורה ענקי ויושב בעל כורחי על בימת הכבוד מול ארון הקודש.

מאחר שהפעילות לילדים הסתכמה ב"ששש", "אל תפריעו" וכדומה, החלו ארבע הקטנות במעשי לצון והתפרעות קלה ולהפליא בלהטוטיהן. גיסתי, שתהיה בריאה, התאפקה פרק זמן ממושך של כחמש דקות והחליטה שמיצתה את נושא ערכי המורשת ושכדאי לעבור לערכי החנויות בסביבה. היא סימנה לי שהיא לוקחת את בנותיה והולכת. כך מצאתי את עצמי מתלבט כיצד ואיך ראוי למסור את ספר התורה שהופקד בזרועותיי, בעוד בנותיי הקטנות, ללא הסמכות הבוגרת של גיסתי, שתהיה בריאה, מרחיבות את טווח תעלוליהן מרגע לרגע בקולות צהלה, בדומה לאוהדי כדורגל סקוטים שאכן עברו באותו זמן ברחוב בדרך למשחק.

ניצלתי רגע הפוגה בין ברכת הרב למלכה לבין ברכת הרב לשאר בית המלוכה האנגלי (משום מה אינני זוכר את הברכות הללו מבתי כנסת בארץ, כנראה בגלל גילי המתקדם), התרוממתי, ומיד ניגש אליי אחד המתפללים שזיהה את מצוקתי. הנחתי בידיו את ספר התורה ומיהרתי תוך מלמול התנצלויות לאסוף את הקטנות ולהעלם במהירות.

למחרת בבוקר, כשיצאתי מביתנו לרחוב, התנפל עליי בהתרגשות אדם שנראה מוכר, ואכן התברר שהוא האדם שחילץ אותי אתמול מהחיבור לספר התורה. אחרי שאמר לי שאין צורך בתודות והתוודה שלמעשה היה בדרכו  לשירותים,  הציג את עצמו בשם כריסטיאן. ובעודי תוהה אם כריס הוא שם יהודי נפוץ, הוא הסביר לי שהוא למעשה נוצרי (ללא קשר לדת הנוצרית, לתחושתו), שפשוט קרא את התנ"ך והחליט שאלוהים צודק ואם אלוהים רוצה שיהיה יום כיפור – הוא מקבל את זה, ולכן אימץ את יום כיפור גם הוא.

הכומר הסביר שהוא נוהג לצום ביום כיפור

ביום שלמחרת השתתפתי עם אשתי, שהבריאה בדרך נס מיד עם סיום החג, בפגישה עם כומר מהכנסייה הסקוטית, אותו הכרנו במקרה באחד הימים כשטיילנו בסטונהייבן.

סטונהייבן היא עיירת דייגים ציורית השוכנת כרבע שעה נסיעה מאברדין ומפורסמת בזכות שרידי טירה מאוד מיוחדת, שלמרבה הצער הדרך אליה נמצאת בתיקונים בחודשי הקיץ ובלתי עבירה בחורף.

למעשה, לא יכולנו שלא לפגוש באותו כומר, כי ברגע ששמע אותנו מנסים (ללא הצלחה ניכרת) להפגין סמכות הורית כלפי הקטנות בעברית – הוא פשוט קפץ עלינו בהתלהבות.

כומר זה, מסתבר, ביקר מספר פעמים בארץ ומדבר עברית סבירה, בהתחשב במבטאו הסקוטי, ובכלל פרו ישראלי. במהלך הפגישה סיפר לנו הכומר שכיפורים השנה היה לו קצת קשה. למראה פניי, שכנראה הפגינו חוסר הבנה ובלבול מוחלט, הסביר הכומר שהוא נוהג לצום ביום כיפור.

אני בטוח שיש איזה שהוא מסר עמוק בכל זה, אבל עדיין לא מצאתי אותו.

6 Comments

  1. עמי שלח
    9 באוקטובר 2012 @ 17:50

    יוסי ידידי,
    אל תתפלא: זה בדיוק מה שקורה כשהדרומי מחליט להפוך לצפוני, עד כדי אברדין-סקוטלנד.

  2. עמיש
    7 באוקטובר 2012 @ 7:50

    יפה יפה על כך נאמר -מתוך שלא לשמה בא לשמה

  3. אלי
    6 באוקטובר 2012 @ 20:07

    והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים

  4. עמישראלחי
    6 באוקטובר 2012 @ 10:23

    אהבתי. לא יודע איפה עושים לייק, אבל איי לייק שמסתבר ששניכם כותבים יפה מאד.

  5. אטיוד5
    6 באוקטובר 2012 @ 0:31

    בסוף הבנתי שהדרומי התחתן עם אלוש. אבל אולי לא הבנתי את הדקויות האלו עד תומן.
    יישר כח. דווקא הייתי בעיר הגרניט, יפה מאוד, אפילו מדהים. ומדכא אימים.
    מקום טוב לצמד פרנקנשטיין את דרקולה לדעתי.

  6. אורי גפני
    4 באוקטובר 2012 @ 11:10

    ההפתעה הגדולה באמת תהיה כשרב בית הכנסת יצטרף לתפילה בכנסיה, והאימם מהמסגד יגיע לשמחת תורה. אלוהים אחד, לא?

    אהבתי. תודה, אמרלד.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן