אחרי קריירה מוזיקלית בינלאומית עם המוג'וס, אחרי שחרש את בימות אירופה, לאחר המיצוי הגדול והפרישה למסלול עצמאי לחלוטין, בין מופע למופע ועבודה סיזיפית על האלבום האחרון, Different Pulses, הגיע בסוף השבוע שעבר אסף אבידן למועדון התיאטרון בשדרות ירושלים ביפו על מנת לחגוג עם המוני מעריציו את צאתו של האלבום, שכבר הוגדר על ידי כחוויה מעניינית ומרתקת.

על אסף אבידן כבר הכברתי מילים מהרגע בו "גיליתי" אותו לראשונה במופע לילי בשוק הפשפשים ביפו, דרך השקת אלבומים במסגרת המוג'וס, עבור לסרטו הדוקומנטרי ועד למפגש בלתי אמצעי עם הקהל ב"סיפורים במונו".

גם על אלבומו החדש הבעתי את דעתי: "היום האזנתי לראשונה לאלבום במלואו, האזנתי גם בשניה, האזנתי גם בשלישית, רק אחרי ההאזנה הרביעית עצרתי כדי לרשום כמה מילים שהחלו לעלות בראשי. כן, השירים הללו חושפים כל פעם רובד חדש בעשייה, ביצירה, חושפים כל פעם משמעות יותר מזוקקת במילים, במשמעות. החוויה הזו מתחילה כבר במעטפת, הקופסה המיוחדת, המזכירה עבודות אמנות קינטיות של דני קראוון, שליפת האלבום מתוך המארז, הצבעים, הנקבים, החריצים בעטיפות, כבר מרמזים על השכבות המסתתרות, כמו מלחשות לאוזניך – שב, עזוב כעת הכול, פשוט תאזין."

אסף כבר איננו מוזיקאי מקומי, ניתן לומר במפורש כי האלבום החדש שהוביל לחתימה בחברת התקליטים האגדית "יוניברסל", מציב אותו בשורה הבינלאומית של מוזיקאים יוצרים ומבצעים. עתה הזדמן לי לחזות במופע החגיגי הראשון, כאן ביפו, לא רחוק מהמקום בו האזנתי לו לראשונה לפני מספר שנים.

מופע חגיגי זה מופע חגיגי, המוני המעריצים והצופים שהגיעו לפרמיירה מילאו את המדרכה הצרה של השדרה משני צידי הבניין העתיק, בניין שהוקם בתחילת המאה שעברה ושימש אז כמועדון ואף אולם קולנוע, וכיום מארח פרמיירות מוזיקה ומופעי חו"ל איכותיים. הקהל הרב המתין שעה ארוכה עד תחילת המופע, שנפתח בחימום עם פלורה, הלא היא לירון משולם. פלורה היא טובה ואיכותית, אך לדעתי, המקום, המתחם והקהל העצום (שזה כשלעצמו לטובה) היוו פספוס לסגנונה המוזיקלי הנבנה בדרך כלל באולמות קטנים, אינטימיים וחשוכים.

השעה 23:00, הקהל כבר רעב לצלילי קולו של אסף. הנגנים – קרני פוסטל בקולות, צ'לו, תוף וכלי הקשה, תום דרום בקלידים, מיכל בשירי – קולות וכלי הקשה, וחגי פרשטמן על התופים, תפסו את מקומם על הבמה. אסף אבידן מצטרף לקול תשואות הקהל, החגיגה מתחילה.

אסף מחליף מעת לעת בין הגיטרות, חשמלית ואקוסטית, ידיים חשופות, פותח בשלושה שירים מהאלבום החדש – עם הסינגל המצליח Cyclamen הרקפת, דרך Love it or Leave it ומיד ל –  Conspiratory Visions of Gomorrah. אז הוא פונה לקהל ומנסה לשבור את הקרח של האולם הגדול עם גדר המחסום בין הבמה למעריצים, הקרח כבר נמס והמופע זורם הלאה.

אבידן מגיש אסופת שירים נבחרים מהאלבום, משלב ביניהם כמה מהמוצלחים בשירים שכתב עם המוג'וס. אסף ידידותי לקהל, בין התמתחות לחיוכים, הוא לא שוכח גם את המוזיקאיות המלוות אותו, כן, פרט לפרשטמן והתופים, ההרכב הוא על טהרת הנשים, הוא יודע מתי לפנות אליהן במהלך המופע, מתי לאפשר להן להציג את היכולות שלהן בנגינה, זה כבר לא מוג'וס, אלו הנשים, והן בחירה מצוינת.

מגיעים גם הרגעים שאסף נותן לקהל את תפקידו, לשיר, כן, יש כעת מעין שירה בציבור, הזמן לא עוצר, המופע מגיע ממש לרגעיו האחרונים, אסף אינו יכול להתנתק מהמוג'וס, למרות שהם לא על הבמה. הוא מסיים את החלק הרשמי של המופע עם אחד מלהיטיהם החזקים – Wasting My Time.

את ההדרן ממלא אסף בקטע אקוסטי, שואל את הקהל מה היו רוצים לשמוע ובוחר לבסוף בשיר שהפך להצלחה מסחררת בעקבות מיקס שערך לו Wankelmut, מיקס שקטף את המקומות הראשונים בבירות אירופה ואף ביוטיוב. אני מתכוון ל- Reckoning song, הפעם בביצוע אקוסטי נקי. הוא ממשיך בלהיט נוסף שלו – Weak ומקנח ב- Her Lies, בחירות מוצלחות ביותר לסיים מופע שהציג לקהל הרב את הדרך החדשה מבלי לוותר על העבר.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע:

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151158592324654.467505.721654653&type=1