על שמות, של אנשים ושל נשים

מהי המשמעות של שם, וכיצד קריאת שמות היא מהותית בזמן שעם מתהווה? מדוע מוקדשת פרשה שלמה ל"שמות", ומה עם הנשים? מאת משה לוי

Print Friendly

ציור: יהודה מימון

מהי המשמעות של שם, וכיצד קריאת שמות היא מהותית בזמן שעם מתהווה. מדוע מוקדשת פרשה שלמה ל"שמות", ומה עם הנשים? ההשתקה שלהן נובעת מדוגמות הלכתיות הקרועות משורשן

מאת: משה לוי

רבים מאיתנו נוטים לחשוב ששמם ניתן לנו על ידי אחרים, וכי אנו לא זקוקים לשם כדי לדעת את עצמנו, אלא שאין הדבר כך. האמת היא שאנו רוצים להיקרא בשם, פרטי וקיבוצי, שמות תואר ושמות חיבה, אנו מוכנים שיאמרו עלינו כל דבר ובלבד שיאייתו את שמנו נכון. היו זמנים, זה לא מכבר, בהם לבני האדם לא היו שמות. הם היו איכרים, עבדים, נזירים, סמוראים, לוחמים, הם לא ביקשו שם ייחודי. בחושך נולדו ובחושך עזבו את העולם, ורק מעטים הותירו חותם בעולם.

ברם, כבר לפני 3,000 שנה קרא מנהיג אחד לתת שם לכל אחד, לשלח אותו משעבוד לגאולה. אותה קריאה של משה 'שלח את עמי' לא הוציאה עם רק לחירות פיסית, אלא לחירות להיקרא בשם, להיות מיוחד.

ספר שמות קרוי גם ספר הגאולה, ולא בכדי. גאולתו של אדם קשורה קשר הדוק לשמו האישי והמובחן, ומי שרוצה לבטל אדם, די אם יבטל את שמו וייתן לו מספר סידורי כזיהוי.

שוב ושוב ייערכו מפקדי אוכלוסין בספר שמות, לא מפקדי סטטיסטיקה, אלא מפקדי שמות – סופרים כל אחד, וימנו אותם ב"שמותם למשפחותם לבית אבותם"– כל אחד הוא אישי ונבדל, אך גם חלק ממשפחה, משבט, מעם.

הרי מי שאין לה שם, גם השפעה אין לה

רק למגזר אחד חסר שם, הנשים. רוב נשות התנ"ך, כמו גם רוב נשות ההיסטוריה, הושתקו שנים ארוכות. הרי מי שאין לה שם, גם השפעה אין לה. אין איש יודע בבירור מדוע הפכו הנשים לאילמות, כמו בת הים הקטנה שוויתרה על יכולת התנועה (הזנב) ועל יכולת הדיבור שלה למען נסיך חלומותיה. רק מזה כמאה שנים החלה תנועה לקראת הענקת שמות גם לנשים. המיצרים שסגרו על ציבור הנשים הפעם הם לא אויב חיצוני, אלא בני זוג, מעסיקים, מפרסמים, יצרים גבריים המלובים ע"י 'תעשיית נשים' משגשגת, וגם דוגמות הלכתיות תלושות וקרועות משורשן הרוחני.

גם הנשים צועדות כרגע במדבר, בין שחרור לגאולה

לאחר 400 שנה של שעבוד תעבורנה 40 שנה של נדודים במדבר. תהליך גאולה אורך 40 שנה, ממש כמו שהריון אורך 40 שבועות ובסופו קוראים לעוּבר בשם. גם הנשים צועדות כרגע במדבר, בין שחרור לגאולה. אויבים רבים יש בדרך, המנסים לגרום לכך שלא יקרא להם שם עוד, אולם אין מי שבאמת יוכל לעצור את הדרך ממצרים לישראל. הקנאים מימין ומשמאל משרתים היטב את המטרה, הם מכריחים אותנו לברר את ערכי היסוד שלנו, נותנים תנופה לדרך הארוכה, דורשים מאיתנו ביקורת עצמית, מעמידים בפנינו את האלטרנטיבה.

לכל אישה יש שם, שנתנו לה אוהביה, שהעניקה היא לעצמה.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה דת ומסורת, מאמרי עמדה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.