השופט הביתה

"דראד", על שמו של גיבור הקומיקס השופט האולטימטיבי ג'וזף דראד, הוא סרט טיפשי, שמתעסק בדם, עינויים והוצאות להורג, ומחמיץ את הסאטירה החברתית

השופט הביתה

"דראד", על שמו של גיבור הקומיקס השופט האולטימטיבי ג'וזף דראד, הוא סרט טיפשי, שמתעסק בדם, עינויים והוצאות להורג, ומחמיץ את הסאטירה החברתית

★★★★

השופט ג'וזף דראד הוא דמות בדיונית, שרצועת הקומיקס שלו הופיעה במגזין המדע הבדיוני הבריטי "2000AD", מאז שנת 1977. דראד הוא קצין אכיפת חוק אמריקני המתגורר בעיר אלימה, שבה השופטים לובשים מדים ולהם כוח שיטור, שיפוט ואף הוצאה להורג. לדראד ולשאר השופטים הסמכות לעצור, לשפוט ולהרוג פושעים בו במקום. הדמות נוצרה על-ידי ג'ון ווגנר, הצייר קרלוס אזקרה ובשיתוף עם העורך פאט מילס.

אז מי יציל את אמריקה? קארל אורבן

השופט דראד כה מוכר בקרב חובבי הקומיקס בבריטניה, כך שמדי פעם משפטים מהקומיקס אף מצוטטים בעיתונות היומית המקומית ("חוק השופטים" / "Rule of law"). בשנת 2011, נחשב לגיבור הקומיקס ה-35 מתוך 100 המוכר בעולם.

סרט ראשון בהשראתו יצא בשנת 1995, "השופט דראד", בכיכובו של סילבסטר סטאלון ("בלתי נשכחים 2"), אך הסרט נכשל מול המבקרים והיה חלש מאוד בקופות הקולנוע.

עתה יוצא הסרט "דראד" בבימויו של פיט טראוויס ("שמונה צדדים לאמת", "סוף המשחק"), כשהשופט מגולם על-ידי השחקן קארל אורבן ("שר הטבעות"). לא הייתם יכולים לדעת זאת – אילולא קראתם זאת כאן או בכותרות הסיום, כיוון שפניו מכוסות בקסדת מסיכה במהלך כל הסרט.

על מה הסיפור? די פשוט: העתיד של אמריקה עגמומי, כהה ומלוכלך. בחוף המזרחי, מבוסטון עד וושינגטון, מאות מיליונים מצטופפים בעיר ענק, "מגה סיטי", מטרופוליס אלים בה הפושעים מנהלים את הרחובות המסוכנים. כוח האכיפה היחיד הם "השופטים". כבעל מוניטין בכל רחבי העיר, דראד הוא השופט האולטימטיבי, היוצא להלחם בבניין ובו מעבדת סמים בניהולה של "סלו-מו" (לנה הידי, המלכה ב"משחקי הכס"), כשמהלך כל הסרט עליו לשרוד את פושעי הבניין עתיר הקומות. לשופט מצטרפת שופטת צוערת (אוליביה ת'ירלבי, "ג'ונו"), ובדיוק כמו במשחקי מחשב של שנות ה-80: עליהם להלחם כדי לשרוד.

הסרט מזכיר את סדרת סרטי "רובוקופ", אלא ששם זה היה מיוחד כשהאמנו שמדובר ברובוט עם אינטליגנציה מלאכותית. הבעיה כאן, שמדובר בשוטר/שופט ללא כל אינטליגנציה מיוחדת. הבמאי טראוויס בחר להשרות אווירה כהה, מזעזעת, בה העתיד מדכא מכל דמיון והדם זורם כמים.

הסיפור יראה מעט מוכר למי שצפה בלהיט הקיץ האחרון מאינדונזיה והוצג כבר בערוץ 3 של יס: "הפשיטה". בדיוק כמו בסרט ממזרח אסיה, דראד מתמודד בעלילה פשוטה למדי, סצינות לחימה מלאות יריות והרבה הרג מיותר. בזכות השימוש בתלת מימד בחלק מהסרט, נוצרת אווירה קלאוסטרופובית בזמן שהאקשן עשיר באדרנלין. לצער הצופים התסריט של הכותב הגאון, אלכס גארלנד ("28 ימים מאוחר יותר" ו"סאנשיין"), מחמיץ את כל הסאטירה החברתית המוצגת בסדרת הקומיקס.

ללא כל טקסט חשוב בפי השחקנים או מסר חברתי ברור, הסרט מיועד רק לקהל שאוהב לראות כדורים עפים באוויר, עינויי גוף וקללות חסרות טעם. הסרט "דראד" יותר טוב מהסרט "השופט דראד" של 1995, אבל זה עדיין אינו עושה אותו סרט טוב.

★★★★

השופט ג'וזף דראד הוא דמות בדיונית, שרצועת הקומיקס שלו הופיעה במגזין המדע הבדיוני הבריטי "2000AD", מאז שנת 1977. דראד הוא קצין אכיפת חוק אמריקני המתגורר בעיר אלימה, שבה השופטים לובשים מדים ולהם כוח שיטור, שיפוט ואף הוצאה להורג. לדראד ולשאר השופטים הסמכות לעצור, לשפוט ולהרוג פושעים בו במקום. הדמות נוצרה על-ידי ג'ון ווגנר, הצייר קרלוס אזקרה ובשיתוף עם העורך פאט מילס.

אז מי יציל את אמריקה? קארל אורבן

השופט דראד כה מוכר בקרב חובבי הקומיקס בבריטניה, כך שמדי פעם משפטים מהקומיקס אף מצוטטים בעיתונות היומית המקומית ("חוק השופטים" / "Rule of law"). בשנת 2011, נחשב לגיבור הקומיקס ה-35 מתוך 100 המוכר בעולם.

סרט ראשון בהשראתו יצא בשנת 1995, "השופט דראד", בכיכובו של סילבסטר סטאלון ("בלתי נשכחים 2"), אך הסרט נכשל מול המבקרים והיה חלש מאוד בקופות הקולנוע.

עתה יוצא הסרט "דראד" בבימויו של פיט טראוויס ("שמונה צדדים לאמת", "סוף המשחק"), כשהשופט מגולם על-ידי השחקן קארל אורבן ("שר הטבעות"). לא הייתם יכולים לדעת זאת – אילולא קראתם זאת כאן או בכותרות הסיום, כיוון שפניו מכוסות בקסדת מסיכה במהלך כל הסרט.

על מה הסיפור? די פשוט: העתיד של אמריקה עגמומי, כהה ומלוכלך. בחוף המזרחי, מבוסטון עד וושינגטון, מאות מיליונים מצטופפים בעיר ענק, "מגה סיטי", מטרופוליס אלים בה הפושעים מנהלים את הרחובות המסוכנים. כוח האכיפה היחיד הם "השופטים". כבעל מוניטין בכל רחבי העיר, דראד הוא השופט האולטימטיבי, היוצא להלחם בבניין ובו מעבדת סמים בניהולה של "סלו-מו" (לנה הידי, המלכה ב"משחקי הכס"), כשמהלך כל הסרט עליו לשרוד את פושעי הבניין עתיר הקומות. לשופט מצטרפת שופטת צוערת (אוליביה ת'ירלבי, "ג'ונו"), ובדיוק כמו במשחקי מחשב של שנות ה-80: עליהם להלחם כדי לשרוד.

הסרט מזכיר את סדרת סרטי "רובוקופ", אלא ששם זה היה מיוחד כשהאמנו שמדובר ברובוט עם אינטליגנציה מלאכותית. הבעיה כאן, שמדובר בשוטר/שופט ללא כל אינטליגנציה מיוחדת. הבמאי טראוויס בחר להשרות אווירה כהה, מזעזעת, בה העתיד מדכא מכל דמיון והדם זורם כמים.

הסיפור יראה מעט מוכר למי שצפה בלהיט הקיץ האחרון מאינדונזיה והוצג כבר בערוץ 3 של יס: "הפשיטה". בדיוק כמו בסרט ממזרח אסיה, דראד מתמודד בעלילה פשוטה למדי, סצינות לחימה מלאות יריות והרבה הרג מיותר. בזכות השימוש בתלת מימד בחלק מהסרט, נוצרת אווירה קלאוסטרופובית בזמן שהאקשן עשיר באדרנלין. לצער הצופים התסריט של הכותב הגאון, אלכס גארלנד ("28 ימים מאוחר יותר" ו"סאנשיין"), מחמיץ את כל הסאטירה החברתית המוצגת בסדרת הקומיקס.

ללא כל טקסט חשוב בפי השחקנים או מסר חברתי ברור, הסרט מיועד רק לקהל שאוהב לראות כדורים עפים באוויר, עינויי גוף וקללות חסרות טעם. הסרט "דראד" יותר טוב מהסרט "השופט דראד" של 1995, אבל זה עדיין אינו עושה אותו סרט טוב.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן