הקהל הירושלמי, שגדש בשלישי בערב את האולם הענק של בנייני האומה בירושלים, הוכיח שכאשר התזמורת הפילהרמונית מביאה לבירה כוכבים נוצצים בתוכנית יפה-פיה מובטח לה ציבור אוהדים חם.

בצליל מעודן ולירי ובריחוף וירטואוזי מהמם, פתחה ילדת הפלא הסינית יוג'ה ואנג את פרק האלגרו בקונצ'רטו במי מינור (אופ' 11) של שופן. הפסנתרנית בת ה-25, שזכתה בגיל 19 בפרס גילמור ובהיותה בת 23 זכתה בפרס אייבורי פישר היוקרתי, ניגנה את הקונצ'רטו במיומנות ובשלמות טכנית, אך בצליל נטול עומק וללא המרחב וההדר האמור לאפיין את הפתיחה "אלגרו מאסטוזו" כלשונו של המלחין. 

סערת הרגשות המאפיינת את כתיבתו של שופן נעדרה מנגינתה המופנמת. התזמורת נענתה לנגינתה המעודנת בצליל רועם ותקיף מדי, אם כי לא כיסתה את נגינתה והמנצח נעתר באורך רוח להאטות המופלגות שבנגינתה ולדו-השיח הקסום שניהלה עם הפסנתר.

 את הרומנסה – הלרגטו שבפרק השני ניגנה יוג'ה ואנג בצליל מוצרטי ענוג, בקפיציות ובזרימה, כשהיא שומרת על עמוד שדרה. מרשימה הייתה בפרק הרונדו הסוחף בסיום, כשהיא מבליטה בעיקר את הנושאים ביד שמאל.

משוחררת מכבלי התזמורת הדהימה ילדת הפלא בהדרנים, שהעניקה לקהל הנלהב: בווריאציות על נושאים מתוך "פיגארו" המוצארטי הפגינה הומור, ברק וחדוות נגינה וירטואוזית. את הוולס בדו דיאז מינור ניגנה בליריות מדובבת ובמוזיקליות משכרת, כשהיא מרקידה את הקהל בקצביות הסוחפת שבנגינתה. 

 במיטבה הייתה התזמורת בנגינת הסימפוניה החמישית בדו דיאז מינור של מאהלר. כשהוא חי כל אות ותו בכל רמ"ח אבריו הצליח המנצח זובין מהטה לסחוף איתו את התזמורת, שנענתה למאסטרו באהבה המייחדת את הקשר הממושך ביניהם. החל מהפתיחה הריתמית ומלאת הברק של החצוצרות, שהצטיינה בניקיונה, ועד בדרדור התופים המצמרר לפיאניסימו חרישי ולהבלטת גווני הדיסוננטים האפלים בקונטרבס ובצ'לי. הכול נוגן בהוד והדר, בתחושת מרחב ושגב ומאידך – בחיל וברעד. כלי הנשיפה הצטיינו בניקיון נגינתם.

יפה במיוחד היה הסולו של הטובה והדיאלוג בין הקרנות לנבל בפרק הסקרצו. הליטוף החם והמחבק של כלי הקשת והרכות המאפיינת את הצליל של הפילהרמונית בלטו בביצוע כובש זה. למרות שדווקא את פרק האדג'טו הידוע ניגנה התזמורת במריחה קלה, את הפינאלה היא בצעה בחן וינאי וברעננות ובקפיציות כובשת.